טיול בעקבות היג'וצ'י איצ'יו

היום תהיה לנו שוב רשומה עם תמונות. והפעם נטייל בעקבות הסופרת היגוצ'י איצ'יו (נאצו), שהוזכרה כבר לא פעם בבלוג. גם אם לא קראתם שום דבר ממה שהיא כתבה (יש תרגומים לאנגלית, רוסית ושפות אחרות, אבל לא לעברית), חלק מהמקומות עשויים להיות מעניינים למי שרוצה להכיר טוקיו קצת אחרת, נטולת אורות ניאון ומסכי פרסומות.

היגוצ'י נאצו נולדה בשכונת Uchisaiwaichō ברובע צ'יודה, שהיום מהווה את המרכז השלטוני של יפן, וכולל את בניין הדיאט (הפרלמנט היפני), הספריה הלאומית, הארמון הקיסרי, את תחנת הרכבת המרכזית של טוקיו, ואתרים מתוירים אחרים. כל מה שנותר היום מהבית בו נולדה היגוצ'י הוא שלט קטן בשדרת Kokkai-dori.

בחייה הקצרים היגוצ'י שינתה את כתובת מגוריה 15 פעמים ואפילו אחרי מותה נאלצה לעבור למשכן חדש פעם אחת, אחרי שבית הקברות בו נקבר אפרה נשרף. ברוב המקומות בהם גרה כבר לא נותר דבר שיזכיר אותה, אבל פה ושם בעיר פזורים לוחות זיכרון (כמו זה הנמצא במקום לידתה), וגם היום ניתן לבקר במספר אתרים הקשורים לכתיבתה ולשנות חייה האחרונות, בהן פרחה לרגע קצר כסופרת.

  1. מקדש הושינג'י – שנות ילדות מאושרות
היגוצ'י איצ'יו גרה ליד מקדש זה מגיל 4 עד גיל 9

בקרבת המקדש הזה התגוררה היג'וצ'י ממרץ 1876 עד אפריל 1881, פרק הזמן הארוך ביותר ששהתה במקום אחד. אלה היו שנות ילדות מאושרות. אביה עדיין היה פקיד מדינה, המשפחה לא הרגישה מחסור, הילדה למדה בבית ספר יסודי ובזמנה החופשי שיחקה עם חברים. ביומנה היא כתבה בנוסטלגיה על המקום, והמקדש מצדו זוכר את היגוצ'י בחיבה, וכל שנה ב-23 בנובמבר, היום בו הלכה לעולמה, מקיים אירוע לזכרה. בשנת 2015 במקדש הוצב פסל ברונזה של ילדה עם ספר ביד, המנציח את הסופרת.

2. הבאר של היגוצ'י איצ'יו – הבית בקיקוזקה

ביולי 1889 אביה מת משחפת, מה שהפך את היג'וצ'י לראש המשפחה ולאחראית על פרנסה (אחיה סנטארו, שהיה אמור לרשת את האב ולהפוך לראש משפחה מת שנתיים קודם משחפת). כדי לחסוך בהוצאות, עברו היגוצ'י, אמה ואחותה הקטנה קוּניקוֹ מקנדה-אווג'יצ'ו, שם גרו באותה תקופה, לביתו של אחיה טוֹרָנוסקֶה, ששנים קודם לכן הקים משפחה נפרדת מבית היג'וצ'י. במאי 1890 היג'וצ'י עברה לגור לבד ב"הגינויה," בית הספר לשירה בו הייתה תלמידה בעבר, והפעם עבדה בתור עוזרת הוראה. אומנם זה סיפק לה פרנסה, אבל היא התקשתה לעמוד במה שתפסה כיחס מזלזל מצד מורתה לשעבר. אף כי זכתה לעזור בהוראת שירה, לרוב התבקשה לבצע עבודות בית ומבטח שונות. בספטמבר של אותה שנה היא עזבה את "הגינויה," ועברה יחד עם אמה וקוניקו לדירת חדר באזור שזכרה בחיבה מימי ילדותה. אם תגיעו לאזור, תוכלו לראות רחובות קטנים וצפופים, שאולי לא השתמרו מתקופתה של היגוצ'י, אך בהחלט מאפשרים לדמיין את החיים שהיו כאן בסוף המאה התשע עשרה. מה שהשתמר זאת הבאר ששימשה את היגוצ'י ואת שכניה.

