תגית: מדע בדיוני

"היי, צא החוצה!" סיפור מאת הושי שינאיצ'י

היום, לפני 92 שנים, נולד הוֹשי שינְאיצ'י (6 בספטמבר 1926 – 30 בדצמבר 1997), שנחשב לאחד מאבות של מדע בדיוני ביפן. הוא היה ידוע במיוחד בזכות הסיפורים הקצרים מאוד שלו, ששילבו רובוטים, חלליות, מסעות בזמן ובחלל בתוך סיפורים מלאי הומור, סאטירה וסרקזם. במהלך חייו כתב מעל אלף סיפורים כאלה. הושי התחיל לפרסם את סיפוריו בכתב עת אוּצ'וּג'ין (אבק קוסמי) במחצית השנייה של שנות החמישים, שהיה לבמה חשובה עבור גדולי הסוגה כמו קוֹמצוּ סָקיוֹ וצוּצוּי יָסוּטָקָה (שאולי מוכר לכם מהאסופה הזאת). שני פרטי מידע לא ממש חשובים אבל משעשעים לגביו: הוא קרוב רחוק של הסופר המפורסם מורי אוגאי (1862 – 1922) – הושי היה נכדהּ של משוררת, סופרת, מסאית ומתרגמת קוֹגָנֶי קימיקוֹ (1870 – 1956), אחותו של מורי אוגאי. הושי קרא לבתו השנייה מרינה כשנולדה ב-1963, על שם הגשושית הרובוטית מרינר 2 ששוגרה ב-27 באוגוסט 1962 והייתה הראשונה לבצע מפגש מוצלח עם כוכב לכת.

לכבוד יום הולדתו של הושי, תרגמתי את אחד הסיפורים היותר ידועים שלו, "הי, צא החוצה!", שפורסם במקור ב-1958, בתחילת תהליך הצמיחה המואצת של יפן, כשהמדינה התחילה להתחדש, להבנות ולצמוח אחרי שנים של רעב והרס בעקבות המלחמה. מקור האנרגיה החדש והמבטיח היה האנרגיה הגרעינית. למרות התנגדותם של אנשים רבים לשימוש באנרגיה שהובילה למותם של עשרות אלפי בני אדם בהירושימה ונגסקי, מכוני מחקר גרעיני צצו בזה אחר זה במהלך שנות ה-50, ותחנת הכוח הגרעינית הראשונה החלה לפעול ב-1965. השלטונות מיהרו לשקם את המדינה ולצעוד אל עתיד של יפן שוחרת שלום וחזקה כלכלית. ואי אפשר לומר שהם לא הצליחו.

בעקבות האסון הגרעיני בפוקושימה ב-2011 היו רבים שנזכרו בסיפור זה של הושי.

