מנהגי שנה חדשה ביפן – חלק א'

השנה החדשה הולכת ומתקרבת והגיע הזמן להסתכל על מנהגי ראש השנה ביפן (お正月 O-shōgatsu). כמו מועדים רבים אחרים ביפן המודרנית, אפשר למצוא את המקורות של המנהגים המודרניים בתקופת היאן (794-1185), אך רובם התעצבו לצורה בה אנו מכירים אותם היום בתקופת אדו (1600-1868). את ראש השנה, כמובן, לא חגגו כמו היום בראשון בינואר, אלא בראשון לחודש הראשון לפי לוח שמשי-ירחי, כפי שעדיין עושים את זה, למשל, בסין, אך הרצון (או שמא תחושת הצורך) של יפנים "להצטרף אל העולם המתקדם" בתקופת מייג'י הביא אותם לעבור (ב-1 בינואר 1873) ללוח השנה הגרגוריאני וגם להתאים את רוב המועדים ללוח זה, כמו שראינו במקרה של פסטיבל הבובות ויום הילדים (מועדים אחרים, כמו פסטיבל רוחות המתים אוֹבוֹן, עדיין מתקיימים לפי לוח שמשי-ירחי). בפוסט זה ובפוסטים הבאים נסקור מנהגים כמו שליחת כרטיסי ברכה, ניקיון הבית (susuharai), אכילת מאכלים מיוחדים כמו "עוגות מראה" (kagami mochi) ומאכלי ראש השנה אחרים (osechi ryōri), ביקור במקדשים (בודהיסטיים ושינטו), קישוטים ומשחקים מיוחדים לראש השנה. אני מקווה שאספיק להתייחס לכמה שיותר דברים גם בפרספקטיבה היסטורית וספרותית, אבל נראה מה ייצא מזה.

P1030429

קישוטי חג קטנטנים שהבאתי מיפן

בשביל להיכנס לאווירת החג, נראה מה אומרת עליו סיי שונגון (966?-1017), המחברת המפורסמת של ספר הכרית ואחת הנשים המעניינות והשנונות ביותר בתקופתה[1]:

ביום הראשון בשנה, קורנים השמיים באור שמש ענוג במיוחד ועולים ערפילים דקים. כל בני האדם עוטים מלבושים חגיגיים, מברכים את הקיסר ואחד את השני. כמה נפלא מראה זה!

היום הראשון של השנה החדשה נחשב בעבר לתחילת האביב, אף על פי שהיה זה עדיין אמצע החורף, ולכן, כפי שאנחנו רואים הקונוטציות כאן הן של אביב, ולא של חורף כפי שהיינו מצפים. המסורת של ברכות ממשיכה עד היום ואחד המנהגים היפים של החג הוא שליחת גלויות שנה טובה (年賀状 nengajō), המגיעות ביום הראשון של השנה לנמענים. איך עושים את זה? כותבים ברכה, מכניסים אותה למעטפה, על המעטפה מציינים שמדובר בגלוית שנה טובה ובדואר כבר ידאגו להביא אותה ביום הראשון של השנה (בתנאי, כמובן, ששלחתם את הברכה לפני שהשנה החדשה החלה). במיוחד לצורך חלוקת הברכות האלה הדואר מגייס תגבורת של עובדים זמניים, כדי שהברכות יגיעו במועדן. הטקסט של ברכות כאלה בדרך כלל כולל את הביטוי akemashite omedetō gozaimasu (ברכות לתחילת השנה החדשה) והבעת תקווה להמשך יחסים טובים עם הנמען. זאת כמובן הזדמנות נפלאה לחדש קשרים עם מכרים שלא יצא לכם להיות בקשר איתם במהלך השנה, להביע תקווה להמשך שיתוף פעולה לשותפים העסקיים, להודות ללקוחות על שימוש בשירותי העסק שלכם או להודות לבוס או לפרופסור שלכם על תמיכתו. כמובן, ניתן לשלוח ברכות וירטואליות, אבל יפנים רבים עדיין דבקים בשליחת כרטיסי ברכה אמיתיים.

דוגמא לברכת שנה טובה

דוגמא לברכת שנה טובה, לקוחה מאתר זה

אז אם תהיתם, השנה הבאה עלינו לטובה היא 巳年 שנת נחש (midoshi או hebidoshi), והשנה שעומדת להסתיים היא 辰年 שנת הדרקון. אגב, אין שום בעיה לברך בברכת שנה טובה לפחות עד אמצע ינואר. כך שאם ב-15 בינואר פגשתם מכר, שטרם ראיתם אותו בשנה החדשה, אין שום בעיה להגיד לו akemashite omedetō gozaimasu.

