תגית: מורסקי שיקיבו

סיי שונגון במאנגה

את ספר המאנגה ספרות יפנית שכל יפני צריך להכיר (日本人なら知っておきたい日本文学) קיבלתי בדואר כבר לפני כמה חודשים, ומאז אני מתכננת לחלוק את האושר שלי עם קוראי הבלוג. את המחברת אוּמינוֹ נאגיקוֹ (שם עט) והמאיירת הֶביזוֹ (הכינוי שלה) הכרתי דרך סדרת הספרים המצחיקה היפנית שיפנים לא יודעים (日本人の知らない日本語), המתארת את חווייתה של נאגיקו כמורה המלמדת סטודנטים זרים בבית ספר לשפה יפנית בטוקיו. כל מי שלומד יפנית ולא קרא, רוצו לקרוא – זה מצחיק בטירוף (אה, ויש גם סדרת טלוויזיה). בכל אופן, כשגילתי שיצא להן ספר חדש ועוד קשור לספרות, מיד הזמנתי. נקודת המוצא של הספר היא המפגש בין הביזו לבין סטודנטית זרה, המבקשת ממנה לספר לה על מורסקי שיקיבו, והביזו מבינה שכל מה שהיא יודעת על ספרות יפנית קלאסית אלה דברים ששיננה בתיכון בלי להבין. לפיכך נאגיקו והביזו יוצאות למסע גילוי מחדש של הספרות הקלאסית ומציגות אותה כך שתעניין את הקוראים היפניים הצעירים. הדמויות הספרותיות וההיסטוריות מתעוררות לחיים ונראות הרבה יותר קרובות ונגישות מהאופן בו הן מוצגות בתוכנית הלימודים. והדמות הראשונה, איך לא, היא זו שכל מי שקרא את יומנה מופתע עד כמה דבריה קרובים ומובנים גם היום – סיי שונגון, האינטלקטואלית בעלת הלשון המושחזת.

000

כריכת הספר ספרות יפנית שכל יפני צריך להכיר

(הסריקות הבאות מתוך המאנגה די כבדות, אבל הכל למטרת קריאוּת טובה)

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

מנהגי שנה חדשה ביפן – חלק ג' ואחרון

השנה החדשה כבר החלה, ולי יש חובה להשלים מהשנה הקודמת – החלק השלישי של מנהגי שנה חדשה ביפן. בחלק הראשון דיברנו על הניקיון הגדול לפני החג ועל שליחת ברכות ובחלק השני דיברנו על מאכלי החג. היום נדבר על משחקים מסורתיים ועל קישוטי החג, אבל קודם כל נחזור לגנג'י ולראש השנה אצלו באחוזה.

בשביל להבין קצת את הקונטקסט, נחזור בקצרה על קורותיו של גנג'י, הגיבור הזוהר האולטימטיבי. הוא נולד לפילגש האהובה של הקיסר, אישה יפיפייה, אך נעדרת תמיכה ראויה בחצר הקיסרית מצד בני משפחתה הזכרים. מעמדן של נשים בחצר הקיסרית בתקופת היאן היה תלוי במידה רבה במעמדם של האבות או האחים שלהן, ולאמו המסכנה של גנג'י לא הייתה תמיכה כזאת, ולכן הייתה חשופה להתנכלויות מצד הנשים האחרות, שוודאי קינאו בתשומת הלב שהרעיף עליה הקיסר. זמן קצר לאחר לידתו של גנג'י אמו המותשת מהתקפי הקנאה של הנשים האחרות מתה, אך הילד גדל להיות איש צעיר יפה וברוך כישרונות בכל התחומים הדרושים לקריירה מזהירה. במהלך חייו גנג'י חושק בנשים רבות, ורק אחת מהן מצליחה להימנע מקשר עמו. היום היינו וודאי אומרים שגנג'י כפה את עצמו (שלא לומר, אנס) על  רוב הנשים שהיה עמן, אך בקונטקסט החברתי של תקופת היאן גנג'י נהג כג'נטלמן אמיתי. הוא תמיד דאג לשלוח שיר בבוקר שאחרי וגם לעולם לא שכח אף אישה שהיה בקשר עמה, ובמידת הצורך תמיד דאג לכלכלתה ושיכּונה כראוי, גם כאשר רגשותיו אליה התקררו והוא הפסיק לבקר אותה.

