שירה לחודש הרביעי

אוֹגאטָה גֶקְקוֹ (1920-1859, 尾形月耕), אומן יפני, יצר בחייו מספר סדרות של הדפסים, שחלקן מוקדשות לשניים עשר חודשי השנה. כבר פרסמתי תמונה אחת שלו, המוקדשת לחודש מרץ, בעמוד הפייסבוק של הבלוג, וכשחשבתי איזו תמונה לפרסם לכבוד חודש אפריל, מצאתי תמונה שיש מאחוריה גם סיפור ספרותי והחלטתי לפרסם אותה בתוך הבלוג (כן, אני יודעת, היום 5 באפריל, אבל בכל זאת תחילת החודש, אז אני מקווה שתסלחו לי).

april_Medium

גקקו היה אחד מהציירים החשובים של תקופת מייג'י (1912-1868), תקופה שבה יפן פתחה את שעריה (לא לגמרי מרצון) לתרבות המערבית, לאחר כשלוש מאות שנים של הסתגרות. בתחילת דרכו גקקו נמשך לציור ורישום, וככל הנראה מעולם לא למד באופן רשמי באף אסכולה של הדפסי עץ. הוא התפרנס מעיטור כלי לקה ומאיור עיתונים וספרים. העיסוק שלו באיור ורישום השפיע על האופן שבו הוא ניגש להדפסי עץ. הסגנון המיוחד שפיתח משלב בין טכניקת ההדפסים שהייתה מקובלת ביפן במהלך תקופת אדו (1868-1600) ובין אסתטיקה של ציור במכחול. כך ההדפסים שלו נראים כאילו צוירו במשיחות מכחול. גקקו התפרסם לא רק ביפן אלא גם במערב, ועבודותיו הוצגו, בין היתר, בתערוכה העולמית בשיקגו ב-1893, ובתערוכה העולמית בפריז ב-1900. כמו כן, הוא ידוע בהדפסים ובאיורים שיצר במהלך מלחמת סין-יפן הראשונה (1895-1894), ששימשו את הרשויות לגיוס דעת קהל לטובת המלחמה.

Outa_Doukan

דיוקנו של אוטה דוקאן מהאוסף של מקדש Daijiji

בהדפס שבחרתי, השייך לסדרת "שניים עשר חודשים של העולם הצף" (浮世十二ヶ月) אנחנו רואים אילוסטרציה לאחד מאירועי חייו של הסמוראי-משורר המפורסם אוטה דוקאן (太田道灌, 1468-1432), הידוע כמי שתכנן את טירת אדו, שהפכה לימים למרכז השלטון של משפחת טוקוגאווה בתקופת אדו ולאחר הפיכת מייג'י ב-1868 למשכנו של הקיסר. אוטה נודע לא רק כלוחם אמיץ ואסטרטג, אלא גם כמשורר, והאנקדוטה על פנייתו לשירה היא הבסיס להדפס שלפנינו. האגדה מספרת שיום אחד, כשאוטה היה במהלך מסע ציד, התחיל לרדת גשם. הוא פנה לאחד הבתים בכפר שהיה בקרבת מקום, כדי לבקש מעיל קש כדי להגן על עצמו מפני הגשם. נערה שיצאה אליו שמעה את בקשתו, אך במקום מעיל הקש הושיטה לו רק פרח קריה צהוב בודד (ביפנית הוא נקרא yamabuki), בלי לומר אף מילה. אוטה כעס על הנערה, אך לא היה לו מה לעשות והוא חזר לביתו. באותו ערב סיפר אוטה את שאירע לו, ומישהו ממקורביו הסביר לו שהנערה לא הייתה גסת רוח, אלא להפך, תשובתה הייתה מאוד אלגנטית, משום שהשתמשה בשיר של הנסיך קנאקירה (Kaneakira) המופיע באוסף שירה עתיק (אוסף גוֹשוּאישוּ 後拾遺集 שהושלם ב-1086). בהקדמה לשיר כתוב שיום גשום אחד כשהנסיך שהה בביתו בקוֹקוּרָה, בא לביתו אדם שביקש מעיל קש (nomi), ובתגובה הנסיך קטף פרח משיח הקריה והגיש אותו לאיש עם השיר הבא:

七重八重花は咲けども山吹のみのひとつだになきぞかなしき

nanae yae hanawa sakedomo yamabuki no mi no hitotsu dani naki zo kanashiki

כה מצער! שופעים הם פרחי הקריה, אך אין הם מניבים ולו פרי אחד.

