הבודהה בעליית הגג/ ג'ולי אוטסוקה

בלי ששמתי לב חלף חודש מאז פרסמתי את הפוסט האחרון. חייבת לומר לכם שמאוד התגעגעתי, ומקווה שמעכשיו אחזור לפרסם לפחות שלוש פעמים בחודש. אז קופצים למים מיד עם ביקורת על ספר הבודהה בעליית הגג של ג'ולי אוטסוקה (1962 -), סופרת אמריקאית, דור שלישי למהגרים יפניים.

הבודהה בעליית הגג הוא ספר ש"הגיבור" שלו הוא "גיבורות". הוא כתוב בגוף ראשון רבות, ומספר את סיפורן של נשים יפניות שהגיעו לארה"ב בתחילת המאה העשרים כדי להתחתן עם גברים יפנים שכבר חיו שם, ובתקווה לשפר את חייהן. הדבר היחיד שידוע להן על בעליהן המיועדים הוא אשר סיפרו על עצמם דרך שדכנים ובמקרה הטוב יש להן גם תמונה (מחמיאה, כמובן) שגם היא נשלחה מארה"ב ליפן. זהו גם סיפורם של אותם גברים יפניים, שהגיעו לארה"ב בתקווה להרוויח כסף, אך משהמציאות טפחה על פניהם, והם מצאו את עצמם כפועלים עניים בשדות, מופלים ומודרים בכל מקום אליו ילכו, לא חשו עצמם מסוגלים לחזור למולדתם בבושת פנים. נקודת המבט הנשית של הרומן מאפשרת לספר את הסיפור האנושי, את הרגעים הקטנים שחוו נשים באינטראקציה שלהן עם בני זוג, עם בניהן ובנותיהן, עם שכניהן היפניים ועם שכניהן ומעסיקיהן האמריקאים, אך הרקע ההיסטורי נשאר מאוד עמום.

הבלוג מתארח ברפובליקה הספרותית

היום "יפן מונוגטארי" מתארח בבלוג הנפלא של עדנה אברמסון "הרפובליקה הספרותית".

לאיזון חגיגת מורקמי מהפוסט הקודם, כתבתי המלצה על חמישה ספרים מעולים של סופרים יפניים אחרים, שניתן למצוא בתרגום לעברית. הפוסט שלי נמצא כאן, ולמי שעוד לא מכיר, ממליצה גם לשוטט ברחבי הרפובליקה הספרותית.

המסע החדש של מורקמי

שלוש שנים אחרי פרסומו של הספר השלישי והאחרון בסדרת 1Q84, יוצא היום לאור ביפן ספרו החדש של מורקמי. תוכנו של הספר החדש נשמר בסוד ורק לפני כחודש הותר הפרסום של שמו 色彩を持たない多崎つくると、彼の巡礼の年 (טסוּקוּרוּ טָזאקי חסר הצבע ושנת מסע הצליינות שלו [טסוקורו, שם פרטי]). יחסי הציבור ומעמדו של מורקמי עשו את שלהם והזמנות מוקדמות של ספרו הרקיעו שחקים. למשל, אמאזון יפן הודיע שהוזמנו מהם מעל 10,000 עותקים ב-11 הימים הראשונים של המכירה המוקדמת. הוצאה לאור בונגיי שונג'ו (Bungei Shunju), המוציאה את הספר, שתכננה בתחילה להדפיס 300,000 עותקים, הגדילה את המכסה ל-500,000 עותקים, כשמספר ההזמנות המוקדמות שבר את שיא ההזמנות למהדורה ראשונה של ספר כלשהו שהוציאה החברה אי פעם.

