תגית: מעשה גנג'י

ספרות וכסף

לא, זה לא פוסט על השפעת הקפיטליזם על שוק הספר. אבל כן תוזכר בו המילה קפיטליזם וגם יוזכרו בו סופרות וסופרים.

שיבוסווה איאיצ'י, "אבי הקפיטליזם"

לפני מספר ימים הודיעו בחדשות ביפן שבשנת 2024 תמונתו של פוּקוּזווה יוּקיצ'י (1835 – 1901) על שטר של עשרת אלפים יין (השטר בעל הערך הגבוה ביותר) תוחלף בתמונתו של שיבוּסאווה אֵיאיצ'י (Shibusawa Eichi). פוקוזווה יוקיצ'י היה איש רוח וחינוך, מתרגם, כותב, עיתונאי ויזם, אחד האנשים המשפיעים ביותר על כינון יפן כמדינת לאום מודרנית (כן, כולל גם רעיונות אימפריאליסטיים, אבל גם תפיסות הנוגעות לדמוקרטיה, לשיפור במעמדן של נשים ובחשיבות של הענקת חינוך ראוי לכל האוכלוסייה). שיבוסאווה איאיצ'י, האיש שתמונתו תחליף את פוקוזווה יוקיצ'י, נחשב ל"אבי הקפיטליזם היפני." הוא ייסד את הבנק המסחרי המודרני הראשון ביפן ודרכו הקים מספר חברות מסחריות, חלקן עדיין נסחרות בבורסה בטוקיו, והיום זכור כ"קפיטליסט אתי" או "הקפיטליסט הקונפוציאני," בין היתר, בשל סירובו לשמור על שליטה מוחלטת בחברות שהקים ויצירת מה שמכונה זאיבצו, וכן בשל פועלו להקמת בתי חולים, בתי ספר ומעורבות בארגוני צדקה וסיוע שונים.  

שיגוסווה קאיצ'י, סופר

מספר מאזינים לא קשובים במיוחד, שכנראה גם מעולם לא שמעו את שמו של האיש החשוב, דמיינו לחשוב שבחדשות הודיעו שבשנת 2024 על שטר של עשרת אלפיים יין יופיע דיוקנו של שיגוסווה קאיצ'י (Shigusawa Keichi), סופר בסוגת "לייט נובל" (ספרות קלילה) שקהל היעד שלה הוא בדרך כלל בני נוער. מעריצי הסופר פנו למקור החדשות האמין ביותר – טוויטר – כדי לברר האם אכן כך הדבר, והסופר נאלץ לאכזב את עוקביו.

אז איזה סופרים זכו לכבוד להופיע על שטרות?

1. נצומה סוסקי (1867 – 1916)

אם צריך לנקוב בשם של סופר לאומי יפני זה בוודאי יהיה נצומה סוסקי. הוא בכלל לא התכוון להיות סופר, אלא חשב לחקור ספרות אנגלית (ואכן עשה את זה, כולל שהיה של שנתיים בלונדון) וניסה להיות משורר, כמו חברו הטוב מסאוקה שיקי. הוא הפך לסופר בעשור האחרון לחייו, אך במהלך הזמן הקצר הזה הצליח לכתוב מספר רב של יצירות שהפכו לנכס צאן ברזל של הספרות היפנית. דיוקנו התנוסס על שטר של 1000 יין משנת 1984 עד שנת 2004 (אז הוחלף בדיוקנו של בקטריולוג נוֹגוּצ'י הידֵיוֹ שעשה מחקר חשוב על מחלת העגבת, אבל היה מעורב בפרשיה הקשורה לניסויים לא אתיים בבני אדם). למרבה הצער, סוסקי כמעט ולא תורגם לעברית. למעשה, רק ספר אחד שלו תורגם ישירות מיפנית – קוקורו בתרגום של יעקב רז – והיום לדעתי ניתן להשיג אותו רק דרך חנויות יד שניה או בספריות. נסו גם את אני חתול (תרגום מאנגלית: ליאורה כרמלי), הספר בזכותו התפרסם סוסקי ושממשיך להיות מזוהה ביותר אתו עד היום (ראו את החתולים המעטרים את בית-המוזיאון של סוסקי, ובאותו פוסט גם כתבתי בפירוט רב יותר על חייו).