משמעות השיר היא במשחק מילים. פרחי קריה ידועים ביופיים, אך השיח אינו מניב פרי (mi), וכל אבקניו הופכים לעלי כותרת. אם מתייחסים ל-no כמו למילת השייכות, ניקרא yamabuki no mi (הפירות של קריה), אך אם נתייחס ל-nomi כמילה אחת נקבל "מעיל קש", נוכל לקרוא את השיר כך:

כה מצער! אף כי [יש לי כאן] שפע של פרחי קריה, אין לי ולו מעיל קש אחד.

כך בעצם הנערה, שהושיטה לאוטה את פרח הקריה, רצתה לומר שלצערה אין לה מעיל קש שתוכל להשאיל. אוטה מאוד התבייש בבורותו ומאז פנה לדרך השירה והפך למשורר בעצמו.

hiroshige

בתמונה המפורסמת הזאת של הירוֹשיגֶה, אפשר לראות אנשים המשתמשים במעילי קש כדי להגן על עצמם מפני גשם

ומדוע, אתם שואלים, הסיפור הזה קשור לאפריל? ובכן, פרח הקריה, yamabuki, נחשב לפרח של החודש הרביעי, אז הוא בשיא יופיו ופריחתו.

שיהיה חודש אפריל שופע ופורח!

yamabuki

פרחי קריה שאינם מניבים פרי

פרסי הטוויטר לספרות

twitterביפן טוויטר היא הרשת החברתית המועדפת ביותר על המשתמשים אחרי Line, אפליקציה הדומה ל-whatsapp הפופולארי אצלנו. למה אני מספרת לכם את זה? כי השנה בפעם הרביעית הוכרזו "פרסי הספרות של טוויטר". משתמשי הטוויטר התבקשו לבחור ספר אחד שיצא במהלך שנת 2013 ולפרסם את בחירתם עם האשטאג #jtb4 עבור ספר מקור ועם האשטאג #wtb4 עבור ספר מתורגם. ההצבעה הסתיימה ב-9 בפברואר, והשנה בפעם הראשונה הזוכים הוכרזו לא באירוע וירטואלי, אלא באירוע שהתקיים בחנות ספרים Maruzen&Junkudo ברובע שיבויה בטוקיו במסגרת פסטיבל הספרים הבינלאומי שהתקיים מ-28 בפברואר עד 9 במרץ (כאן ניתן לראות  את האירוע ששודר באינטרנט באמצעות לווין).

להמשיך לקרוא

חגיגה כפולה: פסטיבל הבובות ויום הולדת לבלוג

היום 3 במרץ, יום בו חוגגים ביפן את חג הבנות (המוכר היום כ-hina matsuri, חג הבובות), וכתבתי עליו בהרחבה כאן. הקישוט המרכזי שלו הוא מעמד מיוחד עם בובות חינה (hina ningyō), ולכבוד החג השנה חשבתי לתרגם סיפור של אקוטגווה שנקרא "בובות", בו אנחנו שומעים מפי אוצורו הקשישה את סיפור הפרידה הקשה שלה מהבובות. משפחתה של אוצורו הייתה בעלת אמצעים תחת שלטון טוקוגווה (1600-1868), אך ירדה מנכסיה אחרי הפיכת מייג'י, והמצב החמיר עד כדי כך, שאביה החליט למכור את בובות החינה המשפחתיות. בתחילה ניתן לחשוב שרק אוצורו הילדה חשה צער על פרידה מהבובות, אך ככל שמתקדם הסיפור מתברר שאובדן הבובות הוא אירוע קשה עבור המשפחה כולה, כולל אחיה המאוהב בכל דבר מערבי, שעל פניו לא מתרגש כלל מהמכירה. הסיפור הזה מדגים עד כמה הבובות האלה הן הרבה יותר מקישוט יפה לחג. הן לא רק יפות ומיוחדות, אלא הן גם ירושה משפחתית העוברת מדור לדור ויוצרת תחושה של המשכיות והשתייכות לקהילה, והן גם אובייקטים מאגיים, האמורים לשמור על שלומן ובריאותן של נשות המשפחה וכך של המשפחה כולה.

hina

איור של Yuko Shimizu, מאיירת יפנית עטורת פרסים, לסיפור "בובות" של אקוטגווה, שהופיע באוסף סיפוריו בתרגום לאנגלית The Beautiful and the Grotesque שיצא בהוצאת Liveright ב-2010.

