אקוטגווה וטניזקי

אקוטגווה ריונוסקה

היום לפני 126 שנה נולד טניזקי ג'ונאיצ'ירו  (1886-1965) והיום לפני 85 שנים נפטר אקוטגווה ריונוסקה (1892-1927). לא יכולתי שלא לציין יום כזה בפוסט, אף על פי שלאחרונה הזמן הפנוי שלי הולך ומצטמצם, ונראה שהמצב יימשך לפחות עד סוף ספטמבר (כן, דווקא בקיץ). אבל אני בכל זאת מבטיחה להשתדל לכתוב משהו פעם בשבוע.

ובכן, בין שני הענקים הספרותיים האלה אני אוהבת יותר את אקוטגווה, המוכר בעיקר בזכות סרטו של אקירה קורוסאווה "רשומון", המבוסס על שני סיפוריו של אקוטגווה: "רשומון" ו"בחורש". למעשה, העלילה של  "רשומון" הסרט מבוססת יותר על "בחורש", ולוקחת את "רשומון" הסיפור רק בתור מסגרת סיפורית. אין ספק שגם הסרט וגם הסיפורים של אקוטגווה מעוררים מחשבה באשר לאופן בו אנו תופסים את המציאות ובאשר ליחסיותה של אמת, אבל החיבור שלי עם אקוטגווה נוצר דווקא בגלל היצירות האישיות (אפשר לומר, אוטוביוגרפיות) שלו, שכתב לקראת סוף חייו. יצירות אלה פחות מוכרות, ויש מבקרים הטוענים שהן החלשות יותר ושאף אולי לא ניתן לכנותן "ספרות", אבל האופן בו מצליח אוקטגאווה להעביר כאב ותחושה של חוסר השתייכות וחוסר התאמה לעולם מפעים אותי כל פעם מחדש כשאני קוראת את "גלגלי שיניים" (שתורגם כ-Cogwheels וגם כ- Spinning Gears) ו"חייו של אדם טיפש" (The Life of a Stupid Man). היכולת להעביר רגש ולגעת בנפש חשובים לי יותר מאשר התפעלות אסטטית גרידא מהווירטואוזיות של היוצר. בסופו של דבר אקוטגווה לא הצליח לעמוד בכאב העז ושם קץ לחייו ב-24 ביולי 1927.

המשך קריאת הפוסט "אקוטגווה וטניזקי"