הבית בו גרה היג'וצ'י ומשפחתה כבר לא קיים, אבל האזור עדיין שומר משהו מהאווירה של טוקיו הישנה
הבאר היום כבר לא בשימוש, אבל היא כאן משום שאומרים שזאת הבאר בה השתמשה היגוצ'י עצמה, יחד עם כל השכנים שגרו באותה חצר
טיול בעקבות היג'וצ'י איצ'יו לוקח אותנו לטוקיו קצת אחרת ממה שאנחנו מדיימנים

במאי 1892 המשפחה עברה לדירה סמוכה, אך מעט יותר מרווחת. אולם, בסופו של דבר, הכסף שהיגוצ'י הרוויחה מפרסום סיפוריה ומהעבודות השונות שהנשים יכלו לעשות בביתן לא הספיק כדי לשלם את שכר הדירה, והמשפחה נאלצה לעבור שוב.

בית עבוט "איסיה"

מספר דקות הליכה מביתה של היג'וצ'י נמצא בית עבוט "איסֶיָה", שבשירותיו נהגה להשתמש הסופרת. היום הוא משמש כמוזיאון וניתן לבקר בו. הבניין נבנה ב-1890, אבל בית עבות עצמו התחיל את פעילותו כבר ב-1869. הבניין שרד גם את רעידת האדמה הגדולה של 1923 וגם את ההפצצות הכבדות של מלחמת העולם השנייה ובית העבוט נסגר רק ב-1982. היום ניתן לבקר במקום בימי שבת וראשון בין השעות 12:30 – 15:30. העובדים במקום מאוד נחמדים וסיפרו לי על ההיסטוריה של המקום. הם לא מדברים אנגלית, אבל במקום היה עלון באנגלית והם בהחלט יאפשרו למבקרים להסתובב ולראות את המיצגים, שכוללים ספרי ניהול חשבונות, בהם מופיע שמה של היג'וצ'י, חשבוניות ופריטים אחרים שהיו בשימוש.

בתוך הבית עצמו אסור לצלם, אבל צילמתי את הגינה הקטנה

3. החיים בריוּסֶנְג'י-צ'וֹ, רובע יושיוורה כהשראה

כדי לחסוך בשכר דירה, המשפחה עברה ביוני 1893 לשכונת ריוּסֶנְג'י-צ'וֹ, הסמוכה לרובע הזנות והבילויים יושיוורה, שם היגוצ'י פתחה חנות סדקית. אומנם האזור לא היה מהטובים בעיר, אך הוא היווה השראה לשתי היצירות המוכרות ביותר שלה – "מחשק ילדים" (take-kurabe) ו"מים עכורים" (nigorie).

משחק ילדים
גיבורי הנובלה הם מתבגרים המתגוררים בתוך או בסמוך לרובע השעשועים (כלומר, רובע בו מתקיימת זנות מוסדרת) יושיווארה בטוקיו. אחותה של מידורי עובדת באחד מ"בתי השעשועים" והוריה עוזרים בעבודות בית שונות, אך לעת עתה מידורי היא נערה בת 14 חסרת דאגות שנהנית מהפופולריות של אחותה בקרב הלקוחות ומהכסף שהיא מרוויחה. היא מלאת שמחת חיים, ביטחון עצמי ותעוזה. היא מבלה את זמנה במשחק עם ילדים אחרים בשכונה, לא מפחדת להתערב לטובתם של ילדים חלשים ולהתעמת עם בריונים. בין חבריה גם נוֹבוּ, בנו של ראש מקדש מקומי. השניים תמיד נהגו לשחק ביחד כילדים קטנים, אך ברור שכעת, כשהם כבר מתבגרים, רגשותיהם השתנו מידידות פשוטה למשהו הרבה יותר עמוק. עם זאת, ברור שהמעמד השונה שלהם לעולם לא יאפשר להם להיות ביחד. גורלה של מידורי הוא להצטרף לאותו "בית שעשועים" בו עובדת אחותה, ואילו נובו אמור לרשת את אביו כראש המקדש. הכל מתרחש על רקע ריב בין שתי קבוצות נערים יריבות והכנות קדחניות של כל הרובע לפסטיבל השכונתי, ומשחקי הילדים ושמחת הפסטיבל רוויים במתח ובדריכות לקראת העתיד, שלא צופן בו סוף טוב.