illustration-of-the-genji-monogatari-wakamurasaki

מעשה גנג'י, פרק 5 "מורסקי הצעירה". מיוחס לטוֹסָה מיטֽסוּאוֹקי, סוף המאה ה-17.
גנג'י (בכתום) רואה לראשונה את מורסקי (הילדה הקטנה מימין)

להמשיך לקרוא

מנהגי שנה חדשה ביפן – חלק ב'

בפעם הקודמת נעזרנו ביומנה של סיי שונגון כדי לדבר על כמה ממנהגי ראש השנה ביפן, והיום חייבים לאזן ולדבר גם על היצירה של מורסקי שיקיבו (973-1025?)[1]:

toyokuni

אוטגאווה טויוקוני (1769-1825), חגיגת שנה חדשה באחוזה גדולה (סביבות 1791).

להמשיך לקרוא

יום הקלאסיקה

חג חדש נקבע בלוח החגים היפני! מעכשיו, כל 1 בנובמבר הוא חג הקלאסיקה 古典の日) koten no hi). הקלאסיקה מתייחסת לספרות, מוסיקה, ציור, אמנות במה ופילוסופיה. מטרתו של יום זה הוא "לעודד את הקרבה של העם אל הקלאסיקות, ולהשריש את הקלאסיקות כבסיס הרוחני שלו, ובכך לתרום לחיי רוח עשירים ולחיוניות תרבותית".

מקורו של החג הוא בהכנות לחגיגת המילניום לאחת היצירות החשובות ביותר בקאנון הספרותי של יפן היום (אם לא החשובה ביותר) – מעשה גנג'י של מורסקי שיקיבו. מעשה גנג'י נחשב לרומן הפסיכולוגי הראשון בעולם ולפיכך (ובאמת שזאת לא הסיבה היחידה) הוא חלק מהקאנון הספרותי העולמי (אף על פי שאם תלכו ללמוד במחלקה לספרות כללית בישראל, סביר להניח שלא יזכירו אותו). הספר נכתב לאורך שנים ולפיכך אין לו "תאריך הוצאה" מוגדר, אך הוא מוזכר לראשונה ביומנה של מורסקי ב-1 בנובמבר 1008 (השנה החמישית של תקופת קאנקוֹ), ולפיכך שנת 2008 נקבעה כשנת חגיגות 1000 שנים ליצירה. הוועדה האחראית על חגיגות המילניום התכנסה מחדש בשנת 2009 תחת שם חדש, "הוועדה לקידום יום הקלאסיקה", וחברי הוועדה החלו לפעול לעיגון "יום הקלאסיקה" בחוק, והחוק אושר באוגוסט השנה, אף על פי שלא הוגדר כ"חג לאומי".

מורסקי שיקיבו, כפי שדימה אותה לעצמו האמן סוזוקי הארונובו במאה ה-18

כך נובמבר הופך לחודש המוקדש לאומנות על כל סוגיה, כיוון שה-3 בנובמבר הוא "יום התרבות" (bunka no hi, 文化の日)  המוקדש לקידום התרבות, האמנויות והמחקר האקדמי. חג זה נחגג לראשונה ב-1948 כמועד המנציח את הכרזת החוקה החדשה ב-3 בנובמבר, 1946. ביום זה מעניק הקיסר את "אות התרבות" למי שהשפיעו במיוחד על תרבות יפן בשנה החולפת. הסוכנות לענייני תרבות עורכת את הפסטיבל הלאומי לאמנויות, מוזיאונים רבים פותחים את שעריהם ללא תשלום למבקרים, ורשויות מקומיות שונות עורכות תהלוכות וירידי תרבות ואמנות שונים.

