תגית: קוואקמי הירומי

מספר קישורים מעניינים: קוואקמי הירומי, מטסואורה ריאקו, אלפרד בירנבאום

החיים לאחרונה מקשים עלי מאוד להיכנס למשטר כתיבה מסודר. אבל אני עדיין קוראת, כך שעד שאצליח להשתלט על לוח הזמנים שלי, הנה מספר לינקים מעניינים שנתקלתי בהם לאחרונה (כולם באנגלית):

1. שיחה עם קוואקמי הירומי, שספרה שמיים כחולים, אדמה לבנה, יצא בארץ בשנה שעברה. קוואקמי, שהתחילה את הקריירה הספרותית שלה בתחילת שנות ה-90, מדברת על המעבר מכתיבה ספקולטיבית לכתיבה יותר ריאליסטית בשנים האחרונות. אני אישית אהבתי יותר את הסוריאליזם המוקדם שלה, אבל קוואקמי עצמה רואה המשכיות בכתיבה שלה מבחינת ראיית העולם שלה. העולם של "כאן ועכשיו" קיים במקביל לעולם שונה לחלוטין, והעולם השונה הזה מתגנב אל תוך ה"כאן ועכשיו" גם ביצירות היותר ריאליסטיות שלה. בהקשר זה היא מדברת גם על האופן בו היא תופסת את המושג "אני", כמשהו בלתי יציב. מאז תחילת הכתיבה המודרנית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ה"אני" היה מושג חשוב בתורת הספרות ובכתיבה היפנית. מושפעים מהאינדיווידואליזם והנטורליזם המערבי, ניסו הסופרים ביפן לחפש גם את ה"אני" שלהם, אך עם הזמן ה"אני" התברר כבלתי יציב, כרב משמעי, כמשהו נע ונד. קוואקמי היא, כמובן, לא הראשונה ולא היחידה שמצביעה על חוסר היציבות של ה"אני", אלא היא שייכת לדור שלם של סופרים שדוחים את החוויה של ה"אני" כמשהו המסוגל לייצג מציאות יציבה וקוהרנטית כלשהי. מה שמעניין אצלה הוא דווקא המעבר מכתיבה של עולמות פנטסטיים הנושקים ל"כאן ועכשיו" לכתיבה של "כאן ועכשיו" הנושק לעולמות פנטסטיים.
בנוסף, היא מדברת גם על ההשפעה של האסון שפקד את יפן במרץ 2011 על כתיבתה ועל תפיסת העולם שלה וגם משוחחת עם מתרגמים ממדינות שונות על תרגום:

http://www.wochikochi.jp/english/topstory/2012/04/jbn2.php

2. מטסואורה ריאקו (Matsuura Rieko), סופרת מאוד מעניינת שרק ספר אחד שלה תורגם לאנגלית, ולעברית, כמובן, לא תורגמה כלל, מדברת על מעמד האישה ביפן, על מגדר ומיניות, ועל המפגש שלה עם קהל בארה"ב, שלא תמיד ידע לקבל את ההתייחסות הליברלית שלה לנושאים של שינוי מין, מגדר ונטייה מינית. הספר שהיא מדברת עליו, "חניכותו של הבוהן P", יצא ביפן ב-1993 והוא מספר על אישה צעירה שיום אחד מתעוררת ומגלה שהבוהן ברגלה הימנית הפך לפין. זה אולי נשמע כמו מתכון לספר מבוסס על תיאוריות מגדריות, אבל כפי שמטסואורה אומרת בעצמה, היא משתדלת להתרחק מתיאוריות קיימות. קראתי את הספר יחסית מזמן, אבל זוכרת שהוא מעלה יותר שאלות בנוגע לתפיסות המגדר והמיניות מאשר נותן תשובות עליהן, ושבהתחלה זה הטריד אותי, אבל בהמשך הבנתי שזה בדיוק העניין – אין תשובות, הכל נזיל ומעומעם ולא ברור, וזו דרך מעולה להעביר את חוסר הבהירות הזאת דרך בחורה צעירה ו"רגילה" מאוד.

