פורטל אל עולם העל-טבעי

קשה להאמין איך הזמן רץ! למרות התקוות שלי, החודש אני פשוט לא מצליחה להגיע לכתיבת פוסט, אבל הנה, אני כאן, והיום פוסט חובק תרבויות – סין, קוריאה ויפן. אני קוראת עכשיו יצירה קוריאנית מהמאה ה-17 בשם A Nine Cloud Dream (חלום תשעת העננים) מאת קים מאנג'ונג (Kim Manjung), רומן שנכתב בסינית ומתרחש בסין במאה ה-9. היצירה נחשבת, לפי חוקרים אחדים, לרומן הקוריאני החשוב הראשון, אף על פי שאחרים מבקשים לחלוק על הגדרה זו בטענה כי היא דומה מדי למודלים הסיניים.[1]

גיבור הרומן הוא שאו-יו (Shao-yu או בתעתיק קוריאני So-yoo), תלמיד מוצלח מאוד של מורה טאואיסטי, שחוטא בכך שיופיין של שמונה פיות שפוגש על גדת הנהר מערער את שלוותו. המורה הכועס שולח את שאו-יו אל יָמָה, השופט בשאול, והוא מחליט שעל שאו-יו להיוולד מחדש בעולם בני האדם. הפיות גם הן נשלחות על ידי המלכה שלהן לשיפוטו של יָמָה וגם הן מצוות להיוולד מחדש בעולם בני האדם. בעולם בני האדם, הקרמה (שכפי שאתם רואים, לא בדיוק גורל, אלא משהו שמתחייב מהחיים הקודמים) מפגישה בין תשעת הדמויות. שאו-יו, הניחן בכל מעלה אפשרית, מטפס במהירות בסולם החברתי ובדרך פוגש שמונה יפיפיות שכולן הופכות לנשותיו וכולם חיים יחד עד שיסיימו לרצות את תקופת הקיום בעולם, אליה נשלחו.

virtuous women
כריכת הספר שאני קוראת, בו מופיע הרומן חלום תשעת העננים.
האיור הוא חלק ממסך רקום של עשרה פאנלים מהמאה ה-19 המתאר את הסיפור.

המשך קריאת הפוסט "פורטל אל עולם העל-טבעי"

אורשימה טארו – הזמן הסובייקטיבי

קורה לכם שאתם מרגישים זרות משונה במקום מגוריכם אחרי חזרה מחופשה יחסית קצרה אך עמוסת חוויות, תחושה כאילו לא הייתם בבית שנים רבות, אף על פי שעל פניו שום דבר לא השתנה? כך הרגשתי בשובי מחופשה של שבועיים בליטא, לטביה ואסטוניה. והתחושה הזאת מתקשרת באופן מושלם לפוסט אותו רציתי לכתוב עוד לפני היציאה לחופשה – פוסט על אורשימה טארו.

המשך קריאת הפוסט "אורשימה טארו – הזמן הסובייקטיבי"

מקורות Hinamatsuri – חלק ב'

משתה על גדות הנהר המתפתל

3rd month 1st day of the Serpent (8th). The Emperor went to the Park, where he held revel by the winding streems [Nihon shoki, xv.23]

זאת הפעם הראשונה ש"משתנה על גדות הנהר המתפתל" (曲水の宴 kyokusui no en) מופיע בכתבים יפניים. אומנם שנות שלטונות של הקיסר קנזו (Kenzō), הקיסר ה-23 של יפן, לו מיוחסת עריכת המשתה, אינן וודאיות (לפי המסורת 485–487), אפשר להניח שהמנהג הידוע בשם זה כבר היה מוכר ביפן לפני תקופת נארה (710-794), התקופה בה התחברו שני ספרי ההיסטוריה-מיתולוגיה הראשונים של יפן, קוג'יקי (古事記 kojiki, 712) וניהון שוקי (日本書紀 Nihon Shoki, 720). המנהג הגיע ליפן מסין ומהותו הוא שאנשי אצולה מתכנסים למשתה של כתיבת שירה וצפייה בפריחת אפרסק. כוסות סקה מושטים בנחל קטן ועל כל משתתף במשתה לכתוב שיר לפני שכוס הסקה מגיעה אליו. מי שלא מספיק לכתוב, שותה מהכוס ומחזיר אותה למים. בסוף מוכרז המנצח, שחיבר את השיר הטוב ביותר. למעשה, שורשי המנהג הם ספרותיים ומגיעים מ"הקדמה לאוסף שירים מפביליון הסחלבים" (蘭亭集序 Lantingji Xu) מאת המשורר והקליגרף הסיני 王羲之) Wang Xizhi), שבשנת 353 אסף את חבריו, האינטלקטואלים של זמנו, בפביליון הסחלב, קרוב לעיר Shaoxing במחוז Zhejiang. באירוע זה האינטלקטואלים ערכו תחרות שירה בדיוק כמו זו שתיארתי. אחרי התחרות, Wang Xizhi אסף את כל השירים וארגן אותם לאוסף של 37 שירים, אליהם צירף הקדמה, שהפכה לאחד מקטעי הפרוזה האהובים ביותר בספרות הסינית. למעשה, היו חוקרים שהטילו ספק באוטנטיות של המסיבה הזאת ואפילו באוטנטיות של ההקדמה, אך זה כמובן לא סותר את העובדה שההקדמה ואוסף השירים הפכו להשראה לדורות רבים של משוררים, אומני קליגרפיה וציירים בסין וגם ביפן.

המשך קריאת הפוסט "מקורות Hinamatsuri – חלק ב'"