טנבאטה

כמו שכתבתי בפוסט הקודם, היום ביפן חוגגים את חג מילוי המשאלות ואת פגישתם של אוֹרִיהִימֶה והִיקוֹבּוֹשִי. היום, לצערי, אין לי זמן לכתוב פוסט ארוך וחגיגי, אבל לא יכולתי להתעלם ממועד כה חושב. לכן, הנה שירו של  קָקינוֹמוֹטוֹ נוֹ היטוֹמַארוֹ (662-710). עבורו טנאבטה מסמלת גם את תחילת הסתיו, בעוד אצלנו זה שיא החום. זה מה שקורה כשלא דואגים להמיר נכון תאריך מלוח ירחי-שמשי ללוח גרגוריאני.

ama no kawa yasu no watari ni fune ukete akitachi matsu to imo ni tsuge koso

Tell my beloved that I wait, my boat in the water at Yasu Crossing, ready the moment autumn comes to launch upon the River in the Sky

[תרגום Edwin A.Cranston]

וגם ההדפס הידוע של הירוֹשיגֶה (1792-1858):

הנסיכה האורגת ורועה הצאן

היה הייתה נערה יפיפייה, בתו של מלך השמיים, שקראו לה "הנסיכה האורגת" (ווגה), משום שהיא הייתה מאוד מוכשרת באריגה ובטוויה. כל יום וכל היום ישבה היא בארמון ועסקה בטוויה ואריגה. יום אחד ראתה נער "רועה צאן" (אלטאיר), המטפל בעדר שלו על הגבעות הסמוכות. עיניהם של השניים נפגשו והם התאהבו מיד. השניים פנו לקבל את ברכתו של אבי הנערה והאב, שראה כי אוהבים הם מאוד, נתן את הסכמתו. אך אהבתם של השניים הייתה כה גדולה, עד שהם זנחו את עיסוקיהם. הנערה הפסיקה לטוות ולארוג והנער הפסיק לרעות את הצאן. מצב עניינים זה לא מצא חן בעיניי המלך והוא החליט לשים לזה סוף. הוא הפריד בין השניים באמצעות "נהר של כוכבים" (שביל החלב), ורק פעם בשנה, ביום השביעי בחודש השביעי הורשו השניים להיפגש. לפי אחת הגרסאות, בלילה בין השישי לשביעי יוצא "רועה הצאן" בסירה קטנה אל הגדה, עליה מחכה אהובתו ובגרסא אחרת, עקעקים יוצרים גשר כדי שהאוהבים יוכלו לעבור עליו ולהיפגש.

המשך קריאת הפוסט "הנסיכה האורגת ורועה הצאן"