2. היגוצ'י איצ'יו (1872 – 1896)

כוכב שביט בשמי הספרות היפנית, היגוצ'י איצ'יו (השם שנתנו לה הוריה: נאצוּ) הלכה לעולמה כשהייתה בת 24 בלבד, אבל בשנים הספורות בהן פרסמה את יצירותיה זכתה לפופולריות מספיק גדולה בשביל להצליח לקיים את אמה ואת אחותה הצעירה. היא נולדה למציאות של מחסור כלכלי ולתוך עולם בו נערות כמוה היו מצופות לקבל חינוך בסיסי בלבד. חינוך יתר היה עלול להיות מכשול עבור אישה בדרך למציאת בן זוג (ואת זה אמר לוחם זכויות הנשים מהפסקה הראשונה, פוקוזווה יוקיצ'י). אבל היגוצ'י הצעירה רצתה לכתוב, היא קראה כל מה שהיא רק יכלה וניסתה לכתוב שירה. למרות שאמה התנגדה לכך, אביה רצה לעודד את תשוקתה של ילדתו ללימוד וכשהייתה בת ארבע עשרה דאג לשלוח אותה לבית ספר לבנות שהתמחה בהוראה של כתיבת שירה. היא הייתה תלמידה מצטיינת וזכתה בתחרויות שירה רבות, אך תמיד הרגישה בודדה בין חברותיה לספסל הלימודים שהגיעו ממשפחות עמידות. כשהייתה בת שבע עשרה אביה נפל קורבן לשחפת, והיגוצ'י נאלצה לעזוב את לימודיה לטובת פרנסה, כמי שהפכה כעת לראש המשפחה האחראית על אמה ועל אחותה הקטנה. היא התחילה לעבוד כעוזרת הוראה בבית הספר בו למדה. באותה תקופה, אחת מחברותיה לכיתה פרסמה רומן שזכה לפופולריות, והיגוצ'י הבינה שקיימת אפשרות להתפרנס ממה שהיא כל כך אוהבת לעשות. הדרך לפרסום לא הייתה פשוטה כמו שאולי דמיינה. היא הייתה פרפקציוניסטית וקשוחה מאוד עם עצמה, וגם כשהטקסטים שלה כבר היו מוכנים לפרסום מבחינתה, נאלצה להתמודד עם המועדון הסגור של עולם הספרות היפני, שדריסת רגל בתוכו חייבה יצירת קשרים עם האנשים הנכונים. למרות כל הקשיים היגוצ'י הצליחה. בחייה הקצרים היא כתבה עשרים ואחת יצירות פרוזה קצרות, אלפי שירים ויומן שניהלה לאורך חייה, שיש המחשיבים אותו ליצירת אמנות בפני עצמה. היצירות שלה עוסקות בנשים בשולי החברה, שמתבגרות לתוך עולם בו אין להן כל שליטה על חייהן וגורלן, כל זה בסגנון ששואף השראה מהקלסיקות היפניות, כמו מעשה גנג'י של מורסקי שיקיבו, שנכתבו על ידי נשים אריסטוקרטיות. הייתי רוצה להמליץ לכם לקרוא משהו, אבל אוכל להציע רק את הספר (המעולה) הזה באנגלית. משנת 2004 דיוקנה מעטר את השטר של 5000 יין (בשנת 2024 צפוי להחליף אותו דיוקנה של צוּדה אוּמֵקוֹ, חלוצת החינוך הגבוה לנשים). ואני כנראה לא מצליחה להפסיק לדבר עליה, כי הזכרתי אותה גם כאן.