הֵי, צא החוצה! / הושי שינאיצ'י

הטייפון חלף, והשמיים נצבעו בכחול מופלא. בכפר אחד, סמוך למדי לעיר הגדולה, נגרם נזק. מקדש קטן, שעמד במרחק מה מהכפר, קרוב להרים המיוערים, נסחף בשיטפון.
"מישהו יודע מתי המקדש הזה נבנה?"
"לא ברור, אבל בכל מקרה נראה שהוא היה מאוד עתיק".
"חייבים לבנות אותו מחדש".
אלה הדברים שהחליפו ביניהם אנשי הכפר כשבבוקר גילו מה קרה למקדשם.
"תראו איזה הרס".
"נראה לי הוא היה פה".
"לא, אני חושב עוד טיפה לכיוון ההוא".
קולו של אחד האנשים התנשא מעל כולם.
"תגידו, מה זה הבור הזה?"
כולם התקבצו סביב בור בקוטר של כמטר אחד, עליו הצביע האיש, והציצו לתוכו, אך לא הצליחו לראות דבר בתוך החשכה ששררה בו. הבור נראה עמוק כל כך, עד שנדמה היה שהוא מגיע עד מרכז כדור הארץ.
"אולי זאת שוחת שועלים", הציע מישהו.
"הי, צא החוצה!", צעק איש צעיר לעבר הבור, אך מהמעמקים לא הגיעה שום תגובה. הצעיר הרים אבן חצץ מהקרקע ועמד להשליכה אל הבור.
"תפסיק, זה עלול להביא עלינו קללה". איש זקן ניסה לעצור בעדו, אך הצעיר לא שעה לדבריו והשליך את האבן בכל כוחו. ועדיין, שום תגובה לא הגיעה מתחתית הבור.
אנשי הכפר חטבו עצים, חיברו אותם באמצעות חבלים, ויצרו גדר מסביב לבור. האנשים תהו בינם לבין עצמם מה עוד כדאי לעשות והאם אפשר יהיה לבנות את המקדש מחדש מעל לבור, אך בסופו של דבר היום הסתיים בכך שהם שבו לכפרם, מבלי להגיע להחלטה.
ברגע שדבר הבור נודע, התחילו להגיע עיתונאים, ובעקבותיהם הגיע גם איש אקדמיה והביט בבור בארשת פנים האומרת שאין דבר שלא יוכל לפענח. לאחר מכן הופיעו סקרנים, ופה ושם אפשר היה לראות גם ספסרים מרחרחים סביב. שוטרים מהתחנה האזורית שמרו בתורנויות על הבור מסביב לשעון, בטענה שאין לאפשר מצב שמישהו ייפול לתוכו.
אחד העיתונאים שלשל לתוך הבור שרוך ארוך עם משקולת בקצה. המשקולת ירדה וירדה, אך כשהשרוך נגמר והעיתונאי ניסה למשוך את המשקולת החוצה, היא סירבה לעלות. מספר אנשים הצטרפו אל העיתונאי וניסו לעזור לו למשוך בשרוך, אך השרוך השתפשף בקצה הבור ונקרע. עיתונאי אחר, שהחזיק מצלמה ביד וצפה במתרחש, הוריד בלי לומר מילה חבל חזק שהיה כרוך סביב מותניו.
איש האקדמיה התקשר למכון המחקר שלו וביקש שיביאו לו מגבר רב-עצמה כדי למדוד את עומק הבור באמצעות בחינת התהודה. הוא ניסה מספר פעמים לשנות את העצמה ותדר הצליל אך לא נרשמה כל תהודה. איש האקדמיה נראה תמה, אך כיוון שכל העיניים צפו בו, לא הייתה לו אפשרות פשוט להניח לכך. הוא הצמיד את המגבר אל פתח הבור, הגביר את עוצמת הצליל עד הסוף והמשיך בהשמעה במשך זמן רב. על פני הקרקע הצליל נשמע למרחק של עשרות קילומטרים, אך נבלע לחלוטין בתוך הבור. איש האקדמיה הרגיש מעורער, אך העמיד פנים של שוויון נפש, וניסה לשוות נימה רגועה לקולו כשפסק, "מלאו אותו."
הוא החליט שמה שאינו מובן עדיף שייעלם.
