March Was Made of Yarn – ספרות בעקבות מרץ 2011

מימין לשמאל: ההוצאה היפנית, ההוצאה האמריקאית וההוצאה הבריטית

באחד הפוסטים הקודמים כתבתי על פרויקט של איסוף ותרגום סיפורים קצרים הקשורים לאירועי מרץ 2011 אותו יזמה אוניברסיטת ווסדה (Waseda) והיום אני ממשיכה בנושא של ספרות אחרי האסון.

שנה אחרי רעידת האדמה והצונאמי, העולם הספרותי ביפן רועש וגועש. סופרים ועיתונאים דנים בשאלה "ספרות אחרי מרץ 2011 – לאן?" וחנויות הספרים מתמלאות ביצירות ואוספים הקשורים לאירועים. אחד מהאוספים הראשונים היה March Was Made of Yarn שיצא כמעט בו זמנית ביפנית ובאנגלית (בארה"ב ובבריטניה). ביפנית האוסף נקרא それでも三月は、また (ואף על פי כן שוב מרץ) והוא כולל סיפורים קצרים, קטעי פרוזה שאינם סיפורת, שיר, וסיפור-מנגה.

עם מספר קורבנות מוערך של 15,852 בני אדם, זאת לא רעידת האדמה הקטלנית ביותר בהיסטוריה של יפן – רעידת האדמה הגדולה באזור קאנטו והשריפה הגדולה שפרצה בעקבותיה בטוקיו גבתה את חייהם של כ-142,000 בני אדם – אך זאת הייתה רעידת האדמה החזקה ביותר (9.0 בסולם ריכטר) והיה ברעידת אדמה זו אספקט נוסף שנעדר מאסונות הטבע הקודמים – חוסר האונים, חוסר הוודאות, החרדה, התסכול והכעס בעקבות דליפת הכור הגרעיני. הייתה בכך לא רק פגיעה של איתני הטבע באדם, אלא גם פגיעה של בני אדם בטבע וכתוצאה מכך פגיעה של בני אדם בבני אדם.

אספקט זה בא לידי ביטוי ברבות מהיצירות בקובץ. חלק מהיוצרים מציירים יפן אפוקליפטית, אחרי אסון גרעיני, יפן בה אנשים לא יכולים יותר לצאת החוצה בלי בגדי מגן וצריכים כל הזמן לחשב את מידת הקרינה אליה נחשפו, יפן המבודדת מהעולם והנשלטת על ידי חברה פרטית המונעת מהאזרחים כל מידע מהימן.

יוצרים אחרים מפגישים אותנו עם תושבי פוקושימה והערים הסמוכות, המתמודדים עם אובדן רכושם והאיום על פרנסתם, היות ומדובר באזורים המתבססים על חקלאות. אחרים מפגישים אותנו עם תושבי טוקיו, שמגיעים לאזור האסון כדי לעזור או כדי לפגוש שוב את מקום ילדותם שנפגע. יש יצירות שכלל לא מזכירות את האסון או שה-11 במרץ 2011 נמצא רק ברקע, בעוד הם מתמודדים עם פחדים, חרדות ותקוות בחייהם. הסופרים מתמודדים עם שאלות שכל אדם ביפן ומחוצה לה התמודד ומתמודד אל מול אסון מסוג זה: כיצד אוכל לעזור? האם אני עושה די? כיצד מרגישים אנשים שביתם וכל חפציהם נעלמו? כיצד מרגישים אנשים שאין להם בית לחזור אליו? כיצד נראה עתיד בו הסכנה של אסון גרעיני תמיד אורבת מעבר לפינה? האם אפשר לכתוב או לומר משהו במצב כזה? ובכל זאת, למרות הנושא הקשה, היצירות לא תמיד פסימיות או אפלות, אלא גם מלאות באנושיות ותקווה, כפי שכותב ריו מורקמי בקטע המתאר את חוויותיו בעקבות האסון: "Buds of hope definitely popping out, one by one".

האוסף מאגד בתוכו יוצרים מהשורה הראשונה, כמו מורמקי ריו (Murakami Ryū), טוודה יוקו (Tawada Yoko), קוואקמי הירומי (Kawakami Hiromi), קאקוטה מיצויו (Kakuta Mitsuyo) ואחרים. לכן, אף על פי שמדובר באוסף המוקדש לנושא של רעידת האדמה והצונאמי, מדובר גם באוסף של יצירות מעולות מכל בחינה. בנוסף, תרמו לאוסף גם כותבים שאינם יפניים ויצירותיהם מעניקות עוד פיסה לפסיפס הקולות המגוונים מבחינת הגיל, המגדר, מקום המגורים והסוגה הספרותית המציע אוסף נפלא זה.

מי שמעוניין לעיין בהקדמה לספר, יוכל למצוא אותה באתר של ההוצאה לאור Vintage.

חלק מהסיפורים הכלולים באוסף התפרסמו כבר במסגרת הפרויקט של אוניברסיטת וואסדה והם (וסיפורים אחרים שאינם כלולים באוסף) עדיין זמינים בפורמט PDF.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s