תגית: סופרות יפניות

5 סופרות יפניות שצריך לתרגם לעברית

בהשראת רשימה של 10 סופרות שצריך לתרגם לאנגלית, שפרסמה Morgan Giles בבלוג שלה (שווה להציץ), ערכתי רשימה צנועה של 5 סופרות שצריך לתרגם לעברית. הסופרות שונות מאוד, גם מבחינת התקופות בהן כתבו, גם מבחינת אופיין כבני אדם וכסופרות וגם מבחינת הנושאים בהן עוסקות היצירות שלהן. בהמשך אני מקווה להרחיב את הרשימה וכמובן לא לקפח את הסופרים, שגם הייצוג שלהם בעברית מוגבל למדי.

1. היגוּצ'י איצ'יוֹ (1872-1896, 樋口一葉)
higuchi ichiyoהיגוצ'י איצ'יו נפטרה בגיל 24, אך בחייה הקצרים הספיקה לפרסם עשרים ואחת נובלות (רובן פורסמו בין השנים 1984-1986). נוהגים לתאר אותה ככוכב שביט של גאונות שהבזיק אך לרגע קט בשמי הספרות של יפן. היגוצ'י איצ'יו הייתה אחת הנשים הבודדות שמיד זכתה למקום של כבוד בקאנון של של הסופרות היפנית המודרנית. היא גם אחת משתי נשים שדיוקנן הופיע על שטרות הכסף של יפן (האישה השנייה היא קיסרית ג'ינגו האגדית מהמאה השלישית, שהופיעה על שטר של יין 1 ב-1881). אף על פי שכללתי אותה כאן בסופרות יפניות מודרניות, סגנון כתיבתה רחוק מלהיות כזה, אך הנושאים שלה – בהחלט כן: הבדלים של רקע כלכלי ומעמדי והשפעתם על גורלם של בני אדם, הכוח (המועט) שיש לבן אדם לשנות את גורלו, קשיי היומיום והשאיפות (בדרך כלל לשווא) להתקדם בעולם, חווייתה של אישה בחברה פטריארכאלית (אף על פי שהמילה 'פמיניסטית' וודאי לא הייתה מוכרת להיג'וצ'י). בשל הסגנון המיוחד והארכאי, קשה מאוד לתרגם אותה, אך יצירותיה תורגמו לאנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, גרמנית, רוסית וסינית (אני די בטוחה שזו רשימה חלקית).

בחייה הקצרים היא הספיקה להחליף מקום מגורים 12 פעמים. כשהייתה בת 15 אחיה נפטר והעסק שאביה ניסה להקים כשל. כשהייתה בת 17 האב נפטר והיגוצ'י נותרה כראש משפחה, אחראית לאמא ולאחותה הצעירה. היגוצ'י החליטה לפרנס את משפחתה מכתיבה. היא התחילה לכתוב סיפורים קצרים, ופרסמה את הרומן הראשון שלה כשהייתה בת 20. אז גם שינתה את שמה מנאצו (Natsu) לאיצ'יו. היא הספיקה לפרסם מספר יצירות שזכו להצלחה ולהערכה רבה מצד סופרים בני זמנה, לפני שב-1896 חלתה בשחפת ונפטרה תוך זמן קצר.

יצירות נבחרות:
* たけくらべ Takekurabe  (מילולית: השוואת גבהים, 1985-1986). זו היצירה המוכרת ביותר של היגוצ'י והיא עוסקת בחבורה של נערים ונערות שחיה בשולי רובע שעשועים (לגברים. ומקום עבודה לנשים). שם היצירה הוא אלוזיה לאפיזודה באחת היצירות הקלאסיות המפורסמות מהמאה התשיעית, מעשה איסה (המיוחסת לאריוורה נו נאריהירה), בה חברותם של שני ילדים, בן ובת, הנוהגים להיפגש ליד באר במקום מגוריהם ולמדוד את הגובה שלהם, הופכת למרות מכשולים רבים לסיפור אהבה. היגוצ'י לוקחת את הנושא, אך מפשיטה אותו מרומנטיקה, כדי להציג את החיים האמיתיים במלוא מערומיהם.

