תגית: קקוטה מיצויו

נבחרות ספרותיות

היום בבלוג שתי נבחרות ספרותיות – אחת מדומיינת על ידי הוצאת Penguin והשנייה – נבחרת המועמדות והמועמדים לפרסי אקוטגווה ונאוקי.

1. נתחיל עם מונדיאל, כי בכל מקרה בימים אלה אנחנו שומעים רק על זה. בהוצאת Penguin מציעים להצביע עבור הנבחרת הספרותית האהובה מתוך 16 מדינות, ויפן היא אחת מהן. אני לא מבינה בכדורגל, אבל אני רואה שהציבו את נאטסואו קירינו (1951-) להיות שוערת. נבחרת השחקנים די מגוונת, ולמען האמת אני קצת מתקשה לראות אותם משחקים כקבוצה מגובשת, אבל הנה לשיפוטכם (כתוב עם שם פרטי לפני שם משפחה):

japan_team_share

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

5 סופרות יפניות שצריך לתרגם לעברית

בהשראת רשימה של 10 סופרות שצריך לתרגם לאנגלית, שפרסמה Morgan Giles בבלוג שלה (שווה להציץ), ערכתי רשימה צנועה של 5 סופרות שצריך לתרגם לעברית. הסופרות שונות מאוד, גם מבחינת התקופות בהן כתבו, גם מבחינת אופיין כבני אדם וכסופרות וגם מבחינת הנושאים בהן עוסקות היצירות שלהן. בהמשך אני מקווה להרחיב את הרשימה וכמובן לא לקפח את הסופרים, שגם הייצוג שלהם בעברית מוגבל למדי.

1. היגוּצ'י איצ'יוֹ (1872-1896, 樋口一葉)
higuchi ichiyoהיגוצ'י איצ'יו נפטרה בגיל 24, אך בחייה הקצרים הספיקה לפרסם עשרים ואחת נובלות (רובן פורסמו בין השנים 1984-1986). נוהגים לתאר אותה ככוכב שביט של גאונות שהבזיק אך לרגע קט בשמי הספרות של יפן. היגוצ'י איצ'יו הייתה אחת הנשים הבודדות שמיד זכתה למקום של כבוד בקאנון של של הסופרות היפנית המודרנית. היא גם אחת משתי נשים שדיוקנן הופיע על שטרות הכסף של יפן (האישה השנייה היא קיסרית ג'ינגו האגדית מהמאה השלישית, שהופיעה על שטר של יין 1 ב-1881). אף על פי שכללתי אותה כאן בסופרות יפניות מודרניות, סגנון כתיבתה רחוק מלהיות כזה, אך הנושאים שלה – בהחלט כן: הבדלים של רקע כלכלי ומעמדי והשפעתם על גורלם של בני אדם, הכוח (המועט) שיש לבן אדם לשנות את גורלו, קשיי היומיום והשאיפות (בדרך כלל לשווא) להתקדם בעולם, חווייתה של אישה בחברה פטריארכאלית (אף על פי שהמילה 'פמיניסטית' וודאי לא הייתה מוכרת להיג'וצ'י). בשל הסגנון המיוחד והארכאי, קשה מאוד לתרגם אותה, אך יצירותיה תורגמו לאנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, גרמנית, רוסית וסינית (אני די בטוחה שזו רשימה חלקית).

בחייה הקצרים היא הספיקה להחליף מקום מגורים 12 פעמים. כשהייתה בת 15 אחיה נפטר והעסק שאביה ניסה להקים כשל. כשהייתה בת 17 האב נפטר והיגוצ'י נותרה כראש משפחה, אחראית לאמא ולאחותה הצעירה. היגוצ'י החליטה לפרנס את משפחתה מכתיבה. היא התחילה לכתוב סיפורים קצרים, ופרסמה את הרומן הראשון שלה כשהייתה בת 20. אז גם שינתה את שמה מנאצו (Natsu) לאיצ'יו. היא הספיקה לפרסם מספר יצירות שזכו להצלחה ולהערכה רבה מצד סופרים בני זמנה, לפני שב-1896 חלתה בשחפת ונפטרה תוך זמן קצר.

יצירות נבחרות:
* たけくらべ Takekurabe  (מילולית: השוואת גבהים, 1985-1986). זו היצירה המוכרת ביותר של היגוצ'י והיא עוסקת בחבורה של נערים ונערות שחיה בשולי רובע שעשועים (לגברים. ומקום עבודה לנשים). שם היצירה הוא אלוזיה לאפיזודה באחת היצירות הקלאסיות המפורסמות מהמאה התשיעית, מעשה איסה (המיוחסת לאריוורה נו נאריהירה), בה חברותם של שני ילדים, בן ובת, הנוהגים להיפגש ליד באר במקום מגוריהם ולמדוד את הגובה שלהם, הופכת למרות מכשולים רבים לסיפור אהבה. היגוצ'י לוקחת את הנושא, אך מפשיטה אותו מרומנטיקה, כדי להציג את החיים האמיתיים במלוא מערומיהם.