3. מורסקי שיקיבו (סוף המאה ה-10 – תחילת המאה ה-11)

בדיוק כפי שאיננו יודעים איך היא נראית, כך גם איננו יודעים מה היה שמה. מורסקי הוא שם של אחת הדמויות ביצירתה מעשה גנג'י ושיקיבו זה "משרד הטקסים", אליו השתייך אביה. אף ששמה האמתי לא ידוע לנו, היצירה שלה יודעה ואהובה על רבים ברחבי העולם (למרות אורכו המונומנטלי, הרומן תורגם לאנגלית ארבע פעמים). היא עבדה על מעשה גנג'י (The Tale of Genji אם תרצו לחפש לקרוא באנגלית) במשך שנים, והעותקים היקרים, המועתקים ביד, הסתובבו בין בני האצולה שהשתוקקו לקרוא עוד ועוד על עלילותיו של בחור צעיר, בנו של קיסר, שנולד לאחת הפילגשות האהובות של השליט, אך השנואות על ידי יריבותיה בחצר. גנג'י הוא כליל היופי והשלמות ורוב הנשים פשוט נופלות שדודות לרגליו, ואילו הוא מתאהב בכל אחת, אך לא יודע ולא מעוניין לשמור להן אמונים. אהובתו המרכזית היא מורסקי, אותה הוא פוגש כילדה ומגדל בביתו עד הגיעה לגיל בו תוכל להפוך למאהבת שלו. העולם של מורסקי כל כך רחוק מהעולם המודרני, שלא תמיד קל להבין את המניעים של גיבוריה, אבל הוא מלא בדמויות נשיות בלתי נשכחות – נשים זועמות, נשים אוהבות, נשים שקטות, נשים שמוכנות לעמוד על שלהן ונשים שנופלות קורבן לנסיבות חייהן. הסיפורים ממשיכים להלך קסם על אלפי קוראים ברחבי העולם, ומהווים מעין השראה בלתי נדלית עבור סופרות וגם סופרים שכותבים היום. אין שום דרך לתאר איך הייתה נראית ספרות יפנית היום בלי היצירה הזאת. בנוסף למעשה גנג'י נותר בידינו יומן של מורסקי שיקיבו, 128 שירים בתוך אסופה שנערכה במאה ה-13 ושירים נוספים פזורים באסופות שונות וכמובן בתוך יצירות הפרוזה שלה. מורסקי שיקיבו עצמה ואיור מתוך מעשה גנג'י (לקוח מתוך מגילה מאוירת מהמאה ה-12) מעטרים את השטר של 2000 יין, שנכנס לשימוש בשנת 2000.

מודעות פרסומת

מנהגי שנה חדשה ביפן – חלק ג' ואחרון

השנה החדשה כבר החלה, ולי יש חובה להשלים מהשנה הקודמת – החלק השלישי של מנהגי שנה חדשה ביפן. בחלק הראשון דיברנו על הניקיון הגדול לפני החג ועל שליחת ברכות ובחלק השני דיברנו על מאכלי החג. היום נדבר על משחקים מסורתיים ועל קישוטי החג, אבל קודם כל נחזור לגנג'י ולראש השנה אצלו באחוזה.

בשביל להבין קצת את הקונטקסט, נחזור בקצרה על קורותיו של גנג'י, הגיבור הזוהר האולטימטיבי. הוא נולד לפילגש האהובה של הקיסר, אישה יפיפייה, אך נעדרת תמיכה ראויה בחצר הקיסרית מצד בני משפחתה הזכרים. מעמדן של נשים בחצר הקיסרית בתקופת היאן היה תלוי במידה רבה במעמדם של האבות או האחים שלהן, ולאמו המסכנה של גנג'י לא הייתה תמיכה כזאת, ולכן הייתה חשופה להתנכלויות מצד הנשים האחרות, שוודאי קינאו בתשומת הלב שהרעיף עליה הקיסר. זמן קצר לאחר לידתו של גנג'י אמו המותשת מהתקפי הקנאה של הנשים האחרות מתה, אך הילד גדל להיות איש צעיר יפה וברוך כישרונות בכל התחומים הדרושים לקריירה מזהירה. במהלך חייו גנג'י חושק בנשים רבות, ורק אחת מהן מצליחה להימנע מקשר עמו. היום היינו וודאי אומרים שגנג'י כפה את עצמו (שלא לומר, אנס) על  רוב הנשים שהיה עמן, אך בקונטקסט החברתי של תקופת היאן גנג'י נהג כג'נטלמן אמיתי. הוא תמיד דאג לשלוח שיר בבוקר שאחרי וגם לעולם לא שכח אף אישה שהיה בקשר עמה, ובמידת הצורך תמיד דאג לכלכלתה ושיכּונה כראוי, גם כאשר רגשותיו אליה התקררו והוא הפסיק לבקר אותה.