* にごり江 Nigorie (מפרץ עכור, 1895) במרכז הנובלה, שהגיבורה שלה היא גיישה צעירה, עומדת שאלה של אפשרויות העומדות בפני אדם בחיים ויכולתו לשלוט בגורל. במרכז היצירה יחסיה של הגיבורה עם הפטרון הנשוי שלה, המבזבז את כל כספו כדי שיוכל לבלות איתה ומדרדר את משפחתו לעוני. גם כאן לוקחת היגוצ'י עלילה מוכרת, שהייתה פופולארית מאוד בתקופת אדו (1600-1868), המתארת התאבדות אוהבים בעקבות כישלונו של הגיבור לעמוד בדרישות החברתיות, אך מציעה נקודת מבט חדשה וייחודית.
[שתי היצירות קיימות בתרגום לאנגלית, רוסית, גרמנית, צרפתית ועוד]

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

מספר הערות על "מעשה בשועל"

אחרי שפרסמתי את "מעשה בשועל" של היאשי פומיקו, חשבתי שחסרה קצת הקדמה על הסופרת ועל האגדה. אז הנה, במקום הקדמה, אחרית דבר.

על אגדות מודרניות

כתיבה ושכתוב של אגדות היא "מסורת" ארוכת שנים ביפן. לא רק שסיפורים סופרו ונכתבו מחדש במהלך התקופה הפרה-מודרנית, אלא גם הסופרים המודרניים המשיכו לשאול מהספרות העשירה ומהפולקלור כדי להתחבר אל העבר, להעשיר את כתיבתם, לומר משהו על טבע האדם, לבקר את החברה המודרנית, ולפרוץ את הגבולות של הסוגות הספרותיות המקובלות בזמנם. אקוטגאווה ריונוסקה (1892-1927), אחד הסופרים היפניים הידועים ביותר, ידוע כמי שביסס מספר מסיפוריו, כולל "רשומון" ו"בחורש" הידועים, על Konjaku monogatari shū (אסופת מעשיות מהעבר), אסופה שנערכה לקראת סוף תקופת היאן (794-1185) ועל Uji shūi monogatari (לקט מעשיות מאוּג'י), אסופה מתחילת המאה ה-13. דרך השימוש בסיפורים שנכתבו בתקופת שקיעתה של תרבות חצרונית ומעודנת של תקופת היאן, כשנראה היה שלא רק משברים פוליטיים אלא גם אסונות טבע פוקדים את יפן, ניסה אקוטגאווה להתמודד עם תקופת שבר של מעבר מהיר אל התקופה המודרנית, במהלכה הוא עצמו חי. הסיפורים העתיקים היו עבורו נקודת מוצא לחיפוש אחר צורות כתיבה חדשות, שיגשרו בין העבר לבין ההווה, ואפשרו לחקור את הפער בין הפרט לבין החברה ובין המסורת למודרנה. קורהשי ימיקו (Kurhashi Yumiko, 1935-2005), הידועה בשימוש שלה באגדות ובפולקלור ביצירותיה, גם היא שִׁכְתְּבָה מספר מעשיות מתוך Konjaku באחד מאוספי הסיפורים המפורסמים ביותר שלה, Otona no tame no zankoku dōwa (אגדות אכזריות למבוגרים). בסיפורים של קורהשי, הסיפורים המוכרים מהפולקלור היפני והמערבי (למשל, אגדות של האחים גרים) מקבלים מימד ארוטי ואירוני. עבור קורהשי האגדות הן כלי לחקירת אפשרויות כתיבה אנטי-ריאליסטית ולדיון בתפיסות של נשיות ויחסים בין גברים לנשים בחברה המודרנית. ואלה, כמובן, רק שתי דוגמאות.