* にごり江 Nigorie (מפרץ עכור, 1895) במרכז הנובלה, שהגיבורה שלה היא גיישה צעירה, עומדת שאלה של אפשרויות העומדות בפני אדם בחיים ויכולתו לשלוט בגורל. במרכז היצירה יחסיה של הגיבורה עם הפטרון הנשוי שלה, המבזבז את כל כספו כדי שיוכל לבלות איתה ומדרדר את משפחתו לעוני. גם כאן לוקחת היגוצ'י עלילה מוכרת, שהייתה פופולארית מאוד בתקופת אדו (1600-1868), המתארת התאבדות אוהבים בעקבות כישלונו של הגיבור לעמוד בדרישות החברתיות, אך מציעה נקודת מבט חדשה וייחודית.
[שתי היצירות קיימות בתרגום לאנגלית, רוסית, גרמנית, צרפתית ועוד]

להמשיך לקרוא

מקבץ חדשות

לאחרונה הזנחתי פה קצת את עניין החדשות, אז החלטתי לעשות מקבץ קטן מתחילת החודש לפי סדר ההתרחשות:

3 באוקטובר – קקוטה מיצויו זוכה בפרס שיבאטה רנזאבורו

עטיפת הספר הזוכה – ירח מנייר

קקוטה מיצויו (Kakuta Mitsuyo, 角田光代), אחת הסופרות האהובות עלי (שתרגמתי קטע קטן שלה כאן), זכתה בפרס שיבאטה רנזאבורו (Shibara Renzaburō shō) עבור הרומן שלה (שעדיין לא קראתי) 紙の月 (ירח מנייר, kami no tsuki). הספר מספר (לפי התיאור באמזון) על אישה בת 41 בשם אומזאווה ריקה (Umezawa Rika) שגונבת מהבנק שבו היא עובדת מיליון יין ובורחת לחוץ לארץ.

הפרס שנוסד ב-1988 על שמו של שיבטה רנזבורו (1917-78), שהרומנים ההיסטוריים שלו זכו לפופולריות רבה ביפן, ניתן לסופרים מבוססים ללא קשר לסוגה ספרותית. הפרס ניתן עבור יצירה ספציפית שפורסמה מיולי של שנה קודמת ועד יוני של השנה בה ניתן הפרס. מאחורי הפרס עומדת הוצאה לאור שואישה (Shūeisha, 集英社), המעניקה פרס של 3 מיליון יין לזוכה.

להמשיך לקרוא

March Was Made of Yarn – ספרות בעקבות מרץ 2011

מימין לשמאל: ההוצאה היפנית, ההוצאה האמריקאית וההוצאה הבריטית

באחד הפוסטים הקודמים כתבתי על פרויקט של איסוף ותרגום סיפורים קצרים הקשורים לאירועי מרץ 2011 אותו יזמה אוניברסיטת ווסדה (Waseda) והיום אני ממשיכה בנושא של ספרות אחרי האסון.

שנה אחרי רעידת האדמה והצונאמי, העולם הספרותי ביפן רועש וגועש. סופרים ועיתונאים דנים בשאלה "ספרות אחרי מרץ 2011 – לאן?" וחנויות הספרים מתמלאות ביצירות ואוספים הקשורים לאירועים. אחד מהאוספים הראשונים היה March Was Made of Yarn שיצא כמעט בו זמנית ביפנית ובאנגלית (בארה"ב ובבריטניה). ביפנית האוסף נקרא それでも三月は、また (ואף על פי כן שוב מרץ) והוא כולל סיפורים קצרים, קטעי פרוזה שאינם סיפורת, שיר, וסיפור-מנגה.

להמשיך לקרוא

ספרות מעוררת תיאבון

אחת הסופרות האהובות עלי ביותר ביפן היום היא קקוטה מיצויו (角田光代, Kakuta Mitsuyo). שני ספרים שלה כבר תורגמו לאנגלית (Woman on the Other Shore ו-The Eighth Day) וביפן הם היו כה פופולאריים שהפכו לסרטי קולנוע. היא סופרת מאוד פורייה ומוערכת גם על ידי הקהל הרחב וגם על ידי הממסד הספרותי.

אני בטוחה שייצא לי לכתוב עליה עוד בעתיד, אבל כרגע – טעימה קטנה מהכתיבה שלה. מאוקטובר 2008 ועד יוני 2011 קקוטה פרסמה באינטרנט סדרה חודשית של סיפורי אוכל קטנטנים. הסיפורים היו כל כך חמודים ומעוררי תיאבון שהחלטתי לנסות לתרגם אחד. אני מקווה שאמשיך ואתרגם נוספים, אבל כרגע – הסיפור הראשון שגיבורו הוא חציל.

נאסוּנין

לפני שהתבגרתי באמת התזונה שלי הייתה בלתי מאוזנת, מפני שבאופן כללי לא אהבתי ירקות. אבל חצילים אהבתי מאז שהייתי ילדה קטנה. אני חושבת שאולי זה משום שבדרך כלל החצילים הולכים בשילוב עם שמן לטיגון ועם בשר. המאכל שאמא שלי נהגה להכין מחצילים הוא חצילים בטיגון עמוק ממולאים בבשר. אל תוך חתך קטן שעשתה במרכז החציל היא הייתה מכניסה בצל מטוגן מעורבב עם בשר טחון, מפזרת פירורי לחם מעל ומטגנת הכל ביחד בשמן עמוק. בעיניי, כחובבת שמן ובשר, הייתה זו מנה מופלאה.

להמשיך לקרוא