illustration-of-the-genji-monogatari-wakamurasaki

מעשה גנג'י, פרק 5 "מורסקי הצעירה". מיוחס לטוֹסָה מיטֽסוּאוֹקי, סוף המאה ה-17.
גנג'י (בכתום) רואה לראשונה את מורסקי (הילדה הקטנה מימין)

להמשיך לקרוא

מנהגי שנה חדשה ביפן – חלק ב'

בפעם הקודמת נעזרנו ביומנה של סיי שונגון כדי לדבר על כמה ממנהגי ראש השנה ביפן, והיום חייבים לאזן ולדבר גם על היצירה של מורסקי שיקיבו (973-1025?)[1]:

toyokuni

אוטגאווה טויוקוני (1769-1825), חגיגת שנה חדשה באחוזה גדולה (סביבות 1791).

להמשיך לקרוא

יום הקלאסיקה

חג חדש נקבע בלוח החגים היפני! מעכשיו, כל 1 בנובמבר הוא חג הקלאסיקה 古典の日) koten no hi). הקלאסיקה מתייחסת לספרות, מוסיקה, ציור, אמנות במה ופילוסופיה. מטרתו של יום זה הוא "לעודד את הקרבה של העם אל הקלאסיקות, ולהשריש את הקלאסיקות כבסיס הרוחני שלו, ובכך לתרום לחיי רוח עשירים ולחיוניות תרבותית".

מקורו של החג הוא בהכנות לחגיגת המילניום לאחת היצירות החשובות ביותר בקאנון הספרותי של יפן היום (אם לא החשובה ביותר) – מעשה גנג'י של מורסקי שיקיבו. מעשה גנג'י נחשב לרומן הפסיכולוגי הראשון בעולם ולפיכך (ובאמת שזאת לא הסיבה היחידה) הוא חלק מהקאנון הספרותי העולמי (אף על פי שאם תלכו ללמוד במחלקה לספרות כללית בישראל, סביר להניח שלא יזכירו אותו). הספר נכתב לאורך שנים ולפיכך אין לו "תאריך הוצאה" מוגדר, אך הוא מוזכר לראשונה ביומנה של מורסקי ב-1 בנובמבר 1008 (השנה החמישית של תקופת קאנקוֹ), ולפיכך שנת 2008 נקבעה כשנת חגיגות 1000 שנים ליצירה. הוועדה האחראית על חגיגות המילניום התכנסה מחדש בשנת 2009 תחת שם חדש, "הוועדה לקידום יום הקלאסיקה", וחברי הוועדה החלו לפעול לעיגון "יום הקלאסיקה" בחוק, והחוק אושר באוגוסט השנה, אף על פי שלא הוגדר כ"חג לאומי".

מורסקי שיקיבו, כפי שדימה אותה לעצמו האמן סוזוקי הארונובו במאה ה-18

כך נובמבר הופך לחודש המוקדש לאומנות על כל סוגיה, כיוון שה-3 בנובמבר הוא "יום התרבות" (bunka no hi, 文化の日)  המוקדש לקידום התרבות, האמנויות והמחקר האקדמי. חג זה נחגג לראשונה ב-1948 כמועד המנציח את הכרזת החוקה החדשה ב-3 בנובמבר, 1946. ביום זה מעניק הקיסר את "אות התרבות" למי שהשפיעו במיוחד על תרבות יפן בשנה החולפת. הסוכנות לענייני תרבות עורכת את הפסטיבל הלאומי לאמנויות, מוזיאונים רבים פותחים את שעריהם ללא תשלום למבקרים, ורשויות מקומיות שונות עורכות תהלוכות וירידי תרבות ואמנות שונים.