פניהם של הצופים הביעו אכזבה מסיום כל כך לא מרשים וכולם כבר עמדו להתפזר, כשאחד הספסרים פילס את דרכו מתוך ההמון והצהיר: "בבקשה תנו את הבור הזה לי. אני מבטיח למלא אותו."
ראש הכפר השיב: "זה יהיה מאוד יפה מצדך אם תמלא את הבור, אבל אנחנו לא יכולים לתת לך אותו. אנחנו צריכים להקים כאן מחדש את המקדש שלנו".
"אני אבנה לכם מקדש עוד יותר מפואר מהקודם. אם תרצו, אוסיף לו גם אולם התכנסות".
ראש הכפר עמד לענות לו, אך אנשי הכפר הרימו את קולם.
"באמת? אם כך, נשמח אם תבנה לנו אותו קצת יותר קרוב לכפר".
"אם התמורה היא רק הבור הזה, אין שום בעיה".
מטבע הדברים, לראש הכפר לא היו התנגדויות וההחלטה נפלה.
הספסר עמד בהבטחתו. אולם ההתכנסות היה אומנם קטן, אבל הוא אכן בנה את המקדש סמוך יותר לכפר.
בעת פתיחת פסטיבל הסתיו במקדש, על בקתה בסמוך לבור, נחשף שלט קטן עם שמה של "החברה לסתימת בורות" שהקים הספסר.
הספסר פעל לגייס את עמיתיו בעיר הגדולה. הוא סיפר להם על הבור המרשים בעומקו, שאפילו החוקרים טוענים שמדובר ב-5000 מטר עומק לפחות. בור כזה בוודאי יהיה מעולה להטמנת פסולת גרעינית.
ראש המחוז העניק את אישורו, ותחנות כוח התחרו ביניהן על מי יחתום על חוזה רווחי יותר. אנשי הכפר חששו מעט, אבל אחרי שהוסבר להם שמעל פני הקרקע הנזק לא יורגש במשך כמה אלפי שנים ושהם גם יקבלו חלק ברווחים, נתנו את הסכמתם. מה גם שתוך זמן קצר נסלל כביש חדש ומפואר המוביל מהעיר הגדולה אל הכפר.
על הכביש נסעו משאיות שהובילו מכלי עופרת יצוקה. המכסה של הבור נפתח ופסולת גרעינית הושלכה פנימה.
ממשרד החוץ וממשרד ההגנה הגיעו אנשים להשליך מסמכים סודיים שהצורך בהם אבד. הפקידים המפקחים על ההשלכה שוחחו ביניהם על גולף. הפקידים הזוטרים שהשליכו את המסמכים אל הבור שוחחו על מכונות המזל פצ'ינקוֹ.
לא היה כל סימן לכך שהבור מתמלא. אנשים תהו אם הבור הוא עד כדי כך עמוק או שמא הוא מתרחב לקראת התחתית. החברה לסתימת בורות הרחיבה את פעילותה בהדרגה.
אל הבור הביאו פגרים של בעלי חיים ששימשו לניסויים במחלות מדבקות וגופות של חסרי בית שאיש לא בא לדרוש. בנוסף, הושלמה תכנית להקמת צינור שיוביל את הפסולת העירונית ישירות אל הבור, מתוך תפיסה ששיטה זו עדיפה על השלכה לים.
הבור העניק לאנשי העיר תחושת ביטחון. בני אדם ראו רק את מה שנמצא מולם והיו להוטים אחר יצרנות, ואף אחד לא רצה להעסיק את ראשו בהשלכות. נדמה היה להם שבהדרגה הבור יספק את הפתרון לבעיות אלה.
נשים שזה עתה התארסו הגיעו אל הבור כדי לזרוק את היומנים הישנים שלהן. היו גם אנשים שאחרי שמצאו אהוב חדש באו אל הבור לזרוק את תמונותיו של האהוב הקודם. השוטרים באו אל הבור כדי להשליך את הכסף המזויף שתפסו, ליתר בטחון. העבריינים הגיעו אל הבור כדי להשליך ראיות.
הבור קיבל לתוכו כל דבר שאנשים רצו לזרוק. הבור טיהר את הזוהמה של העיר, ואנשים דימו לעצמם שהים והשמיים היו צלולים מתמיד.
בזה אחר זה הוקמו בניינים שנסקו מעלה-מעלה אל השמיים האלה.