החגיגות כמובן לא מסתכמות בלבוש חגיגי וברכות. בתקופתה של סיי שונגון, יום לפני תחילת השנה החדשה התקיים טקס גירוש שדים (追儺, tsuina) מהארמון ומהבירה. הטקס הגיע מסין והתקיים ביפן מתקופת נארה (710-794) ובהמשך התפתח ושינה צורה והיום הוא חלק ממה שמכונה 節分 setsubun, יום לפני פתיחת האביב (立春 risshun), המתקיים ביפן ב-3 בפברואר, כמזכרת לכך שפעם היה זה גם היום הראשון של השנה. גם היפנים לפעמים מתבלבלים עם המנהגים, ויש המבצעים בערב השנה החדשה את המנהג של זריקת פולי הסויה (豆まき mame-maki), שבעיקרון מבוצע היום בפברואר. המנהג כולל זריקת פולי סויה קלויים מתוך קופסת עץ קטנה בכל חדרי הבית ומחוץ לבית תוך קריאת oni wa soto! fuku wa uchi! – השדים החוצה, מזל פנימה. לאחר מכן, כל אחד אוכל פולי סויה כמספר שנותיו ועוד אחד[2]. אבל כאמור, היום אלה פעולות שיש לבצע בהקשר של תחילת אביב ולא של תחילת שנה, ומה שנשאר מטקסי ההיטהרות לקראת שנה חדשה הוא המנהג לנקות היטב את הבית ובכך לטהר אותו לכבוד השנה החדשה. בתקופת אדו הניקיון התקיים ב-13 בחודש ה-12 (במיוחד במקדשים, אולי כדי שעובדי המקדש יספיקו לחזור למשפחותיהם לראש השנה), אבל למעשה היום מנקים את הבית בכל זמן בסמוך לראש השנה (בוויקיפדיה, למשל, כתוב ב-28.12, אבל נראה שהתאריך גמיש, משהו כמו ניקיון פסח שלנו). המנהג נקרא 煤払い susuharai  והוא כולל הוצאת רהיטים מהבית וניקיון יסודי. כמובן, היום כל אחד מנקה (או לא מנקה) כפי יכולתו.

קיטגאווה אוטמארו, ניקיון לכבוד שנה חדשה בביתו של סמוראי (בסביבות 1797-9)

קיטגאווה אוטמארו, ניקיון לכבוד שנה חדשה בביתו של סמוראי (בסביבות 1797-9)

לפני שנמשיך הלאה, נחזור קצת לסיי שונגון:

ביום השביעי הולכים לאסוף נְצָרִים צעירים החבויים בתוך השלג, מוריקים ורעננים. נעים לראות את ההתלהבות, משמוצאים אותם במקומות לא שגרתיים, כמו בסמוך לארמונו של הקיסר. ביום זה אנשי אצולה מחוץ לארמון מגיעים במרכבותיהם ההדורות כדי לחזות בתהלוכת הסוסים הלבנים. הכרכרות חוצות את סף השער המוביל אל מתחם הארמון, הטלטול גורם לראשיהם של הנושאים להתנגש, מסרקות המעטרות את שיערם נופלות, ואם לא נזהרים גם מתנפצות לרסיסים. כמה נפלא לראות את כולם צוחקים!

בקטע זה מתארת סיי שונגון שני אירועים הקשורים לתחילת שנה שהיו נהוגים בזמנה. הראשון הוא פסטיבל הנצרים (若菜の節句, wakana no sekku), שהוגדר כאחד משבעת החגים הלאומיים בקובץ החוקים מ-718. ביום זה יצאו פקידי הארמון לאסוף את "שבעת עשבי המזל" כדי להכין מהם דייסת אורז מיוחדת, שאמורה הייתה להרחיק את הרוחות הרעות ולהגן על בריאותו של האדם במהלך השנה. בארמון את המרק הגישו בטקס מיוחד לקיסר. הסיבה לכך שסמוך לארמון הקיסר נחשב למקום לא שגרתי עבור הצמחייה הזאת, היא שמתחם הארמון בדרך כלל היה אמור להיות מנוקה מכל עשב שוטה. האירוע ממשיך להתקיים היום במספר מקדשים ברחבי יפן, אבל היום כבר פחות מתייחסים אליו כחלק מאירועי השנה החדשה.

wakana_tsumi

קטסושיקה הוקוסאי, איסוף נצרים.

תהלוכה של 21 סוסים לבנים היא עוד מנהג שהובא מסין ליפן. במקור הסוסים היו אמורים להיות בצבע אפור מתכת, מה שהקנה להם את השם "סוסים כחולים", אך בפועל סוסים כאלה היו מאוד נדירים, וגם צבע לבן כצבע מטהר התאים יותר לתפיסות היפניות ולכן הסוסים היו לבנים. כך יצא שבסימניות כתבו "סוסים לבנים" (白馬)  וקראו "סוסים כחולים" (aouma).

