מנהגי שנה חדשה ביפן – חלק ג' ואחרון

השנה החדשה כבר החלה, ולי יש חובה להשלים מהשנה הקודמת – החלק השלישי של מנהגי שנה חדשה ביפן. בחלק הראשון דיברנו על הניקיון הגדול לפני החג ועל שליחת ברכות ובחלק השני דיברנו על מאכלי החג. היום נדבר על משחקים מסורתיים ועל קישוטי החג, אבל קודם כל נחזור לגנג'י ולראש השנה אצלו באחוזה.

בשביל להבין קצת את הקונטקסט, נחזור בקצרה על קורותיו של גנג'י, הגיבור הזוהר האולטימטיבי. הוא נולד לפילגש האהובה של הקיסר, אישה יפיפייה, אך נעדרת תמיכה ראויה בחצר הקיסרית מצד בני משפחתה הזכרים. מעמדן של נשים בחצר הקיסרית בתקופת היאן היה תלוי במידה רבה במעמדם של האבות או האחים שלהן, ולאמו המסכנה של גנג'י לא הייתה תמיכה כזאת, ולכן הייתה חשופה להתנכלויות מצד הנשים האחרות, שוודאי קינאו בתשומת הלב שהרעיף עליה הקיסר. זמן קצר לאחר לידתו של גנג'י אמו המותשת מהתקפי הקנאה של הנשים האחרות מתה, אך הילד גדל להיות איש צעיר יפה וברוך כישרונות בכל התחומים הדרושים לקריירה מזהירה. במהלך חייו גנג'י חושק בנשים רבות, ורק אחת מהן מצליחה להימנע מקשר עמו. היום היינו וודאי אומרים שגנג'י כפה את עצמו (שלא לומר, אנס) על  רוב הנשים שהיה עמן, אך בקונטקסט החברתי של תקופת היאן גנג'י נהג כג'נטלמן אמיתי. הוא תמיד דאג לשלוח שיר בבוקר שאחרי וגם לעולם לא שכח אף אישה שהיה בקשר עמה, ובמידת הצורך תמיד דאג לכלכלתה ושיכּונה כראוי, גם כאשר רגשותיו אליה התקררו והוא הפסיק לבקר אותה.

illustration-of-the-genji-monogatari-wakamurasaki

מעשה גנג'י, פרק 5 "מורסקי הצעירה". מיוחס לטוֹסָה מיטֽסוּאוֹקי, סוף המאה ה-17.
גנג'י (בכתום) רואה לראשונה את מורסקי (הילדה הקטנה מימין)

כך מצא את עצמו גנג'י בגיל 36 חי עם ארבע נשים באחוזה שהורישה לו רוֹקוּג'וֹ, אחת מאהובותיו החשובות. בחלק הדרום מזרחי של האחוזה, עם גינה המעוצבת בצמחי אביב, גרה מורסקי, אותה הוא מגדל להיות האישה המושלמת מאז שהיא בת עשר (בשלב זה היא בת 28, אבל מי שקרא את הפוסט על פסטיבל הבובות ביפן, פגש אותה משחקת בובות בביתו של גנג'י סמוך להגעתה אליו). בחלק הדרום מערבי, באזור של גינת הסתיו, גרה אקיקוֹנוֹמוּ, בתה של רוקוג'ו (מבעלה המנוח ולא מגנג'י), אותה אישה שהורישה לגנג'י את האחוזה. אף על פי שגנג'י חושק גם בה, הוא (כנראה) מעולם לא פועל כדי לממש את התשוקה, ומתייחס אליה כאל בתו המאומצת, ודואג להשיאה לקיסר רֶיזֶי, כפי שהבטיח לאמה. בחלק הצפון מערבי, באזור של גינת החורף, חייה גבירה מאזור אקאשי, בתו של איש אצולה בדרגה לא גבוהה במיוחד שלמורת רוחה מתעקש על הקשר שלה עם גנג'י. היא אם בתו היחידה של גנג'י, אותה היא מגדלת עד גיל ארבע, אך אז גנג'י מחליט שלמען הקריירה העתידית של הילדה, עדיף שמורסקי, שלה עצמה אין ילדים, תאמץ אותה. גנג'י אכן מבטיח לילדה הקטנה קריירה מזהירה בחצר בתור אשת הקיסר הבא. ובחלק הצפון מזרחי עם גינת הקיץ גרות שתי נשים נוספות, האנאצ'ירוּסאטוֹ וטמאקאזוּרָה, שלא נדבר עליהן כרגע מחשש שלעולם לא נגיע לדבר על מנהגי שנה חדשה.