יום אחד פועל בניין, שהתיישב להפסקה על פיגומי אחד מהבניינים החדשים, שמע קול מעל ראשו:

"הי, צא החוצה!"

הוא הביט מעלה, אך לא ראה דבר מלבד שמיים כחולים. הפועל החליט שדמיין את הקול. כששב לעבודתו, מהכיוון שממנו נשמע הקול, נפלה אבן חצץ קטנה שהשתפשפה כנגד בגדיו בנפילתה. אך הפועל לא שם לב אליה, כיוון שבאותו זמן בדיוק התבונן בקו הרקיע העירוני שיופיו הולך והתעצם.

בולען שנפער בשנת 2010 בגואטמלה סיטי

מודעות פרסומת

חדשות מהתקופה האחרונה

פרס טניזקי ג'ונאיצ'ירו

כריכת הספר הזוכה של אקוני קאורו

כריכת הספר הזוכה של אקוני קאורי

ב-24 באוגוסט ספרה של אֶקוּני קאוֹרי, "שממית, צפרדע, כחליל" זכה בפרס טניזקי ג'ונאיצ'ירו. ברומן זה חוזרת הסופרת לנושא האהוב עליה – יחסים מורכבים של זוגות לא מתפקדים ומשלבת אותו בנושא של עולם הילד. גיבורי הסיפור הם ילד קטן המשוחח עם בעלי חיים, אחותו הגדולה שדואגת לו, אב שמבלה את זמנו אצל המאהבת שלו, ואם שממתינה לשובו של בעלה ההולל. הרומן מצייר את עולמו הפנימי של הילד ואת העולם המורכב והבלתי יציב של המבוגרים.

אקוני היא סופרת ידועה שזכתה בפרסים רבים, כולל פרס נאוקי ופרס מורסקי שיקיבו.

פרס טניזקי ג'ונאיצ'ירו נוסד על ידי ההוצאה לאור צ'וּאוֹ קוֹרוֹנְשָה ב-1965 לרגל 80 שנים להיווסדה. הפרס נוסד לכבודו של טניזקי ג'ונאיצ'ירו (1886 – 1965), שמספר יצירות חשובות שלו, כולל Sasameyuki (אנגלית: The Makioka Sisters) ותרגום של מעשה גנג'י ליפנית מודרנית, התפרסמו בהוצאה זו. לפי אתר הפרס הרשמי, הפרס הוא "על שמו של טניזקי שפעל במגוון רחב של סוגות, ומיועד ליצירת ספרות או דרמה יוצאת מהכלל המייצגת את תקופתה". בפועל הפרס ניתן בדרך כלל לרומנים שזוכים גם להצלחה מסחרית ונחשבים "פופולאריים". בין זוכי הפרס המפורסמים אפשר להזכיר את זוכה פרס הנובל לספרות אואה קנזבורו (1935 – ), אנצ'י פומיקו, צוצואי יסוטקה וקירינו נצואו.

פרס סֶיאוּן (星雲賞)

הכריכה של Orbital Cloud

הכריכה של Orbital Cloud

ב-29 באוגוסט בחרו חברי הוועידה למדע בדיוני יפני (Nihon SF Taikai) את הזוכים בקטגוריות השונות של פרס סיאון. בקטגוריה של רומן זכה פוג'יאי טאיו (Fujii Taiyō) עבור אוֹרביטארוּ קוּראוּדוֹ (Orbital Cloud). בשנה שעברה הספר דורג במקום הראשון לפי הדירוג SF ga yomitai! (רוצה לקרוא SF!) של הוצאת היאקווה (Hayakawa), המתמחה בספרות ספקולטיבית. את ספרו הראשון Gene Mapper פרסם פוג'יאי בהוצאה עצמית בפורמט דיגיטלי, והוא הפך לרב מכר מספר אחד של ספרי קינדל ב-Amazon.co.jp לשנת 2012. בהמשך הספר יצא מחדש גם בדפוס בהוצאת היקאווה כ-Gene Mapper – full build וב-2013 היה מועמד לפרס החשוב ביותר לספרות מדע בדיוני וספרות ספקולטיבית Nihon SF Taishō שמוענק על ידי SFWJ (אגודת סופרי מדע בדיוני ופנטזיה של יפן). בקיץ השנה Gene Mapper יצא בתרגום לאנגלית.