להמשיך לקרוא

להתראות, גנגסטרים/ טקהאשי גנאיצ'ירו

אם עוד לא שמעתם, הסופרת, המאיירת והצייצנית ג'ואנה וולש התחילה לאחרונה פרויקט המכונה #readwomen2014, שנועד "לתקן את הרגלי הקריאה הסקסיסטיים שלנו". היא מצביעה על כך שאף על פי שמספר הספרים הנכתבים על ידי נשים דומה למספר הספרים הנכתבים על ידי גברים, הסופרים זוכים לחשיפה משמעותית הרבה יותר מסופרות במדורי ביקורות הספרים ולתשומת לב רבה יותר מצד ציבור הקוראות והקוראים. וולש מציעה להציץ בארון הספרים שלנו ולבדוק אם יש שם חוסר איזון בין סופרים לסופרות, ואם נמצא כזה, לעשות בחירה מודעת ולבחור השנה לקרוא יותר סופרות. ברחבי האינטרנט ראיתי תגובות רבות של נשים ושל גברים כאחד המצביעים על כך שאכן מצאו חוסר איזון כזה לטובת הסופרים. כך ציינה גם עדנה אברמסון מ"הרפובליקה הספרותית", שכתבה על הפרויקט בבלוג שלה בהרחבה.

גם אני הצצתי במדפי הספרים שלי, וגיליתי שיש לי דווקא חוסר איזון הפוך, במיוחד בכל מה שקשור בספרות העכשווית. מבחינת הקלאסיקות אולי דווקא יש הטיה לטולסטוי, אקוטגאווה, טניזאקי, מישימה, גולסוורתי, פיצג'רלד ופויכטוונגר לעומת ג'יין אוסטין, אחיות ברונטה, ווירג'יניה וולף, אבל הספרים שקניתי וקראתי בשנים האחרונות היו לרוב ספרים של סופרות, בעיקר כשמדובר בספרות היפנית. אז החלטתי לתקן את העוול שעשיתי לסופרים יפניים עכשוויים והיום אספר על אחד מאלה – טקהשי גנאיצ'ירו (Takahashi Gen'ichirō).

להמשיך לקרוא

חמישה סיפורים מיפן

שלום לקוראי הבלוג היקרים!

כבר כתבתי על כך בעמוד הפייסבוק של הבלוג, אבל לא כולם הרי אנשי פייסבוק, אז הנה אני כותבת גם כאן ומקווה שתשתתפו בהתרגשותי הרבה.

mifgashimספר דיגיטלי המכיל חמישה סיפורים של שתי סופרות ושלושה סופרים יפניים חשובים רואה אור בימים אלה בהוצאת "בוקסילה". הספר הזה מרגש אותי במיוחד, משום שאלה סיפורים שאני בעצמי בחרתי ותרגמתי, ואני מאוד מקווה שתקראו אותם ותיהנו מהם. משמעות של ספר דיגיטלי היא שניתן לקרוא את הסיפורים במחשב רגיל, במחשב לוח, בסמארטפון וגם בקינדל. באתר של ההוצאה יש הדרכה מפורטת וברורה כיצד ניתן להוריד ולקרוא ספרים דיגיטליים, כך שאם אתם פוגשים בפורמט הזה בפעם הראשונה, זאת ההזדמנות להכיר.

האסופה כולה מוקדשת למפגשים – מפגשים בינאישיים המתרחשים בתוך הסיפורים, מפגשים בין יפן למערב, והמפגש של קוראים במאה ה-21 עם סיפורים שנכתבו במחצית הראשונה של המאה ה-20, ולפי דעתי ממשיכים להיות רלוונטיים גם היום.

אז מי הסופרים והסופרות שבחרתי?

להמשיך לקרוא

פרסי אקוטגווה ונאוקי מוענקים בפעם ה-150

פרסי אקוטגווה ונָאוֹקי מוענקים פעמיים בשנה, והפעם חוגגים הפרסים יום הולדת 150 מאז שנוסדו על ידי קיקוּצ'י קאן, סופר מפורסם ומקים הוצאת הספרים בּוּנְגֵי שוּנג'וּ. הפרסים הוענקו בפעם הראשונה ב-1935, שלוש שנים לאחר הקמת ההוצאה, ועד היום 154 סופרים קיבלו את פרס אקוטגווה ו-177 סופרים קיבלו את פרס נאוקי. פרס אקוטגווה, על שמו של אקוטגווה ריונוסקה (1892-1927) מוענק לסופרים חדשים ומבטיחים, שאינם מוכרים ושכתיבתם מסווגת כספרות רצינית ובעלת איכויות אומנותיות ייחודיות, ופרס נאוקי, על שמו של נאוקי סאנג'וּגוֹ (1891-1934) מוענק לסופרים פופלאריים, שנמצאים בתחילת הקריירה שלהם או בעיצומה. כבר מספר שנים מתנהל דיון בנוגע לנחיצותם של שני פרסים נפרדים והמשמעות של "ספרות גבוהה" לעומת "ספרות פופולארית" בעידן בו הגבולות בין תרבות גבוהה לתרבות נמוכה מטושטשים. בינתיים נראה שהפרסים לא הולכים להיעלם וזוכים לסקירה תקשורתית רחבה, המביאה חשיפה רבה לזוכים ולעליה במכירות של ספריהם. להמשיך לקרוא

להתראות 2013

שנת 2013 מגיעה לקיצה, ואני חושבת שגם אנחנו יכולים לעשות סיכום קצר.

