תגית: חנויות ספרים

הפרס הגדול של חנויות הספרים

היום הפוסט מוקדש לפרס הגדול של חנויות הספרים 本屋大賞. כדי לגלות מי זכה השנה (היום), תצטרכו לקרוא עד סוף הפוסט.

קוראי הבלוג יודעים, שהפרסים הספרותיים החשובים ביותר ביפן הם פרס אקוטגווה ופרס נאוקי. במיוחד פרס אקוטגווה, הנחשב לסולל דרכם של סופרים צעירים חדשניים ומוכשרים. שני הפרסים מאוד וותיקים. הם נוסדו ב-1935 על ידי קיקוצ'י קאן (Kikuchi Kan), המייסד והעורך של כתב העת Bungeishunjū. פרסים אלה ואחרים שיחקו תפקיד חשוב בבניית קריירות של סופרים, בעיצוב דעת קהל והקאנון של הספרות המודרנית. גם היום אפשר לראות בביקורות של ספרים באמזון ואתרים אחרים, שאנשים כותבים "קניתי את הספר משום שזכה בפרס X" או "קראתי את הספר ואני חושבת שהוא גרוע. לא מאמינה שהוא זכה בפרס Y".

הפרסים בדרך כלל ניתנים מטעם כתבי לעת לספרות או הוצאות לאור, בהן מתפרסמים הספרים. לפיכך, מי שיזכה בפרס אקוטגווה, יזכה גם לפרסום יצירתו (פעמים רבות יצירת ביקורים) בכתב העת בונגי שונג'ו, ומי שזוכה בפרס גוּנזוֹ, יצירתו תתפרסם בכתב עת גונזו, שיוצא בהוצאה לאור הגדולה קוֹדָנשָה. בשנים האחרונות נשמעת ביקורת כלפי פרסי ספרות, היוצרים מצב בו מיעוט של חברי ועדות מעצב את הטעם הספרותי של רבים.

logo2016בשנים האחרונות נעשו מספר ניסיונות לשנות את המצב. כך למשל נוסד פרס הטוויטר, במסגרתו משתמשי הרשת החברתית מצביעים בעד היצירות שהכי אהבו. הפרס שצובר תאוצה בשנים האחרונות הוא הפרס הגדול של חנויות הספרים, שנוסד באפריל 2004, שלא נבחר על ידי ועדת סופרים ואנשי רוח מלומדת, אלא על ידי מוכרים בחנויות הספרים.

הפרס נוסד למעשה על רקע כלכלי. המשבר הכלכלי בשנות התשעים הביא לירידה חדה במכירות הספרים ועם השנים המצב של ההוצאות לאור ושל חנויות הספרים הלך והתדרדר. אחד מחברי הוועדה המארגנת של הפרס הוא סוּגיאֶה יוֹשיצוּגוּ, שעובד במחלקת מכירות בהוצאה קטנה hon no zasshisa, שירחון הדגל שלה hon no zasshi (כתב עת של ספרים) מביא ראיונות עם סופרים ומאמרי דעה וביקורת הקשורים לספרות ביפן. בראיון סיפר סוּגיאֶה, שהפרס נולד מתוך שיחותיו עם נציגים של חנויות ספרים, שהתלוננו על משבר המכירות ומתוך רצון לעשות משהו שייצור עניין בציבור ויגרום לו לקנות יותר ספרים. אוּצ'ידָה טָקֶשי, ממחלקת השיווק של רשת חנויות הספרים הגדולה והוותיקה סָנֽסֶידוֹ (35 סניפים ברחבי יפן), אומר שבשנת 1996 נגמרה התקופה בה הספרים נמכרו מעצמם, בלי שיהיה צורך לנקוף אצבע. הוא מסביר שאומנם פרסים כמו אקוטגווה ונאוקי מעוררים עניין בציבור, אך הם לא מביאים לעליה מידית במכירות. פרס אוקטגווה ניתן ליצירה קצרה שמתפרסמת באותו חודש בכתב העת בונגי שונג'ו וחולף זמן רב עד שהיא מגיעה לחנויות. פרס נאוקי אומנם ניתן ליצירה שאמורה להיות מסחרית וכבר התפרסמה, אך חנויות הספרים וההוצאות לאור לא מוכנות לכך, וכך בתקופה הסמוכה למועד פרסום הזוכים, נוצר מחסור בספרים האלה. וכך, ביום בו ניתן למכור את מספר הספרים הגדול ביותר לא ניתן למכור אותם. לעומת זאת, אם הפרס מנוהל על ידי חנויות הספרים עצמן, הן יהיו מוכנות למכירות בתקופה בה הספרים האלה  הכי "חמים". בנוסף, כיוון שהפרס נבחר על ידי מוכרי חנויות הספרים, שהם האנשים הקרובים ביותר לצרכני הספרים, הפרס אמור לשקף יותר טוב את טעם הקהל.

