שיר אביבי

אני כל כך מתגעגעת לתקופת האביב ביפן, אותה זכיתי לחוות פעמיים בחיים, ועכשיו כשהפייסבוק שלי מוצף בתמונות פריחת הדובדבן שמעלות חברות מיפן, הגעגועים עזים מאי פעם. אז לכבוד האביב, חג הפסח ופריחת הסקורה תרגמתי שיר של אחד המשוררים היפניים החשובים ביותר של העת העתיקה – קי נו טסוריוקי (872-945), הידוע בעיקר כעורך של אוסף השירים הראשון שהוזמן על ידי החצר הקיסרית בתחילת המאה העשירית – קוֹקין וואקה שוּ (古今和歌集), אוסף שירים ישנים וחדשים וכמחבר של יומן טוֹסָה (935), יומן פואטי, המשלב קטעי פרוזה ושירה, ראשון מסוגו הכתוב באמצעות כתב פונטי יפני ולא בסינית (שלימים הפך להיות לסוגה המזוהה ביותר עם תקופת היאן, תקופת פריחה תרבותית יוצאת דופן, ועם נשות האצולה של אותה תקופה, כמו סיי שונגון, זו שפגשנו בפוסט הקודם).

השיר שתרגמתי לקוח מאוסף שירים ישנים וחדשים, המכיל כ-1000 שירים, המחולקים לקטגוריות של עונות שנה, ברכות, פרידות, מסעות, שמות של דברים, אהבה, קינות ושונות. השיר שתרגמתי שייך לחלק של "שמות של דברים" (物名 או 物の名), שבו השירים כתובים כך שמצפינים בתוכם את מילת הנושא הכתובה ככותרת לשיר. כותרת השיר במקרה זה היא:  kaniwazakura, סוג של סקוּרָה, עץ דובדבן דקורטיבי (ככל הנראה הכוונה לסקורה שענפיה מתקמרים כלפי מטה, מעין סקורה בוכייה או מה שמכונה בלטינית Prunus pendula). שימו לב לאותיות המודגשות ביפנית ובתעתיק:

 かづけども  浪のなかには  さぐられで  風吹くごとに  浮き沈むたま

kadukedomo
nami no naka ni wa

sagura
rede
kaze fuku goto ni
ukishidumu tama

בשיר עצמו המילה סקורה או kaniwazakura לא מופיעה כלל, אלא רק בצורה החבויה, אבל כשתרגמתי את השיר לעברית נאלצתי לחשוף אותה.

אף כי צולל אני
אין ביכולתי לדלותם
מבין הגלים –
אך עם כל משב רוח
עולים ויורדים אֶגְלֵי הדובדבן

OLYMPUS DIGITAL CAMERA
פריחה בפארק שינג'וּקוּ, טוקיו, 2010

 ים של פריחת סקורה שוטף בימים אלה את יפן (מוקדם מהרגיל, אך יפה במיוחד, כך לדברי עדי ראיה) וגם אצלנו חג האביב בעיצומו.

פסח שמח לכולם!

שתי נשים מיוחדות מיפן וקוריאה

לפני זמן קצר סיימתי לקרוא את זיכרונותיה של הגבירה הייגיונג (Hyegyǒng), נסיכה קוריאנית מהמאה השמונה עשרה. במהלך הקריאה לא יכולתי שלא לחשוב על אישה אחרת – יפנית מהמאה השלוש עשרה הידועה בשם הנזירה אָבוּטְסוּ. למען האמת, אין כמעט שום דבר משותף בין שתי הנשים ובין נסיבות חייהן, אבל היות וכבר נוצרה אצלי בראש האסוציאציה, החלטתי שזאת הזדמנות נהדרת לכתוב על אבוטסו בבלוג הזה.

אז נתחיל מהדברים המשותפים. קודם כל המובן מאליו – שתיהן היו נשים שכתבו, השמות הפרטיים של שתיהן אינם ידועים לנו משום שהיו נשים ולא זכו לרשום את שמן הפרטי בדפי ההיסטוריה, שתיהן פנו בכתביהן אל הדורות הבאים ואל השלטונות, שתיהן פעלו למען עתיד משפחתן ושתיהן הצליחו בכך. שתי הנשים האמיצות האלה חיו בתקופות, במדינות ובנסיבות חיים שונות מאוד, אך המשותף לשתיהן הוא השימוש שעשו בכתיבה לא (רק) כעיסוק אסטטי, אלא גם ובעיקר ככלי פוליטי.

המשך קריאת הפוסט "שתי נשים מיוחדות מיפן וקוריאה"