איור לאחד הפרקים מ"מעשה גנג'י" על מסך מתקפל, אמן לא ידוע, מאה 17

ואם כבר תאריכים עגולים ויצירות מפורסמות, השנה חוגגים 1,300 שנים לקוג'יקי, ספר ההיסטוריה/מיתולוגיה שמאז סוף המאה ה-19 זכה לעדנה חדשה (אחרי שנים בהם ניהון שוקי, הספר שקדם לו בשנתיים נחשב לחשוב יותר). בנוסף, השנה חוגגים גם 800 שנים מאז השלמת הוֹג'וֹקי (方丈記, המתורגם לאנגלית כ-An Account of My Hut  או The Ten Foot Square Hut). הספר נכתב על ידי אדם שהקריירה הפוליטית שלו לא צלחה והוא הפך לנזיר בודהיסטי. הספר הוא יומן פואטי המתאר את חייו כאדם מתבודד החי בשולי הבירה. כך שהשנה יש הרבה מה לחגוג ביפן בתחום הספרותי.

מי שקורא יפנית מוזמן לבקר באתר המושקע המוקדש ל"יום הקלאסיקה".

ולכבוד יום הקלאסיקה אני מעלה עמוד חדש, "לוח אירועים ומועדים", בו אעדכן, כמיטב יכולתי, את החגים והמועדים ביפן, את האירועים החשובים בהיסטוריה של הספרות היפנית, וגם הרצאות ואירועים מעניינים בישראל הקשורים לספרות יפנית.

מקורות של Hinamatsuri – חלק א'

לפני שנתחיל בהיסטוריה, נציין תחילה את כל השמות של "פסטיבל הבובות": 上巳の節句 jōshi no sekku (מועד של יום שלישי בחודש השלישי), 桃の節句 momo no sekku (חג האפרסק) וכמובן 雛祭り Hinamatsuri (פסטיבל הבובות).

ההיסטוריה של "פסטיבל הבובות" ביפן היום, מתחילה בסין בתקופה של שושלת Wei (שנים 220-265 לספירה). במהלך תקופה זו התפתח מנהג של טבילה בנהר או באוקינוס כדי להטהר וכך להתגונן בפני מחלות. היום בו נהוג היה לבצע את ההטהרות הריטואלית הזאת היה "יום הנחש הראשון של החודש השלישי", 上巳 jōshi, שלפי לוח ירח, כמובן, נקבע כיום השלישי בחודש השלישי. החל  מהמאה ה-6 יפן החלה באופן יזום לייבא אליה את התרבות הסינית, ככלי לבניית זהות לאומית מאוחדת חדשה וככלי למיצוב האומה החדשה בעולם (שמבחינת יפן כלל את קוריאה, סין והודו). יחד עם הטאואיזם, הבודהיזם, הכתב, טכניקות של ציור, פיסול וארכיטקטורה, הגיעו ליפן גם לוח שנה וטקסים תקופתיים שונים. המנהג של היטהרות ביום הנחש הראשון של החודש השלישי גם הוא הגיע בתוך המכלול התרבותי הזה. לא ידוע האם וכיצד בא המנהג לידי ביטוי לפני תקופת היאן (794-1185), תקופה בה יפן החלה לנתק את עצמה מסין ולפתח תרבות עצמאית על בסיס אותם מנהגים שיובאו מסין עד אותה עת. תקופת היאן נחשבת לתור הזהב של יפן, תקופה של פריחה תרבותית אדירה, תקופה בה נכתבו הספרים הראשונים ביפנית (ולא בסינית, כפי שהיה עד כה), התקופה בה מורסקי שיקיבו (Murasaki Shikibu) כתבה את מעשה גנג'י, ספר הנחשב לרומן הראשון בעולם. בתקופה זו ניתן לראות את השורשים של "פטיבל הבובות" של היום, ואני רוצה להביא סקירה קצרה של מקורות אלה.

להמשיך לקרוא