Exif_JPEG_PICTURE

איטו רוג'ו (1873-1948 Itō Rojō), טקס הסוסים הלבנים (Shirouma no sachie)

בארמון הקיסר החגיגות המשיכו גם ביום השמיני וגם ביום החמש עשרה לחודש הראשון, אבל אני חושבת שנעצור בינתיים כאן ונמשיך בפוסט הבא.

הערות

[1] מאוד רציתי להתנסות בתרגום מיפנית עתיקה, לכן התרגום כאן שלי בסיוע תרגומים ליפנית מודרנית.
[2] זכר מנוהג ספירת השנים העתיק, כששנותיו של אדם נמנו לא לפי יום הולדתו, אלא לפי שנים קלנדריות. בנוסף, ספרו ימי הולדת החל מיום בו אדם נולד, וכך אם אדם נולד למשל ב-28 בחודש 12 מניין שנותיו היה נחשב 2 כבר ב-1 בחודש 1 של השנה הבאה.

מודעות פרסומת

7 תגובות ל-“מנהגי שנה חדשה ביפן – חלק א'

  1. כותבים סוסים לבנים וקוראים סוסים כחולים
    זה כמו שורה משיר
    וסיי שונגון חביבתי, איזה כיף להתקל בה כך סתם (איפה אם לא פה). שתי רשומות כתבתי עליה. זאת הראשונה http://wp.me/pSKif-i5o

    • מרית, אני חייבת להתוודות. את הבלוג שלך גיליתי הודות לסיי שונגון. באתי בגללה ונשארתי בשביל כל היתר 🙂
      והסוסים הכחולים זה אחד מקסמי השפה היפנית. בגלל שהיא השאילה סימניות מסין והצליחה לשלב אותן בתוך ההגיה והדקדוק שלה, היא לעיתים קרובות מזמנת חוויות מסוג הסוסים הלבנים/כחולים. אגב, לגבי הצבעים, אף על פי שהייתה גם ביפן העתיקה דרך להתייחס למגוון רחב של צבעים וגוונים, המילה "כחול" הייתה יכולה לשמש לתיאור כל צבע בין ירוק לכחול, וגם לצבע אפור. עד היום רמזור ירוק ביפנית זה "רמזור כחול".

  2. איזה יופי על שונגון!
    ובאשר לרמזורים, זה מזכיר לי בן של חברה שבאיזה קיץ צרוב שמש אמר על רמזור "האור מתקלף מאדום לירוק". ובכלל, כשהבן הגדול שלי היה בכיתה ה' הוא היה צריך לכתוב ארבע תכונות עיקריות שלו, ואחת מהן היתה "אוהב צבעים", ודרך זה הבנתי שגם אני כזאת. לא לעתים קרובות מזדמנת לי שיחה מענגת כזאת ומחליפת צבעים. הסוסים שלך גרמו לי לחשוב על השיר המסתורי של איציק מאנגר "בלדה על היהודי שעבר מאפור לכחול", וגם על הבדיחה (השטותית לכאורה, אבל שעד היום אני מרגישה שחבויה בה איזו משמעות עמוקה בשבילי) על השזיפים השחורים שהם אדומים כי הם עוד ירוקים.

    • אוהב צבעים – איזו תכונה מעולה!
      את הבדיחה על שזיפים אני מכירה רק מרוסית, אלא שברוסית אלה לא שזיפים אלא דומדמניות שחורות. ואם אנחנו בנושא של צבעים, לא מזמן ראיתי תוכנית בריטית בה שאלו "באיזה צבע היו השמיים ביוון העתיקה?" והתשובה הייתה ברונזה. הסתבר שתיאור העולם ביוון העתיקה היה שונה לחלוטין ממה שאנחנו חושבים עליו כמוקבל היום.

  3. כשאותו בן גדול היה קטן דקלמתי לו פעם את רומנסה סהרורית של לורקה שבה מוזכר ירוק הרוח. והיתה לנו שיחה שלמה אם יש דבר כזה רוח ירוקה ולמה הכוונה. וחודשים אחרי הוא צייר פרצוף ומסביב הוא צייר את מחשבותיו. וביניהן היה מין שרוך ירוק מקושקש. שאלתי מה זה והוא ענה: "הוא חושב: רוח ירוקה?"
    ועכשיו אני חושבת: שמי ברונזה?
    תודה.

  4. פינגבק: מנהגי שנה חדשה ביפן – חלק ב' | יפן מונוגטארי

  5. פינגבק: מנהגי שנה חדשה ביפן – חלק ג' ואחרון | יפן מונוגטארי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s