kitsune

מעשה בשועל – אסופת אגדות, המהדורה של 1947

ב"מעשה השועל" היאשי לא מתבססת על אגדה או סיפור מסוימים כלשהם, אלא משתמשת בדמות פולקלור פופולארית המככבת במספר רב של אגדות – השועל. השועל ביפן מוכר בעיקר מסיפורים בהם הוא מופיע בדמות של אישה יפה המפתה את הגיבור, ולבסוף כשדמותו מתגלה, נאלץ לעזוב. השועלים ניחנים ביכולות רבות ההולכות ומתפתחות עם הגיל, אותו אפשר לזהות לפי מספר הזנבות שלהם, שיכול להגיע עד תשעה אצל שועל זקן וחכם במיוחד. הם ידועים ביכולתם לשנות את צורתם וללבוש דמות אדם, לעיתים כדי להערים על בני אדם ולעיתים כדי לעזור להם. בסיפורה של היאשי דווקא בעלי החיים מצטיירים כתמימים והגונים יותר מבני האדם. עולמם של בני אדם מצטייר כעולם חסר היגיון, הגינות ואנושיות, בעוד בעלי החיים הם אלה המפגינים רגשות של חברות, געגועים, אהבה וחמלה. בסיפור אחר מאותה אסופה, למשל, הגיבור הוא כלב שחי בביתו של מוֹריס, אמריקאי שמתגורר ביפן, אך נאלץ לעזוב כשפורצת המלחמה בין ארה"ב ליפן. הכלב עובר לבעלים אחר, אך גם הוא נאלץ לעזוב, ולאט לאט אנשים עוזבים ואלה הנשארים לא מוכנים להאכיל או לטפל בכלב. הכלב הסובל מקור ומרעב חוזר אל ביתו הנטוש של מוריס ומעביר את זמנו בחיפוש אחרי אוכל וגעגועים לבעליו. ומוריס אכן חוזר בתום המלחמה לביתו הישן ביפן, כקצין הצבא האמריקאי, רק כדי למצוא את גופת כלבו מתחת למיטתו.

להמשיך לקרוא

"מעשה בשועל" / היאשי פומיקו

שלום קוראי היקרים,
מקווה שלא התייאשתם במהלך ההפסקה הארוכה והלא מתוכננת שנאלצתי לקחת. בינתיים למדתי לקח, שאי אפשר להבטיח שום דבר, ושלעיתים השליטה שלנו בגורלנו רופפת מאוד. ובהתאם, היום אני מפרסמת תרגום של אגדה העוסקת (גם) בגורל. את האגדה כתבה סופרת יפנית מודרנית, היאשי פומיקו (1903-1951), והיא חלק מאוסף של אגדות לילדים שפרסמה היאשי בשנת 1947. לקוראי היפנית שביניכם, המקור היפני נמצא כאן.

koson

Ohara Koson/ שועל רוקד, 1910 לערך

מעשה בשועל/היאשי פומיקו

 בהרים המיוערים שבאי שיקוקו התגורר לו שועל מיוחד במינו.

 תמיד הוא אהב לטייל לבד, אך יום גשום אחד, בעודו משוטט בחיפוש אחר מזון כהרגלו, הבחין בחמישה עשר ילדים יורדים מההר ומשוחחים בקולניות.

 לא הייתה זו הפעם הראשונה שהשועל ראה בני אדם, אך הוא מעולם לא הפסיק להתפלא מיכולתם ללכת על שתי רגליים אחוריות. אמו של השועל תמיד אמרה לו: "אם תלך למקום בו גרים בני אדם, תסתבך בצרות. בשום אופן אל תתקרב אליהם!", אבל בעיניו של השועל בני האדם נראו משעשעים ביותר. ואיך לא יראו לו משעשעים, האנשים האלה המהלכים על שניים, גופם נע ונד. השועל החל להתגנב מאחורי הילדים.

להמשיך לקרוא

מספר קישורים מעניינים: קוואקמי הירומי, מטסואורה ריאקו, אלפרד בירנבאום

החיים לאחרונה מקשים עלי מאוד להיכנס למשטר כתיבה מסודר. אבל אני עדיין קוראת, כך שעד שאצליח להשתלט על לוח הזמנים שלי, הנה מספר לינקים מעניינים שנתקלתי בהם לאחרונה (כולם באנגלית):