שיר אביבי

אני כל כך מתגעגעת לתקופת האביב ביפן, אותה זכיתי לחוות פעמיים בחיים, ועכשיו כשהפייסבוק שלי מוצף בתמונות פריחת הדובדבן שמעלות חברות מיפן, הגעגועים עזים מאי פעם. אז לכבוד האביב, חג הפסח ופריחת הסקורה תרגמתי שיר של אחד המשוררים היפניים החשובים ביותר של העת העתיקה – קי נו טסוריוקי (872-945), הידוע בעיקר כעורך של אוסף השירים הראשון שהוזמן על ידי החצר הקיסרית בתחילת המאה העשירית – קוֹקין וואקה שוּ (古今和歌集), אוסף שירים ישנים וחדשים וכמחבר של יומן טוֹסָה (935), יומן פואטי, המשלב קטעי פרוזה ושירה, ראשון מסוגו הכתוב באמצעות כתב פונטי יפני ולא בסינית (שלימים הפך להיות לסוגה המזוהה ביותר עם תקופת היאן, תקופת פריחה תרבותית יוצאת דופן, ועם נשות האצולה של אותה תקופה, כמו סיי שונגון, זו שפגשנו בפוסט הקודם).

השיר שתרגמתי לקוח מאוסף שירים ישנים וחדשים, המכיל כ-1000 שירים, המחולקים לקטגוריות של עונות שנה, ברכות, פרידות, מסעות, שמות של דברים, אהבה, קינות ושונות. השיר שתרגמתי שייך לחלק של "שמות של דברים" (物名 או 物の名), שבו השירים כתובים כך שמצפינים בתוכם את מילת הנושא הכתובה ככותרת לשיר. כותרת השיר במקרה זה היא:  kaniwazakura, סוג של סקוּרָה, עץ דובדבן דקורטיבי (ככל הנראה הכוונה לסקורה שענפיה מתקמרים כלפי מטה, מעין סקורה בוכייה או מה שמכונה בלטינית Prunus pendula). שימו לב לאותיות המודגשות ביפנית ובתעתיק:

 かづけども  浪のなかには  さぐられで  風吹くごとに  浮き沈むたま

kadukedomo
nami no naka ni wa
sagurarede
kaze fuku goto ni
ukishidumu tama

בשיר עצמו המילה סקורה או kaniwazakura לא מופיעה כלל, אלא רק בצורה החבויה, אבל כשתרגמתי את השיר לעברית נאלצתי לחשוף אותה.

אף כי צולל אני
אין ביכולתי לדלותם
מבין הגלים -
אך עם כל משב רוח
עולים ויורדים אֶגְלֵי הדובדבן

פריחה בפארק שינג'וּקוּ, טוקיו, 2010

 ים של פריחת סקורה שוטף בימים אלה את יפן (מוקדם מהרגיל, אך יפה במיוחד, כך לדברי עדי ראיה) וגם אצלנו חג האביב בעיצומו.

פסח שמח לכולם!

סיי שונגון במאנגה

את ספר המאנגה ספרות יפנית שכל יפני צריך להכיר (日本人なら知っておきたい日本文学) קיבלתי בדואר כבר לפני כמה חודשים, ומאז אני מתכננת לחלוק את האושר שלי עם קוראי הבלוג. את המחברת אוּמינוֹ נאגיקוֹ (שם עט) והמאיירת הֶביזוֹ (הכינוי שלה) הכרתי דרך סדרת הספרים המצחיקה היפנית שיפנים לא יודעים (日本人の知らない日本語), המתארת את חווייתה של נאגיקו כמורה המלמדת סטודנטים זרים בבית ספר לשפה יפנית בטוקיו. כל מי שלומד יפנית ולא קרא, רוצו לקרוא – זה מצחיק בטירוף (אה, ויש גם סדרת טלוויזיה). בכל אופן, כשגילתי שיצא להן ספר חדש ועוד קשור לספרות, מיד הזמנתי. נקודת המוצא של הספר היא המפגש בין הביזו לבין סטודנטית זרה, המבקשת ממנה לספר לה על מורסקי שיקיבו, והביזו מבינה שכל מה שהיא יודעת על ספרות יפנית קלאסית אלה דברים ששיננה בתיכון בלי להבין. לפיכך נאגיקו והביזו יוצאות למסע גילוי מחדש של הספרות הקלאסית ומציגות אותה כך שתעניין את הקוראים היפניים הצעירים. הדמויות הספרותיות וההיסטוריות מתעוררות לחיים ונראות הרבה יותר קרובות ונגישות מהאופן בו הן מוצגות בתוכנית הלימודים. והדמות הראשונה, איך לא, היא זו שכל מי שקרא את יומנה מופתע עד כמה דבריה קרובים ומובנים גם היום – סיי שונגון, האינטלקטואלית בעלת הלשון המושחזת.