בקטגוריה של ספרות מתורגמת זכה ספרו של אנדי וייר לבד על מאדים והסיפור הקצר “The Girl-Thing Who Went Out for Sushi” של פט קדיגן (Pat Cadigan).

משמעות המילה סיאון היא נבולה, אך הפרס לא קשור לפרס נבולה האמריקאי; השם נבולה ניתן לו על שמו של כתב העת הראשון ביפן שהוקדש למדע בדיוני (כתב העת "סֶיאוּן" יצא ב-1954). הפרס, שנוסד ב-1970, מוענק מדי שנה על ידי הוועידה למדע בדיוני יפני ליצירה בסוגת הספרות הספקולטיבית.

וזה התקציר של אוֹרביטארוּ קוּראוּדוֹ (כפי שפורסם על ידי היקאווה): קימורה קאזומי, כותב עצמאי, המנהל אתר אינטרנט לחיזוי כוכבי שביט "מטאו-ניוז", מזהה תנועה מוזרה של פסולת חלל במסלול הלוויין. ברחבי הרשת מתחילה להתפשט שמועה שמדובר במתקפה על תחנת החלל הבינלאומית (ISS) וסמל דארל פרימן מפיקוד הגנת האוויר והחלל של צפון אמריקה מתחיל לחקור את הפסולת הזאת. באותה תקופה יזם ידוע בשם רוני סוּמָק מתכוון לעבור יחד עם בתו לגור במושבת חלל כחלק ממסע קידום של טיסות מסחריות לחלל. יום אחד, קאזומי מקבל מידע לגבי פסולת החלל מאדם הקורא לעצמו מדען איראני. קאזומי מנתח את נתוניו של אדם זה, ומעביר לסוכנות החלל היפנית מידע מפתיע. וכך מתחיל סיפור של לוחמה בטרור חלל חסר תקדים, בו מעורבות גם טייסות אמריקאיות ו-CIA.

סדרה של שלוש כתבות ב-Japan Times לקראת פרס נובל לספרות

קוובטה יאסונרי מקבל את פרס הנובל לספרות ב-1968

קוובטה יאסונרי מקבל את פרס הנובל לספרות ב-1968

שיתפתי את הקישורים לכתבות כבר בעמוד Facebook, אבל כאן סידרתי את הכתבות ביחד לנוחיותכם.

דמיאן פלנגן (Damian Flanagan) מספר על המאמצים שנעשו מאחורי הקלעים ביפן כדי לזכות בפרס נובל לספרות.

פלנגן מראיין את חוקר הספרות ג'ון נתן (John Nathan), שמדבר על חשיבותם של המתרגמים בבחירת הזוכה בפרס, תמה על זכייתה של אליס מונרו ב-2013, ומביע חוסר שביעות רצון מזכייתו של קוובטה יסונרי ("האגם", "בית היפיפיות הנמות וסיפורים אחרים"). בעיניו של נתן יצירותיו היפות אך קצרות היריעה של קוובטה ראויות פחות לפרס, מאשר למשל יצירותיו של נצומה סוסקי ("קוקורו", "אני חתול").

אואה קנזבורו מקבל את פרס הנובל לספרות ב-1994

אואה קנזבורו מקבל את פרס הנובל לספרות ב-1994

פלנגן תוהה האם הסיבה לכך ששוסקו אנדו ("הר געש", "סמוראי") לא זכה בנובל נעוצה באופי החתרני של ספריו ובהיותו קתולי.

***

ואם כבר פרסים, ב"אסהי" בחרו דווקא לדבר על פרס אקוטגווה. מכתביו של דזאי אוסאמו (1909 – 1948) לסאטו הארואו (1892 – 1964), חבר בוועדת הפרס והמנטור של דזאי, חושפים עד כמה השתוקק לקבל את הפרס. דזאי היה בין המועמדים גם ב-1935, שנתו הראשונה של הפרס, וגם בשנה שאחריה, אך מעולם לא זכה בו. עם זאת, בניגוד לזוכים של אותן שנים, שבינתיים נשכחו מלב הציבור, דזאי ממשיך להיות אחד הסופרים המוערכים והאהובים ביפן.