ביתה של היגוצ'י בריוסנג'י-צ'ו לא קיים עוד, אבל בסמוך למקום בו גרה הוקם מוזיאון לזכרה, המציג תצלומים, מחברות, ומהדורות ראשונות של יצירותיה.

אנדרטת זיכרון בגינה קטנה מול המוזיאון, עם שירי טנקה של סָסָקי נוֹבוּצוּנֶה המוקדשים להיגוצ'י:
"תפארתו משתווה לזה של מורסקי מימי קדם – פרי מכחולך בעת שהתגוררת כאן".
"האם גם מידורי ונובו מגיעים לשחק כאן בגינה בערב של ירח מלבין".

ואם הגעתם לכאן, זה הזמן לעשות טיול קטן באזור שהיה פעם הומה אדם ומלא פעילות. עכשיו כמעט ולא נשאר שום דבר מהעבר הססגוני, אבל כאן היו המקומות בהם הסתובבה היגוצ'י איצ'יו בתקופה הפוריה ביותר בכתיבה שלה.

את עץ הערבה הזה, הסמוך לתחנת דלק, קשה מאוד לפספס, אבל כאן בדיוק היה עץ-הערבה-של-המביטים-לאחור, העץ שקידם את פני הבאים והולכים אל ומרובע יושיוורה. הוא היה אמור להיות סמל לגעגועים שהמבקר מרגיש כבר ברגע צאתו מהרובע.
וכאן היה שער הכניסה לרובע (כן, דקה הליכה מעץ הערבה)
כך ראה את יושיוורה ואת עץ הערבה אוטגווה הירושיגה (התמונה מהספריה הלאומית)

מים עכורים
סיפורה של גיישה מצליחה בשם אוֹריקי, שכל חברותיה מזכירות כל העת את "החבר" הקודם שלה גנשיצ'י. אוריקי טוענת שבינה לבינו כבר מזמן הכול נגמר, אבל הנשים האחרות וכך גם הלקוח הקבוע הנוכחי שלה לא מאמינים לה. הסיבה שגנשיצ'י לא מבקר יותר את אוריקי היא שהוא הצליח לבזבז עליה ועל הבילויים ברובע את כל כספו. גנשיצ'י ניסה מאוד להיות אדם מצליח, אך עסק הפוטונים שלו כשל, וכך גם כשלו יחסיו עם אוריקי וגם יחסיו עם אשתו ועם בנו הקטן. בסיום הסיפור היגוצ'י משאירה את הקוראים עם קולותיהם של אנשי השכונה שמרכלים על התאבדות האוהבים של אוריקי וגנשיצ'י, ויש אפילו מי שרומז שאוריקי נרצחה.
בתקופת אדו סיפורים של התאבדות אוהבים בכיכובן של גיישות יפהפיות וגברים מאוהבים שאיבדו את כל רכושם למען האהבה היו מאוד פופלריים. אלה היו סיפורים טראגיים, אבל מטרתם הייתה לבדר את הקוראים. היגוצ'י מציגה את עולם הזנות של יושיוורה בלי סנטימנטליות ובלי לייפות את המציאות. אין שום דבר זוהר לא בחייה של אוריקי ולא בחייה של אשתו של גנשיצ'י, והרמז לרצח מוציא עוד יותר את הרומנטיקה מהקלישאה המוכרת של התאבדות אוהבים.