כריכת הספר ספרות יפנית שכל יפני צריך להכיר

(הסריקות הבאות מתוך המאנגה די כבדות, אבל הכל למטרת קריאוּת טובה)

יום האישה הבינלאומי: יוסאנו אקיקו וניטשה

היום חל יום האישה הבינלאומי (כן, היום, זה שבארץ נאומים בכנסת לציון המועד התקיימו ב-6 במרץ ושברחבי המדיה החברתית מדברים על "שבוע האישה הבינלאומי" או "חודש האישה הבינלאומי", לא אומר שום דבר). ביפן לא ממש מציינים את היום הזה. המועד שמור, כיאה למקורו הסוציאליסטי, בעיקר למפלגות השמאל, אבל אני רוצה להשתמש בהזדמנות הזאת כדי לדבר קצת על אחת המשוררות היפניות הנהדרות של העת המודרנית - יוֹסאנוֹ אקיקוֹ (与謝野晶子), שאת אחד השירים שלה ניסיתי לתרגם (בהצלחה חלקית בלבד, אם לומר את האמת) בפוסט הקודם.

יואסאנו אקיקו

יוסאנו נולדה ב-1878 למשפחת סוחרים בסקאי, עיר נמל הקרובה לאוסקה, בשם אוֹטוֹרי (הוֹ) שוֹ (鳳 志よう). היא הייתה לא רק משוררת, אלא גם כתבה פרוזה, מאסות, הייתה פעילה חברתית פציפיסטית ואחת מחלוצות התנועה הפמיניסטית ביפן.

יום הולדת לבלוג

כמעט שכחתי, אבל היום בדיוק לפני שנה התחלתי לכתוב בבלוג הזה. קשה (לי) להאמין, אבל הנה כבר חלפה לה שנה, שבה כתבתי 45 רשומות (הרשומונת הקצרצרה הזאת היא מס' 46), מספר עגול שכזה. אז קודם כל אני רוצה להודות לכל מי שבא לבקר כאן. אתם מאוד עוזרים לי לא לוותר ולהמשיך לכתוב, ודרך הכתיבה, כמובן, ללמוד דברים חדשים. אני מאחלת לבלוג שנה נוספת עם עוד יותר פוסטים כמה שיותר מעניינים.

טוריי קיונאגה (Torii Kiyonoaga), פסטיבל הבובות, מתוך סדרת "מחקרי חמשת הפסטיבלים של ילדים" (kodakara gosetsu asobi)

יום השנה לבלוג נופל על חג הבובות – hinamatsuri – ביפן, ומהסיפור של החג בעצם התחלתי לכתוב כאן. אז מי שמתעניין במנהגי החג, יוכל למצוא את המידע כאן, כאן וכאן. ולכבוד יום ההולדת הנה שיר של יוֹסאנוֹ אקיקוֹ (与謝野晶子, 1878-1942) המתאים לרוחות האביב שהגיע. לא מזמן חזרתי לקרוא קצת משיריה ופשוט התאהבתי בתשוקה ובכוח שיש בהם.

tokikami wo/ wakaeda ni karamu/ kaze no nishi yo/ nishaku taranu/ utsukishiki niji

מלפפת את השיער הפרום
על ענף צעיר
הרוח אל המערב ושם
כה קטנה וכה יפה
הקשת