01

מעשה גנג'י, פרק 20 "לְפוּפִית". מיוחס לטוֹסָה מיטֽסוּאוֹקי, סוף המאה ה-17.
גנג'י ומורסקי יושבים ומביטים אל הגן החורפי, בו המשרתות בונות בובות שלג.

ובכן, לאחר שהציץ בבוקר השנה החדשה לחצרה היפה של מורסקי, גנג'י עסוק כל היום בקבלת אורחים רשמיים המגיעים לברכו, ורק בערב הוא מתפנה לבקר את נשותיו. הוא מתחיל ממורסקי ופונה אליה בשיר:

מפשיר הקרח הדק שעל האגם, ובמראת המים משתקף זוג שאין שני לו

מורסקי גם היא עונה לו בשיר:

במראת האגם הצלולה, בבירור משתקפות הדמויות שנועדו לחיות אלף שנים

אלה השירים הראשונים שלהם לשנה החדשה, שירי ברכה, המשחקים במילים "מראה", "השתקפות", "צלול". שירים ראשונים כאלה היו חלק ממנהגי השנה החדשה, ונכתבו גם באופן רשמי על ידי הקיסר וגם בין אנשים פרטיים כמו גנג'י ומורסקי (כמובן, ב"אנשים פרטיים" הכוונה היא לאצולה. מעט מאוד ידוע על פשוטי העם של התקופה, וסביר להניח שלא ידעו קרוא וכתוב ומנהיגיהם בוודאי היו שונים מאוד מאלה של האצולה). גם היום הקיסר והקיסרית כותבים את שיריהם לשנה החדשה בטקס מיוחד המכונה "מפגש שירה ראשון" (utakai hajime), ואלה מתפרסמים באתר הרשמי של "הסוכנות לענייני המשפחה הקיסרית".  שירי 2013 טרם התפרסמו, אבל את השירים של שנים קודמות ניתן לראות כאן.

03

מעשה גנג'י, פרק 23 "השיר הראשון". מיוחס לטוֹסָה מיטֽסוּאוֹקי, סוף המאה ה-17.
גנג'י מבקר את הגבירה אקאשי ביום השנה החדשה.

גם עבור אזרחים רגילים שירה היא חלק ממנהגי החג. אחד מהמשחקים הידועים והאהובים של החג הוא משחק קלפים המכונה קָרוּטָה. בבסיסו זהו סוג של משחק  זיכרון, ששמו מגיע מהמפגש של היפנים עם המיסיונרים הפורטוגלים במאה ה-15, אך שורשיו נטועים בתקופת היאן.

צורת המשחק המקובלת מבוססת על "אוסף מאה שירים של מאה משוררים" שנערך על ידי פוג'יווארה טייקה ב-1273 ועליו כתבתי כאן. השירים כתובים בסגנון טנקה, במבנה קבוע של הברות 5-7-5-7-7. מבנה זה מחולק לשתי יחידות: "החלק העליון" 5-7-5 זו יחידה אחת (לעיתים תיאור של טבע או מצב), ו"החלק התחתון" 7-7 זו יחידה שנייה (תגובה לתיאור בחלק הראשון, מפנה היוצר עניין, העוקץ). היו קיימות גם ערכות של שירים המבוססים על אוספי שירה אחרים, אבל זה היה האוסף הפופלרי למשחק והיום הוא האוסף היחיד המשמש למשחק זה. משתתפי המשחק צריכים לזכור את כל השירים בעל פה ולזהות מיד את החלק השני של השיר כשמקריאים את חלקו הראשון. ישנן שתי דרכים עיקריות לשחק את המשחק – כמשחק-תחרות בין שני משתתפים וכמשחק רב משתתפים המתאים יותר למסגרת משפחתית. בגרסה רבת משתתפים, אחד מהמשתתפים מחזיק ב-100 קלפים המכונים "קלפי קריאה" (יוֹמי פוּדָה), עליהם רשום השיר כולו וגם מופיעה תמונתו של המשורר, ו-100 קלפים נוספים המכונים "קלפי לקיחה" (טוֹרי פוּדָה), עליהם מופיע רק חלקו השני של השיר מפוזרים על הרצפה. המחזיק ב"קלפי הקריאה" (המכונה יוֹמי-טֶה או דוֹקוּשוּ, "האדם המקריא") מתחיל להקריא את השיר, ועל המשתתפים לאתר ולתפוס במהירות את הקלף עליו מופיע "החלק התחתון" של השיר, שאת "החלק העליון" שלו מקריאים. המנצח הוא זה שיאסוף את מספר הקלפים הרב ביותר.