גיליון חדש של חדשות ספרים מיפן של קרן יפן:

jbnבקישור הבא תמצאו את הגיליון האחרון של חדשות ספרות מיפן, רבעון שמפרסמת קרן יפן (PDF). מאמר המערכת מוקדש לטנזיקי ג'ונאיצ'ירו, שהשנה מלאו 50 שנים למותו, מה שאומר שלפי החוק היפני בשנה הבאה היצירות שלו יהפכו לנחלת הציבור. כרגיל הגיליון מכיל המלצות על ספרים חדשים (ביפנית) בתחומים של ספרות, היסטוריה ותרבות.

מי מפחד מטאנוקי?

אני יודעת שאנחנו פה באמצע פרויקט תרגום אקוטגווה, אבל נתקלתי בסיפור קצרצר של יוּמֶנוֹ קיוּסאקוּ (夢野久作, 1889-1936) ואני פשוט חייבת לשתף אתכם, כי אני חושבת שהסיפור הזה רלוונטי לנו כאן ועכשיו.

במערב הסופר הזה לא כל כך מוכר, אבל ביפן ידוע כאחד מאבות המדע הבדיוני היפני. הסיפור שלפניכם הוא לא מדע בדיוני, אלא יותר משל או… בעצם, למה להגדיר?

רק כמה מילים של הקדמה למי שלא מכיר את הפולקלור היפני העשיר בדמויות פלאיות ומפלצות מפחידות. אחת הדמויות המוכרות ביותר היא הטאנוּקי או שועל ראקון. בפולקלור היפני הוא ידוע כיצור משנה צורה, שאוהב לעבוד על עוברי אורח תמימים.

המקור כאן, והתרגום לפניכם:

טאנוקי ויאטארוֺ/ יומנו קיוסאקו

יאטארו נהג מדי יום ללכת לשחק בכפר הסמוך ולשוב לביתו דרך היער עוד בטרם תשקע השמש, שכן אמו חזרה והזהירה אותו שוב ושוב:
"ביער הזה יש טאנוקי שמשנה את צורתו לדברים שונים. אם לא תשוב הביתה לפני השקיעה משהו נורא עלול לקרות".

יום אחד יאטארו שקע במשחק ופנה לשוב לביתו אחרי רדת החשיכה. בדרכו ביער הופיע לפתע לפניו ענק בגובה של כשלושה מטר ובעל עין אחת.

"וואו! איזה דוד ענק! ויש לך רק עין אחת, אה. מעניין מאוד. רוצה לבוא איתי הביתה?"

כך אמר יאטארו, ובו ברגע הפך הענק למפלצת בעלת צוואר ארוך.

"וואו! עכשיו זאת בחורה בעלת צוואר ארוך ויפה. מוזר מאוד. למה הצוואר שלך כל כך ארוך? את יכולה להאריך אותו עוד?"

ברגע שאמר את זה, הפכה המפלצת בעלת הצוואר הארוך לשֵד.

"וואו! עכשיו זה שד. ממש דומה לבובות האלה שרואים בפסטיבלים. מאוד משונה. אתה יודע להפוך גם לדברים אחרים?"

השד, שראה שיאטארו כלל לא מפחד ממנו, הפך לטאנוקי. יאטארו החוויר.

"אוי לא, טאנוקי! עכשיו הוא יתחיל לשנות את הצורה ואהיה בצרות! הצילו!"

כך צעק והחל לברוח ככל שנשאו אותו רגליו.

21.11.1923

***

בסיפור זה השתתפו:

rokurokubi

rokuro kubi – האישה בעלת הצוואר הארוך

oni

השד

tanuki

טאנוקי