היום הוכרזו פרסי "אקוטגאווה" ו"נָאוֹקי" בפעם ה-148.
(התמונה מכאן)
בפרס "אקוטגאווה" זכתה המבוגרת ביותר מבין המועמדים לפרס בכל הזמנים, קורודה נטסוקו (黒田夏子 Kuroda Natsuko) בת ה-75. עד כה, הזוכה המבוגר ביותר היה מורי אטסושי (森敦 Mori Atsushi), שהיה בן 61 כשזכה בשנת 1974. עבור קורודה, שעבדה כמורה בחטיבת ביניים וכמַגִּיהָה עצמאית, ａｂさんご (קשה לתרגם את השם absango מבלי לקרוא את הספר, ואני משאירה את זה כך) היא יצירת ביכורים, שבשנה שעברה זכתה ב"פרס עבור סופר חדש" הניתן על ידי אוניברסיטת וואסדה. שם היצירה קצת קשה לתרגום בלי לקרוא אותה, ואני מניחה שניתן לתרגמה כ"ab פוסט פארטום" (ייתכן שיש כאן משחק מילים), והיא מתארת את חייו של ילד הגדל במשפחה בתקופת שווה (Showa, 1926-1989) המורכבת, שראתה גם את עליית המיליטריזם, גם הפסד קשה מאוד במלחמה וגם ניסיון לדמוקרטיזציה מטאורית. היצירה כתובה משמאל לימין ולא מלמעלה למטה, כמקובל בדרך כלל ביצירות ספרות ביפן, ובנוסף לא נעשה שימוש בשמות עצם פרטיים אף פעם אחת. השפה היפנית מאפשרת כתיבה כזאת, אך היעדר מוחלט של שמות עצם פרטיים בהחלט חריג ביותר בספרות המודרנית.
בפרס "נאוקי" זכו הפעם שני סופרים, אסאי ריו (朝井リヨウ Asai Ryō) ואבה ריוטארו (安部龍太郎 Abe Ryūtaro).
(התמונה מכאן)
אסאי, בן ה-23, המועמד הצעיר ביותר בתקופה שאחרי המלחמה (כן, מלחמת האוקיינוס השקט, כפי שהיא מכונה ביפן או מלחמת העולם השנייה, כפי שאנחנו מכירים אותה, היא נקודת ציון מאוד משמעותית לא רק מבחינה חברתית ופוליטית, אלא כמובן גם מבחינה ספרותית). היצירה הזוכה 何者 ("מי?" או "איזה מן אדם") מתארת את חייו של סטודנט צעיר, החי בעולם המודרני של אינטרנט, רשתות חברתיות כמו טוויטר, וחוסר בטחון תעסוקתי. זו לא יצירתו הראשונה של אסאי, שבנוסף לכתיבה, עובד כיום כאיש מכירות. ב-2009 הוא כבר זכה בפרס של כתב עת "סוּבָרוּ" עבור桐島、部活やめるってよ (קירישמה אומר שהוא עוזב את הקבוצה), המתארת את חייהם של חמישה תלמידי תיכון, אחרי שקפטן של קבוצת כדור רשת של בית הספר פורש. את הספר כתב כשהיה סטודנט שנה שנייה באוניברסיטת וואסדה במחלקה ל"תרבות מדיה וחברה" (כן, יש מחלקות כאלה מסתבר). מאז זכה להצלחה הראשונה, הספיק לפרסם שישה רומנים וספר מסות אחד, והמבקרים משבחים את יכולתו לתאר אירועים מנקודות מבט של בני אדם שונים באופן מאוד אמין.
(התמונה מכאן)
אבה ריוטארו בן ה-57 הוא סופר ותיק הפועל כבר משנות ה-90 והידוע ברומנים ההיסטוריים שלו. הפעם הוא זכה על ספרו Tōhaku 等伯 על חייו של הצייר הוורסטילי הסגאווה טוהקו ( 1539-1610 Hasegawa Tōhaku), מייסד אסכולת הסגאווה בסוף המאה השש עשרה. מבין שני הזוכים בקטגוריה של הספרות הפופלרית, אני חייבת להודות, שאבה מושך אותי יותר מאשר אסאי, במיוחד שהקשר בין אומנות ויזואלית לספרות קסם לי מאז קראתי את הרומן של ליון פויכטונגר על חייו של הצייר הספרדי פרנסיקו גויה, Goya oder der arge Weg der Erkenntnis (גויה או הדרך הנוראית אל המודעות. אני קראתי ברוסית, אבל קיים גם בעברית) (לעומת זאת, את הספר רוחות הרפאים של גויה מאת מילוש פורמן וז'אן קלוד קארייר מאוד לא אהבתי. אולי דמותו של גויה לעד עוצבה בתודעה שלי על ידי פויכטונגר, שהיטיב לעורר לחיים את יצירותיו של גויה וליצור תמונה פסיכולוגית מורכבת של האדם). בהזמנה הבאה שלי של ספרים מיפן אשקול להזמין את הספר של אבה ולהתוודע אל הצייר המוכשר דרך עינייו של סופר מודרני. כמובן, כרגע על המדף מחכים לי חמישה ספרים שהגיעו עם המשלוח האחרון, והזמן כל כך קצר.
* * *
על הפרס עצמו ועל זוכים קודמים אפשר לקרוא כאן:
יפן מונוגטרי 