hyakunin karuta

דוגמא לקרוטה

בצורה התחרותית של המשחק משתתפים שני שחקנים היושבים אחד מול השני, כשכל אחד מסדר מולו בשלוש שורות את 50 "קלפי הלקיחה". הצד עם השיר פונה כלפי מעלה, אך המשתתפים עדיין מקבלים 15 דקות לזכור את מיקום הקלפים. השופט שהוא גם "האדם המקריא" מחזיק את 100 "קלפי הקריאה", מוציא אותם מחבילה המסודרת בסדר אקראי ומקריא את "החלק העליון של השיר". על המשתתפים לזהות מהר את השיר ולהצביע על הקלף הנכון. אם הקלף נכון, מוציאים אותו ושמים בצד. משתתף המצליח להצביע על הקלף של היריב, מעביר אחד מקלפיו אל הצד של היריב. המנצח הוא זה שלא נותרו מולו קלפים. כאן אפשר לראות את המשחק בפעולה.

uta_karuta

מיאגאווה אישוֹ, "יפיפיות משחקות בקלפים" (בערך 1716-36)

מקורו של משחק קרוטה הוא במשחק "התאמת צדפות" שהיה פופולרי בקרב אצולת היאן. משחק זה היה דומה יותר למשחק הזיכרון הרגיל שאנחנו מכירים. על צדפות צוירו ציורים תואמים (לא תמיד אותה תמונה, אלא תמונות הקשורות מבחינה נושאית) ועל השחקנים היה לאתר את הזוגות התואמים, כשהצדפות מונחות עם החלק המצויר כלפי מטה. בדרך כלל על הצדפות הופיעו ציורים, אך לעיתים גם נכתבו עליהן שירים, והיה צריך להתאים את חלקי השיר. כשבמאה ה-15 הגיעו ליפן מיסיונרים פורטוגלים וספרדיים, יפנים התוודעו למשחקי הקלפים שהגיעו מהמערב, והחלו להשתמש בקלפים גם עבור משחק "ההתאמה" (כשהקלפים עשויים נייר או עץ), אף על פי שהשימוש בצדפות לא נעלם לחלוטין.

kaiawase_2

משחק התאמת צדפות

kaiawase_1

דוגמא לציורים על צדפות

kai_awase

קיטגאווה אוטמארו, "מתת השֵׁפֶל", 1789

ב-1904 התאחדות שחקני קרוטה של טוקיו קבעה חוקים עבור תחרויות קרוטה רשמיות וב-1954 ההתאחדות הפכה להתאחדות קרוטה של יפן, והחלה לנהל תחרויות קרוטה כלל ארציות. לפי הנתונים של ההתאחדות, ישנם ביפן כמיליון בני אדם המשחקים קרוטה בצורה תחרותית (אוכלוסיית יפן קרובה ל-128 מיליון בני אדם), אבל רוב האנשים ביפן, כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, לא זוכרים בעל-פה מאה שירים ביפנית עתיקה. המשחק הפופולרי בקרב משפחות הוא משחק קרוטה אל"ף-בי"ת (אירוֹהָא קרוטה). לא רק שבמשחק הזה יכולים להשתתף כל בני המשפחה, אלא גם הקלפים אינם מבוססים על השירים העתיקים. יש כל מיני צורות מודרניות, אך הצורה הפופולרית שנותרה עוד מתקופת אדו (1600-1868), כשבמשחק הזה שיחקו פשוטי העם העירוניים, מבוססת על הכתב הפונטי היראגאנה. על חבילה אחת של הקלפים מופיעה תמונה עם אחת מאותיות האל"ף-בי"ת ועל חבילה שנייה מופיע פתגם המתחיל באותה אות. אדם אחד מקריא את הפתגמים והיתר צריכים לאתר את האות, וכך כל המשפחה, כולל הילדים הקטנים שזה עתה מתחילים ללמוד לקרוא, יכולים לשחק, והציורים אף מאפשרים לילדים קטנים יותר להשתתף במשחק.