1. שיחה עם קוואקמי הירומי, שספרה שמיים כחולים, אדמה לבנה, יצא בארץ בשנה שעברה. קוואקמי, שהתחילה את הקריירה הספרותית שלה בתחילת שנות ה-90, מדברת על המעבר מכתיבה ספקולטיבית לכתיבה יותר ריאליסטית בשנים האחרונות. אני אישית אהבתי יותר את הסוריאליזם המוקדם שלה, אבל קוואקמי עצמה רואה המשכיות בכתיבה שלה מבחינת ראיית העולם שלה. העולם של "כאן ועכשיו" קיים במקביל לעולם שונה לחלוטין, והעולם השונה הזה מתגנב אל תוך ה"כאן ועכשיו" גם ביצירות היותר ריאליסטיות שלה. בהקשר זה היא מדברת גם על האופן בו היא תופסת את המושג "אני", כמשהו בלתי יציב. מאז תחילת הכתיבה המודרנית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ה"אני" היה מושג חשוב בתורת הספרות ובכתיבה היפנית. מושפעים מהאינדיווידואליזם והנטורליזם המערבי, ניסו הסופרים ביפן לחפש גם את ה"אני" שלהם, אך עם הזמן ה"אני" התברר כבלתי יציב, כרב משמעי, כמשהו נע ונד. קוואקמי היא, כמובן, לא הראשונה ולא היחידה שמצביעה על חוסר היציבות של ה"אני", אלא היא שייכת לדור שלם של סופרים שדוחים את החוויה של ה"אני" כמשהו המסוגל לייצג מציאות יציבה וקוהרנטית כלשהי. מה שמעניין אצלה הוא דווקא המעבר מכתיבה של עולמות פנטסטיים הנושקים ל"כאן ועכשיו" לכתיבה של "כאן ועכשיו" הנושק לעולמות פנטסטיים.
בנוסף, היא מדברת גם על ההשפעה של האסון שפקד את יפן במרץ 2011 על כתיבתה ועל תפיסת העולם שלה וגם משוחחת עם מתרגמים ממדינות שונות על תרגום:

http://www.wochikochi.jp/english/topstory/2012/04/jbn2.php

2. מטסואורה ריאקו (Matsuura Rieko), סופרת מאוד מעניינת שרק ספר אחד שלה תורגם לאנגלית, ולעברית, כמובן, לא תורגמה כלל, מדברת על מעמד האישה ביפן, על מגדר ומיניות, ועל המפגש שלה עם קהל בארה"ב, שלא תמיד ידע לקבל את ההתייחסות הליברלית שלה לנושאים של שינוי מין, מגדר ונטייה מינית. הספר שהיא מדברת עליו, "חניכותו של הבוהן P", יצא ביפן ב-1993 והוא מספר על אישה צעירה שיום אחד מתעוררת ומגלה שהבוהן ברגלה הימנית הפך לפין. זה אולי נשמע כמו מתכון לספר מבוסס על תיאוריות מגדריות, אבל כפי שמטסואורה אומרת בעצמה, היא משתדלת להתרחק מתיאוריות קיימות. קראתי את הספר יחסית מזמן, אבל זוכרת שהוא מעלה יותר שאלות בנוגע לתפיסות המגדר והמיניות מאשר נותן תשובות עליהן, ושבהתחלה זה הטריד אותי, אבל בהמשך הבנתי שזה בדיוק העניין – אין תשובות, הכל נזיל ומעומעם ולא ברור, וזו דרך מעולה להעביר את חוסר הבהירות הזאת דרך בחורה צעירה ו"רגילה" מאוד.

http://www.wochikochi.jp/english/topstory/2010/09/post-1.php

 3. ב-Word's Without Borders מופיע ראיון עם אלפרד בירנבאום (Alfred Birnbaum), שתרגם מספר יצירות מיפנית לאנגלית, ביניהן מרדף הכבשה וארץ פלאות קשוחה וסוף העולם של מורקמי (התרגום לעברית של ארץ פלאות מבוסס על התרגום שלו). הוא מדבר על ההשפעה של חיים בארצות שונות ובתוך שפות שונות על עבודתו כמתרגם. לשאלה האם התרגום הוא "יעוד" והאם ניתן ללמוד תרגום או שצריך להיוולד מתרגם, הוא עונה שמתרגם הוא קודם כל סופר, ושלא מספיק להכיר את השפות או התרבות כדי להיות מתרגם מעולה, אלא צריך להיות בעל שליטה מספקת בשפה כדי לייצר טקסט ספרותי.