בסביבה נותרו מספר מקדשים ששימשו את רובע השעשועים ובהם נהגה לבקר גם היגוצ'י איצ'יו עצמה. אחד מהם הוא מקדש יושיוורה המופיע ביצירות וביומנה של היגוצ'י. הנשים שעבדו ברובע יושיוורה נהגו להגיע לכאן להתפלל לכוחות שהיו אמורים לשמור עליהן. למקדש הזה יש היסטוריה עצובה במיוחד. במהלך רעידת האדמה הגדולה של 1923 פרצה ברובע שריפה גדולה וכחמש מאות נשים מהרובע קפצו לתוך האגם שהיה בשטח המקדש, אך לא הצליחו להינצל. היום נותרו רק שרידים של האגם.

מקדש יושיוורה

מקדש מעניין נוסף הוא מקדש אוטורי, הידוע בפסטיבל הענק המתקיים בו כל נובמבר והמהווה מוקד משיכה לכל תושבי השכונות הסמוכות. הפסטיבל התקיים עוד מתקופת אדו, וגם היום, כמו בימיה של היגוצ'י איצ'יו, הרחובות מסביב מתמלאים בסוחרי ממתקים, אוכל, מניפות, מזכרות וכל מה שרק אפשר, ובהמוני מבלים, שעומדים בתור ארוך כדי לצלצל בפעמוני המקדש למזל.

שער המקדש אוטורי

בפעם אחרונה היגוצ'י עברה דירה במאי 1894, לרובע בוּנקיוֹ, קרוב לאותה חצר עם הבאר שבה גרה בעבר. מביתה האחרון לא נותר דבר מלבד האנדרטה עם ציטוט קצר מתוך יומנה.

אנדרטת זיכרון במקום בו עמד ביתה האחרון של היגוצ׳י איצ׳יו

אפילו לאחר מותה ב-1896 היגוצ'י נאלצה לעבור דירה. אחרי שבית הקברות של מקדש צוקיג'י הונגנג'י נשרף במהלך רעידת האדמה הגדולה ב-1923, חלק מהמצבות הועברו למקום החדש בו נבנה המקדש. כך ב-1930 גם קברה של היגוצ'י הועבר למקום החדש, בו הוא נמצא גם היום.

כך צייר Kiyokata Kaburagi את קברה של היגוצ'י איצ'יו ב-1902

אני מצרפת מפה של כל מיני אתרים שקשורים להיגוצ'י איצ'יו שהוזכרו בפוסט הזה וגם קצת נוספים.

12 תגובות בנושא “טיול בעקבות היג'וצ'י איצ'יו

  1. תודה. מעניין מאד. בביקורי הבא בטוקיו אנסה להגיע ואף ןבקר בפסטיבל. בינתיים אקרא את הספרים באמאזון…..

    1. היא בהחלט הייתה חשובה. היא לא הייתה האישה הראשונה שכתבה בעת המודרנית, אבל היא נתפסה בזמנו (ובעצם גם היום) כממשיכת דרך של הסופרות הגדולות של המאה ה-11.

  2. אירית,
    תודה רבה על פוסט מרתק. כל כך מעניין לטייל איתך, גם אם רק באמצעות המילים. ללא ספק את מעוררת את געגועיי לטוקיו, ליפן, ולקריאת ספרות יפנית.
    חגית פולק

  3. שלום רב, שמחתי לראות שיש עוד מישהו שמתעניין בהיגוצ'י איצ'יו, בפעם האחרונה שניסיתיי למצוא משהו עליה בעברית לא עלתה אפילו תשובה אחת. אני מתעניין בה כבר זמו רב וגם תרגמתי מאנגלית את סיפורה משחק ילדים אולם לא פרסמתי את התרגום והוא שוכב אצלי במגירה, אם יש לכם עניין בו אנא השיבו למייל שלי. נדב ענר

    1. שלום נדב, אכן בארץ כמעט לא מכירים אותה, אבל היא בהחלט הייתה דמות וסופרת מעניינת. מקווה שיום אחד יפרסמו אסופה של סיפוריה גם בעברית.

  4. שלום אירית. הבלוג שלך ותרגומיך מעוררים בי את הגעגועים ליפן. תודה מקרב לב. נדב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s