P1030661

קלפי קרוטה אל"ף בי"ת

משחקי חג נוספים כוללים הטסת עפיפונים (tako-age), משחק בסביבון (koma-mawashi), מטקות (hanetsuki), משחק הצחוק (fukuwarai). הפעם לא נדבר על המשחקים האלה, למעט משחק הצחוק, שבכל זאת דורש הסבר. לצחוק בשנה חדשה נחשב לסימן טוב ולכן מתקיים משחק שכל מטרתו היא לגרום למשתתפים לצחוק. למשתתפים קושרים את העיניים, מניחים לפניהם תמונה ריקה של פנים, ועל המשתתפים להניח את העיניים, האף, הפה והשפם על הפנים כשעיניהם קשורות. הפרצופים המצחים גורמים לכל הצופים לצחוק, והמנצח, כמובן, הוא מי שמצליח להניח את הפריטים במקומות הנכונים.

fukuwarai_set

ערכה למשחק צחוק המזל

fukuwarai_2

משחקים וצוחקים

takeage

טוֹיוֹהָארָה צ'יקאנוֹבוּ (1838-1912), הטסת עפיפונים בראש השנה
בנוסף לעפיפונים, אפשר לראות שתי נשים בקדמת התמונה משחקות במטקות.

hanetsuki_2

קוֹבָאיָשי אֶיטָאקוּ (1843-1890), מטקות, מתוך סדרת תמונות נפלאה "משחקי ילדים" (1888). ראו את כל הסדרה כאן.

koma mawashi

קוביאשי איטאקו, סביבון ובועות מתוך הסדרה "משחקי ילדים"

* * *

זוכרים שהשארנו את גנג'י בחדרה של מורסקי? אחרי שהחליפו ביניהם את השירים הראשונים של השנה, פנה גנג'י לבקר את הדיירות האחרות באחוזתו. תחילה הלך לבקר את בתו הביולוגית היחידה, אקאשי הקטנה (הבת של הגבירה מאקאשי). בצירוף מקרים, יום העכברוש [1] הראשון באותה שנה נפל על היום הראשון בשנה, וגנג'י מוצא את המשרתות של הילדה עוקרות שתילי אורן צעירים, בהתאם למנהג. עקירת שתילי אורן צעירים וקישוט הבית בהם ביום העכברוש הראשון בשנה סימלו אריכות ימים. הילדה יושבת מוקפת במתנות ששלחה לה אמה, וגנג'י במיוחד שם לב לענף של אורן, עליו יושב סִבְּכִי (מלאכותי, כמובן). סיבכי היא ציפור מבשרת אביב (שם הפרק למעשה מתייחס לשיר הראשון של ציפור זו) וקשורה בפואטיקה היפנית לשזיף, גם הוא מסמלי בוא האביב. כך, המתנה גם מסמלת התחדשות, ברכה ואריכות ימים, אך היא גם רומזת על העצב של האם שבתה עזבה אותה וגרה במקום זר. גנג'י נעצב נוכח המתנה הזאת, אך יעברו עוד שנים רבות עד שהאם והבת תוכלנה להיפגש.

genji_hatsune_kano

קָנוֹ אוֹסָאנוֹבוּ (1434? – 1530?), איור למעשה גנג'י, פרק 23 "השיר הראשון".
גנג'י אצל בתו הצעירה אקאשי.
בקדמת התמונה אפשר לראות את ענף האורן שנשלח כמתנה מאמה.

המנהג של קישוט הבית עם ענפי אורן נשמר עד ימינו, אף על פי שעכשיו אף אחד לא הולך לתלוש שתילי אורן צעירים. הקישוט הפופלרי של ראש השנה נקרא "אורן השער" (קאדוֹ-מאטסוּ) והוא מוצב בכניסה לדירות, בתים פרטיים ובתי עסק. היום הקישוט הזה מורכב משלושה נצרי במבוק חתוכים באלכסון, קשורים עם חבל קש ומקושטים בענפי אורן ושזיף. הבמבוק, שגדל במהירות, השזיף הראשון לפרוח, והאורן הירוק עד, כמובן מסמלים אריכות ימים ובריאות. הקישוט משמש גם כמקום בו קאמי של שנה חדשה יכול לבוא לשכון (יוֹרישירוֹ). לאחר שקאמי השנה החדשה עוזב (בדרך כלל ב-15 בחודש הראשון, אך תלוי במסורת המקומית) אמורים לשרוף את הקישוט, אבל היום, כשלרוב, במיוחד בערים, מדובר בפלסטיק, פשוט זורקים או מאחסנים אותו עד לשנה הבאה.