http://www.wochikochi.jp/english/topstory/2010/09/post-1.php

 3. ב-Word's Without Borders מופיע ראיון עם אלפרד בירנבאום (Alfred Birnbaum), שתרגם מספר יצירות מיפנית לאנגלית, ביניהן מרדף הכבשה וארץ פלאות קשוחה וסוף העולם של מורקמי (התרגום לעברית של ארץ פלאות מבוסס על התרגום שלו). הוא מדבר על ההשפעה של חיים בארצות שונות ובתוך שפות שונות על עבודתו כמתרגם. לשאלה האם התרגום הוא "יעוד" והאם ניתן ללמוד תרגום או שצריך להיוולד מתרגם, הוא עונה שמתרגם הוא קודם כל סופר, ושלא מספיק להכיר את השפות או התרבות כדי להיות מתרגם מעולה, אלא צריך להיות בעל שליטה מספקת בשפה כדי לייצר טקסט ספרותי.

wordswithoutborders.org/dispatches/article/translator-relay-alfred-birnbaum

מודעות פרסומת

שמיים כחולים, אדמה לבנה/ הירומי קוואקמי

על היצירה

אני[…] לא יכולתי להחשיב את עצמי 'מבוגרת' לפי הספר. ביסודי הייתי די בוגרת לגילי, אבל ככל שהמשכתי בחטיבה ובתיכון נעשיתי בוגרת פחות. נוסף לזה, ככל שעבר הזמן נעשיתי אישה ילדותית. כנראה במהותי אני לא מתואמת עם הזמן.

כך מעידה על עצמה צוּקיקוֺ אוֺמָצ'י, גיבורת הספר שמים כחולים, אדמה לבנה מאת הירומי קוואקמי. צוקיקו היא רווקה בסוף שנות השלושים לחייה, שלמרות ניהול חיים רגילים לחלוטין, הכוללים עבודה פקידותית, יציאה לדייטים ופגישות עם חברות, חשה תלישות מהחיים ובדידות. ערב אחד, כשהיא מגיעה לשתות לבד בבר, היא פוגשת את מי שהיה המורה שלה לספרות בתיכון, ולאט לאט מתפתחת ביניהם מערכת יחסים מורכבת או כפי שאומר המורה עצמו "קשר רציני המבוסס על אהבה". זהו לא רומן ולא סיפור אהבה רגיל, אלא מפגש בין שתי נפשות בודדות המוצאות את עצמן לפתע יחד באותה נקודת זמן ונמשכות אחת לשנייה באופן שלא ניתן לכנותו אלא משיכה קרמתית. בספרות היפנית, אנחנו מוצאים פעמים רבות מפגשים בין בני אדם, שהגיבורים עצמם רואים בהם קשר שנקבע ונמשך עוד מגלגולים קודמים. קשר כזה הוא יותר חזק מהמציאות ובלתי נמנע, עד כמה שייראה בלתי צפוי, כמו הקשר בין צוקיקו שמעולם לא אהבה ולא השקיעה בלימודי הספרות לבין המורה המבוגר ממנה בשלושים שנה, שאינו מפסיק לצטט מהספרות היפנית הקלאסית.

להמשיך לקרוא

March Was Made of Yarn – ספרות בעקבות מרץ 2011

מימין לשמאל: ההוצאה היפנית, ההוצאה האמריקאית וההוצאה הבריטית

באחד הפוסטים הקודמים כתבתי על פרויקט של איסוף ותרגום סיפורים קצרים הקשורים לאירועי מרץ 2011 אותו יזמה אוניברסיטת ווסדה (Waseda) והיום אני ממשיכה בנושא של ספרות אחרי האסון.

שנה אחרי רעידת האדמה והצונאמי, העולם הספרותי ביפן רועש וגועש. סופרים ועיתונאים דנים בשאלה "ספרות אחרי מרץ 2011 – לאן?" וחנויות הספרים מתמלאות ביצירות ואוספים הקשורים לאירועים. אחד מהאוספים הראשונים היה March Was Made of Yarn שיצא כמעט בו זמנית ביפנית ובאנגלית (בארה"ב ובבריטניה). ביפנית האוסף נקרא それでも三月は、また (ואף על פי כן שוב מרץ) והוא כולל סיפורים קצרים, קטעי פרוזה שאינם סיפורת, שיר, וסיפור-מנגה.

להמשיך לקרוא