מועמדים 2016

מועמדים 2016

הפרס לא נבחר על ידי וועדה אלא בתהליך של הצבעה. עובדי חנויות הספרים מרחבי הארץ בוחרים את שלושת הספרים ש"הם הכי היו רוצים למכור" מתוך הספרים שראו באותה שנה, ולאחר ספירת הקולות מוכרזים עשרה מועמדים. השנה התקבלו המלצות מ-552 מוכרי ספרים מ-435 חנויות ספרים ברחבי יפן. לאחר מכן, על העובדים לקרוא את כל הספרים המועמדים ולבחור שלושה ספרים מתוך עשרת המועמדים וגם לכתוב את נימוקיהם לגבי בחירתם. כך עשרת הספרים המועמדים מקבלים דירוג ונבחר הספר הזוכה. הציבור יכול לעקוב אחרי תהליך הבחירה וגם לקרוא את הנימוקים של מוכרי הספרים באתר הפרס, בפייסבוק או בטוויטר. הסתבר שההליך הדמוקרטי והשקוף, כמו גם הקידום של הספרים הנבחרים, אכן הביא לעליה במכירות. אוּצ'ידָה אומר שלאחרונה לקוחות רבים שנכנסים לחנות שואלים איפה פינת הספרים הזוכים בפרס חנויות הספרים.

והספר הזוכה הפעם הוא:

תמונה למזכרת: הזוכה והמצביעים

תמונה למזכרת: הזוכה והמצביעים (התמונה מחשבון הטוויטר של הפרס)

"יער של כבשים ופלדה" (羊と鋼の森) מאת מיאשיטה נָצוּ (宮下奈都), סופרת שמעולם לא זכתה לא באקוטגווה ולא בנאוקי (אף שספרה זה היה מועמד לפרס נאוקי). גיבור הספר הוא בחור צעיר שגדל ביער ולומד להיות מכוון פסנתרים. עכשיו נותר רק לי רק למצוא זמן כדי לקרוא את הספר.

בקטגוריה של ספרות מתרוגמת זכה "סיפורי חייו של מר פיקרי", ספרה של הסופרת האמריקאית גבריאל זוין (אצלנו ראה אור בהוצאת כתר בשנת 2014).

הכינו את הלימונים! חנות מארוזן בקיוטו נפתחת מחדש

חנות הספרים של רשת מארוּזֶן נפתחה מחדש בקיוטו, לאחר שסגרה את שעריה לפני עשר שנים.

החנות בקיוטו והרשת כולה פופולאריות מאוד בקרב מבקרים ותושבים מערביים, כיוון שניתן למצוא שם מגוון רחב של ספרים באנגלית ובשפות אחרות. בנוסף, החנות בקיוטו זכתה לתהילה בעקבות פרסומו של הסיפור הקצר "לימון" מאת קאג'יאי מוטוג'ירו (1901-1932 ,Kajii Motojirō) ב-1931.

הוצאה חדשה של ספרו של קאג'יאי מוטוג'ירו

הוצאה חדשה של ספרו של קאג'יאי מוטוג'ירו "לימון"

הגיבור של "לימון" סובל משחפת, תשישות נפשית וחוב ענק, ולא מוצא מנוח בעירו קיוֹטוֹ. הוא מסתובב ללא כל מטרה ברחובות ומרגיש "שגוש מְבַשר רעות לוחץ ללא הרף על לבו". במהלך שיטוטיו הגיבור מגיע לחנות ירקות, בה הוא אוהב לבקר ולהסתכל על הסחורה. הפעם מושכים את עיניו לימונים, מוצר נדיר יחסית בשביל חנות כל כך קטנה. ברגע שהוא קונה לעצמו לימון אחד, עננת הדיכאון שאפפה אותו מתפזרת והוא מרגיש הקלה מיידית. נדמה לו שריח הלימון אף מרפא את ריאותיו החולות. הוא ממשיך לשוטט ברוח מרוממת ומוצא את עצמו מול חנות "מארוזן", שבעבר הסבה לו תענוג, אך לאחרונה המראה של מדפי הספרים ושל הסטודנטים שפוקדים אותה מדכא אותו והוא נמנע מלהיכנס לשם. הפעם הוא מחליט להיכנס, אך ברגע שרגלו דורכת בחנות, הקלילות המחודשת שהרגיש נוטשת אותו והדיכאון שוב אוחז בלבו. הוא מתקדם למחלקה של ספרי אומנות, מתחיל להוציא ספרים מהמדפים ולערום אותם זה על גבי זה. המאמץ מכריע אותו והוא נזכר בכאב כמה אהב פעם לדפדף בספרים האלה וכמה נהנה מהם. לפתע הוא נזכר בלימון שלו ומחליט לערום את הספרים מחדש ולהניח את הלימון בראש המגדל. כשהוא מסיים את עבודתו ויוצא מהחנות אל הרחובות, הוא מרגיש כאילו הניח בחנות פצצת זמן, והמחשבה מלהיבה אותו.

להמשיך לקרוא