1. מורקמי הרוקי (שוב) לא זכה בפרס נובל לספרות, אך מכירות ספרו החדש, טזאקי צוקורו חסר הצבע, הרקיעו שחקים. הוא מכר 500,000 עותקים עוד לפני שהספר ראה אור, ולאחרונה דווח  כי זהו הספר הנמכר ביותר ביפן השנה. בנוסף, מורקמי זכה ב-Athens Prize for Literature עבור 1Q84 כספר הזר הטוב ביותר. כך שאי אפשר לומר שזאת לא הייתה שנה טובה למורקמי ולמעריציו. ב-2014 אמור לצאת התרגום של ספרו החדש לאנגלית.

2. כתב יד נשכח של חתן פרס נובל קוובטה יאסונרי (1899-1972) התגלה באוניברסיטת צוּרוּמי. האוניברסיטה רכשה את כתב היד, המכיל 12 דפים ו-400 סימניות, בשנת 2010 בחנות של ספרים ישנים, אבל השנה, לאחר בדיקה שנעשתה על ידי פרופסור קאטיאמה רינטארו, הוכח כי היצירה נכתבה על ידי קוובטה כשהוא היה בן 29. פרופסור קאטיאמה ציין כי ככל הנראה היצירה נשלחה לאחד מעיתוני הספרות, אך נדחתה. על דף נפרד אפשר לראות שכתב היד התקבל בכתב העת ב-26 בדצמבר 1928, וככל הנראה זו השנה בה נכתב הסיפור. הסיפור נקרא 勤王の神 (אל הנאמנות לקיסר, Kinō no kami) ועוסק בחייו של אינואואה מאסאקנה (Inoue Masakane, 1790-1849) מייסד של אחת מכתות השינטו החדשות, שהתפתחו לקראת סוף תקופת אדו (1600-1868). פרופסור קאטיאמה ציין כי אף על פי שכבר פרסם אז את אחת מיצירותיו המוכרות ביותר היום, "הרקדנית מאיזוּ", (בשנת 1926), עדיין חיפש קוובטה אחר קולו הספרותי והתקשה להתפרנס מכתיבתו.

3. כמו תמיד, פרסי אקוטגווה הוענקו השנה פעמיים, בינואר וביולי. בפעם ה-148 הוענק פרס אקוטגווה לקורודה נטסוקו (黒田夏子 Kuroda Natsuko) בת ה-75, וכך היא הפכה לסופרת המבוגרת ביותר לזכות בפרס המוענק ליצירות של סופרים חדשים. בפעם ה-149 זכתה פוג'ינו קאורי (1980 – ) עבור 爪と目 (ציפורניים ועיניים, Tsume to me), המסופר מפיה של ילדה בת שלוש, המתארת את יחסיה עם המאהבת החדשה של אביה.

באמצע ינואר צפויים להתפרסם זוכים חדשים, והמועמדים כבר הוכרזו.

4. בישראל השנה ראו אור מספר יצירות שתורגמו מיפנית:

דורון ב. כהן תרגם את מסת המופת של טניזקי ג'ונאיצ'ירו, בשבח הצללים, הבוחן את עולם האסטטיקה היפנית מול האסטטיקה המערבית.

עינת קופר תרגמה את האגם של יושימוטו בננה, העוסק בהתמודדות של אדם מול חברה וביכולת תרפויטית של אהבה.

ושונית שחל פורת תרגמה עבור כתב העת "מקף" את הסיפור של אבה קובו "הגולם האדום".

זה אולי לא הרבה, אבל אני מקווה שבשנה הקרובה צפויות לנו הפתעות טובות.

5. האגודה ללימודי יפן בישראל פרסמה את הניוזלטר השני שלה, שהיה מוקדש לתרגום ספרות יפנית לעברית. אתם יכולים לקרוא אותו כאן (PDF) ולהכיר כמה מהמתרגמים הפועלים כיום בישראל כדי להביא לכם את הספרות היפנית בעברית.

ובנימה אישית (בכל זאת זה הבלוג שלי), השנה סוף-סוף סיימתי את לימודי התואר השני שלי וכעת אני מתחילה את לימודי הדוקטורט. אני רוצה להודות לכל קוראי הבלוג על העניין שגיליתם בו ועל התגובות הנהדרות שלכם. מקווה שצפויה לנו שנה מרגשת ומלאה בספרות יפנית (וגם לא יפנית). אני אמשיך לכתוב ואשתדל לעדכן את הבלוג כמה שיותר. שתהיה לכולנו שנה אזרחית, שהיא שנת סוס, נפלאה!

man on horse

Utagawa Hiroshige III, אישה אמריקאית על סוס (1860)