wordswithoutborders.org/dispatches/article/translator-relay-alfred-birnbaum

סיי שונגון במאנגה

את ספר המאנגה ספרות יפנית שכל יפני צריך להכיר (日本人なら知っておきたい日本文学) קיבלתי בדואר כבר לפני כמה חודשים, ומאז אני מתכננת לחלוק את האושר שלי עם קוראי הבלוג. את המחברת אוּמינוֹ נאגיקוֹ (שם עט) והמאיירת הֶביזוֹ (הכינוי שלה) הכרתי דרך סדרת הספרים המצחיקה היפנית שיפנים לא יודעים (日本人の知らない日本語), המתארת את חווייתה של נאגיקו כמורה המלמדת סטודנטים זרים בבית ספר לשפה יפנית בטוקיו. כל מי שלומד יפנית ולא קרא, רוצו לקרוא – זה מצחיק בטירוף (אה, ויש גם סדרת טלוויזיה). בכל אופן, כשגילתי שיצא להן ספר חדש ועוד קשור לספרות, מיד הזמנתי. נקודת המוצא של הספר היא המפגש בין הביזו לבין סטודנטית זרה, המבקשת ממנה לספר לה על מורסקי שיקיבו, והביזו מבינה שכל מה שהיא יודעת על ספרות יפנית קלאסית אלה דברים ששיננה בתיכון בלי להבין. לפיכך נאגיקו והביזו יוצאות למסע גילוי מחדש של הספרות הקלאסית ומציגות אותה כך שתעניין את הקוראים היפניים הצעירים. הדמויות הספרותיות וההיסטוריות מתעוררות לחיים ונראות הרבה יותר קרובות ונגישות מהאופן בו הן מוצגות בתוכנית הלימודים. והדמות הראשונה, איך לא, היא זו שכל מי שקרא את יומנה מופתע עד כמה דבריה קרובים ומובנים גם היום – סיי שונגון, האינטלקטואלית בעלת הלשון המושחזת.

000

כריכת הספר ספרות יפנית שכל יפני צריך להכיר

(הסריקות הבאות מתוך המאנגה די כבדות, אבל הכל למטרת קריאוּת טובה)

להמשיך לקרוא

יום האישה הבינלאומי: יוסאנו אקיקו וניטשה

היום חל יום האישה הבינלאומי (כן, היום, זה שבארץ נאומים בכנסת לציון המועד התקיימו ב-6 במרץ ושברחבי המדיה החברתית מדברים על "שבוע האישה הבינלאומי" או "חודש האישה הבינלאומי", לא אומר שום דבר). ביפן לא ממש מציינים את היום הזה. המועד שמור, כיאה למקורו הסוציאליסטי, בעיקר למפלגות השמאל, אבל אני רוצה להשתמש בהזדמנות הזאת כדי לדבר קצת על אחת המשוררות היפניות הנהדרות של העת המודרנית – יוֹסאנוֹ אקיקוֹ (与謝野晶子), שאת אחד השירים שלה ניסיתי לתרגם (בהצלחה חלקית בלבד, אם לומר את האמת) בפוסט הקודם.

yosano akiko_1

יואסאנו אקיקו

יוסאנו נולדה ב-1878 למשפחת סוחרים בסקאי, עיר נמל הקרובה לאוסקה, בשם אוֹטוֹרי (הוֹ) שוֹ (鳳 志よう). היא הייתה לא רק משוררת, אלא גם כתבה פרוזה, מאסות, הייתה פעילה חברתית פציפיסטית ואחת מחלוצות התנועה הפמיניסטית ביפן.

להמשיך לקרוא

פרס נומה ליאמאדה איימי

יאמאדה איימי

אתמול התפרסמו הזוכים בפרסי הספרות הניתנים על ידי "נומה – אגודת השירות לציבור" (野間奉公会 Noma hōkōkai). בפרס נומה לספרות זכתה הסופרת הוותיקה יאמאדה איימי (山田詠美 Yamada Amy) עבור רומן ג'נטלמן (ジェントルマン), שגיבורו הוא צעיר יפה תואר, מוכשר מאוד וגם פושע. יאמאדה איימי היא סופרת עטורת פרסים ומוכרת גם ביפן וגם במערב. יאמאדה ידועה בסגנון הבוטה שלה ובאיפיון נשים כיצורים מיניים, בעלות צרכים ודחפים לא פחות (ואולי אף יותר) חזקים מהגברים. ברבות מיצירותיה הגיבורות הן יפניות והגיבורים הם אפרו-אמריקאים. עיסוקה במיניות, יחסים בין גזעיים, גזענות ותעשיית מין הביא לה גם שבחים וגם ביקורת ביפן.

יצירות של יאמאדה המתורגמות לאנגלית (לא קיימים תרגומים לעברית, למיטב ידיעתי):

להמשיך לקרוא