kadomatsu_2

שער האורן בצורתו המקובלת היום

יש האומרים כי הצורה הנטויה של חיתוך החלה עם טוֹקוּגאווה אִיאֶיָאסוּ (מי שאיחד את יפן בסוף המאה ה-15 אחרי שנים של מלחמות פנים), אחרי ההפסד שנחל בקרב מיקטגהארה (Mikatagahara) ב-22 בחודש השתיים עשרה של 1573, מול טָ‏קֶ‏דָ‏ה שִינגֵן, הפסד שכמעט שינה את מהלך ההיסטוריה. נראה שטוקוגאווה חשב שחיתוך כזה יביא לו מזל. כנראה שלעולם לא נדע אם זה מה שבסופו של דבר שיפר את מזלו של המצביא, אבל אם אנחנו מדברים על קישוט החג, נראה שהיה קיים בשם זה לפחות מתקופת מורומאצ'י (1336-1573). על כך יעיד שירו המפורסם של נזיר הזן איקיו (1394–Ikkyū, 1481):

門松は冥土の旅の一里塚めでたくもありめでたくもなし
kadomatsu wa meido no tabi no ichiri-zuka
medetaku mo ari medetaku mo nashi
אורן השער הוא נקודת ציון בדרך אל הגיהנום, גם משמח וגם לא משמח

נראה שגם לנזיר הזן הידוע לא קל היה לחשוב על המוות ועל השנים החולפות.

בתקופת אדו (1600-1868) הקישוט הפך לרווח מאוד, כפי שאפשר לראות בהדפסים מהתקופה, המתארים את השנה החדשה, אך נראה שהצורה החתוכה של הבמבוק הייתה פחות שכיחה, ולרוב "אורן השער" נראה כמו נצרי במבוק שלמים עם עליהם, כשאליהם חיברו את ענפי האורן וקישוטים אחרים.

hanetsuki

קיטגאווה אוטאמארו (1753? – 1806), "שנה חדשה ברובע יושיווארה" (1789-90).
כאן רואים את "אורן השער" בצד שמאל וגם שתי קורטיזנות משחקות במטקות.
תמונת ראש השנה אידילית ברובע השעשועים הלא כל כך אידילי.

נדמה לי שאפשר לסיים כאן, אך בכל זאת אני רוצה לציין בקצרה עוד מספר מנהגים שלא יצא לי להזכיר עד כה:

צלצול בפעמונים 108 פעמים (joya no kane) במקדשים בודהיסטיים בערב השנה החדשה. 108 הוא מספר המסמל את התשוקות הארציות מהן יש להיפטר ולהיטהר. הפעמון מצלצל 107 פעמים לפני חצות ופעם אחת אחרי חצות, כשהשנה החדשה מתחילה. המנהג החל בסין (כן, שוב) בתקופת שושלת סונג (960-1279) והגיע בתקופת קמקורה (1185-1333) ליפן, במיוחד למקדשי הזן, שנהגו לצלצל בפעמון מדי יום. היום המנהג נותר רק כאירוע של פתיחת שנה חדשה ונראה שלא מתקיים יותר בסין.

ביקור במקדשים (hatsumode) בשלושת הימים הראשונים של השנה החדשה (אלה יכולים להיות גם מקדשי שינטו וגם מקדשים בודהיסטיים. לפני הפיכת מייג'י, המקדשים היו כמובן סינקרטיים ואיש לא עשה את ההבחנה בין שינטו לבודהיזם, שזו הבחנה מאוד מאוחרת).

נאום הקיסר בפני העם – ביום השני של השנה, האזרחים יכולים להגיע לגנים הפנימיים של ארמון הקיסר ולחזות בקיסר ומשפחתו, כשהקיסר נושא נאום ברכה קצר. זהו אחד משני המועדים בשנה בהם העם יכול לחזות בקיסר – המועד הנוסף הוא יום הולדתו של הקיסר.

new year in yoshiwara

מיאגאווה אישוֹ (1689-1780), "שנה חדשה ברובע יושיווארה" (1744-51)
חפשו את המשחקים ואת קישוטי החג.

ועכשיו באמת אפשר להתחיל את השנה החדשה עם הרבה בריאות, שמחה, עושר וספרים.

הערות

[1] לוח השנה היפני, כמו לוח השנה הסיני, היה בנוי על מחזורים של שתיים עשרה (שנים, ימים, שעות), כשכל מחזור מיוצג על ידי בעל חיים אחר. סדר בעלי החיים לפי לוח זה הוא: עכברוש, שור, נמר, ארנב, דרקון, נחש, סוס, טלה, קוף, תרנגול, כלב, חזיר.

תגובה אחת ל-“מנהגי שנה חדשה ביפן – חלק ג' ואחרון

  1. פינגבק: מנהגי שנה חדשה ביפן – חלק ב' | יפן מונוגטארי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s