איור לאחד הפרקים מ"מעשה גנג'י" על מסך מתקפל, אמן לא ידוע, מאה 17

ואם כבר תאריכים עגולים ויצירות מפורסמות, השנה חוגגים 1,300 שנים לקוג'יקי, ספר ההיסטוריה/מיתולוגיה שמאז סוף המאה ה-19 זכה לעדנה חדשה (אחרי שנים בהם ניהון שוקי, הספר שקדם לו בשנתיים נחשב לחשוב יותר). בנוסף, השנה חוגגים גם 800 שנים מאז השלמת הוֹג'וֹקי (方丈記, המתורגם לאנגלית כ-An Account of My Hut  או The Ten Foot Square Hut). הספר נכתב על ידי אדם שהקריירה הפוליטית שלו לא צלחה והוא הפך לנזיר בודהיסטי. הספר הוא יומן פואטי המתאר את חייו כאדם מתבודד החי בשולי הבירה. כך שהשנה יש הרבה מה לחגוג ביפן בתחום הספרותי.

מי שקורא יפנית מוזמן לבקר באתר המושקע המוקדש ל"יום הקלאסיקה".

ולכבוד יום הקלאסיקה אני מעלה עמוד חדש, "לוח אירועים ומועדים", בו אעדכן, כמיטב יכולתי, את החגים והמועדים ביפן, את האירועים החשובים בהיסטוריה של הספרות היפנית, וגם הרצאות ואירועים מעניינים בישראל הקשורים לספרות יפנית.

מקורות של Hinamatsuri – חלק א'

לפני שנתחיל בהיסטוריה, נציין תחילה את כל השמות של "פסטיבל הבובות": 上巳の節句 jōshi no sekku (מועד של יום שלישי בחודש השלישי), 桃の節句 momo no sekku (חג האפרסק) וכמובן 雛祭り Hinamatsuri (פסטיבל הבובות).

ההיסטוריה של "פסטיבל הבובות" ביפן היום, מתחילה בסין בתקופה של שושלת Wei (שנים 220-265 לספירה). במהלך תקופה זו התפתח מנהג של טבילה בנהר או באוקינוס כדי להטהר וכך להתגונן בפני מחלות. היום בו נהוג היה לבצע את ההטהרות הריטואלית הזאת היה "יום הנחש הראשון של החודש השלישי", 上巳 jōshi, שלפי לוח ירח, כמובן, נקבע כיום השלישי בחודש השלישי. החל  מהמאה ה-6 יפן החלה באופן יזום לייבא אליה את התרבות הסינית, ככלי לבניית זהות לאומית מאוחדת חדשה וככלי למיצוב האומה החדשה בעולם (שמבחינת יפן כלל את קוריאה, סין והודו). יחד עם הטאואיזם, הבודהיזם, הכתב, טכניקות של ציור, פיסול וארכיטקטורה, הגיעו ליפן גם לוח שנה וטקסים תקופתיים שונים. המנהג של היטהרות ביום הנחש הראשון של החודש השלישי גם הוא הגיע בתוך המכלול התרבותי הזה. לא ידוע האם וכיצד בא המנהג לידי ביטוי לפני תקופת היאן (794-1185), תקופה בה יפן החלה לנתק את עצמה מסין ולפתח תרבות עצמאית על בסיס אותם מנהגים שיובאו מסין עד אותה עת. תקופת היאן נחשבת לתור הזהב של יפן, תקופה של פריחה תרבותית אדירה, תקופה בה נכתבו הספרים הראשונים ביפנית (ולא בסינית, כפי שהיה עד כה), התקופה בה מורסקי שיקיבו (Murasaki Shikibu) כתבה את מעשה גנג'י, ספר הנחשב לרומן הראשון בעולם. בתקופה זו ניתן לראות את השורשים של "פטיבל הבובות" של היום, ואני רוצה להביא סקירה קצרה של מקורות אלה.

להמשיך לקרוא