תגית: היגוצ'י איצ'יו

ספרות וכסף

לא, זה לא פוסט על השפעת הקפיטליזם על שוק הספר. אבל כן תוזכר בו המילה קפיטליזם וגם יוזכרו בו סופרות וסופרים.

שיבוסווה איאיצ'י, "אבי הקפיטליזם"

לפני מספר ימים הודיעו בחדשות ביפן שבשנת 2024 תמונתו של פוּקוּזווה יוּקיצ'י (1835 – 1901) על שטר של עשרת אלפים יין (השטר בעל הערך הגבוה ביותר) תוחלף בתמונתו של שיבוּסאווה אֵיאיצ'י (Shibusawa Eichi). פוקוזווה יוקיצ'י היה איש רוח וחינוך, מתרגם, כותב, עיתונאי ויזם, אחד האנשים המשפיעים ביותר על כינון יפן כמדינת לאום מודרנית (כן, כולל גם רעיונות אימפריאליסטיים, אבל גם תפיסות הנוגעות לדמוקרטיה, לשיפור במעמדן של נשים ובחשיבות של הענקת חינוך ראוי לכל האוכלוסייה). שיבוסאווה איאיצ'י, האיש שתמונתו תחליף את פוקוזווה יוקיצ'י, נחשב ל"אבי הקפיטליזם היפני." הוא ייסד את הבנק המסחרי המודרני הראשון ביפן ודרכו הקים מספר חברות מסחריות, חלקן עדיין נסחרות בבורסה בטוקיו, והיום זכור כ"קפיטליסט אתי" או "הקפיטליסט הקונפוציאני," בין היתר, בשל סירובו לשמור על שליטה מוחלטת בחברות שהקים ויצירת מה שמכונה זאיבצו, וכן בשל פועלו להקמת בתי חולים, בתי ספר ומעורבות בארגוני צדקה וסיוע שונים.  

שיגוסווה קאיצ'י, סופר

מספר מאזינים לא קשובים במיוחד, שכנראה גם מעולם לא שמעו את שמו של האיש החשוב, דמיינו לחשוב שבחדשות הודיעו שבשנת 2024 על שטר של עשרת אלפיים יין יופיע דיוקנו של שיגוסווה קאיצ'י (Shigusawa Keichi), סופר בסוגת "לייט נובל" (ספרות קלילה) שקהל היעד שלה הוא בדרך כלל בני נוער. מעריצי הסופר פנו למקור החדשות האמין ביותר – טוויטר – כדי לברר האם אכן כך הדבר, והסופר נאלץ לאכזב את עוקביו.

אז איזה סופרים זכו לכבוד להופיע על שטרות?

1. נצומה סוסקי (1867 – 1916)

אם צריך לנקוב בשם של סופר לאומי יפני זה בוודאי יהיה נצומה סוסקי. הוא בכלל לא התכוון להיות סופר, אלא חשב לחקור ספרות אנגלית (ואכן עשה את זה, כולל שהיה של שנתיים בלונדון) וניסה להיות משורר, כמו חברו הטוב מסאוקה שיקי. הוא הפך לסופר בעשור האחרון לחייו, אך במהלך הזמן הקצר הזה הצליח לכתוב מספר רב של יצירות שהפכו לנכס צאן ברזל של הספרות היפנית. דיוקנו התנוסס על שטר של 1000 יין משנת 1984 עד שנת 2004 (אז הוחלף בדיוקנו של בקטריולוג נוֹגוּצ'י הידֵיוֹ שעשה מחקר חשוב על מחלת העגבת, אבל היה מעורב בפרשיה הקשורה לניסויים לא אתיים בבני אדם). למרבה הצער, סוסקי כמעט ולא תורגם לעברית. למעשה, רק ספר אחד שלו תורגם ישירות מיפנית – קוקורו בתרגום של יעקב רז – והיום לדעתי ניתן להשיג אותו רק דרך חנויות יד שניה או בספריות. נסו גם את אני חתול (תרגום מאנגלית: ליאורה כרמלי), הספר בזכותו התפרסם סוסקי ושממשיך להיות מזוהה ביותר אתו עד היום (ראו את החתולים המעטרים את בית-המוזיאון של סוסקי, ובאותו פוסט גם כתבתי בפירוט רב יותר על חייו).

2. היגוצ'י איצ'יו (1872 – 1896)

כוכב שביט בשמי הספרות היפנית, היגוצ'י איצ'יו (השם שנתנו לה הוריה: נאצוּ) הלכה לעולמה כשהייתה בת 24 בלבד, אבל בשנים הספורות בהן פרסמה את יצירותיה זכתה לפופולריות מספיק גדולה בשביל להצליח לקיים את אמה ואת אחותה הצעירה. היא נולדה למציאות של מחסור כלכלי ולתוך עולם בו נערות כמוה היו מצופות לקבל חינוך בסיסי בלבד. חינוך יתר היה עלול להיות מכשול עבור אישה בדרך למציאת בן זוג (ואת זה אמר לוחם זכויות הנשים מהפסקה הראשונה, פוקוזווה יוקיצ'י). אבל היגוצ'י הצעירה רצתה לכתוב, היא קראה כל מה שהיא רק יכלה וניסתה לכתוב שירה. למרות שאמה התנגדה לכך, אביה רצה לעודד את תשוקתה של ילדתו ללימוד וכשהייתה בת ארבע עשרה דאג לשלוח אותה לבית ספר לבנות שהתמחה בהוראה של כתיבת שירה. היא הייתה תלמידה מצטיינת וזכתה בתחרויות שירה רבות, אך תמיד הרגישה בודדה בין חברותיה לספסל הלימודים שהגיעו ממשפחות עמידות. כשהייתה בת שבע עשרה אביה נפל קורבן לשחפת, והיגוצ'י נאלצה לעזוב את לימודיה לטובת פרנסה, כמי שהפכה כעת לראש המשפחה האחראית על אמה ועל אחותה הקטנה. היא התחילה לעבוד כעוזרת הוראה בבית הספר בו למדה. באותה תקופה, אחת מחברותיה לכיתה פרסמה רומן שזכה לפופולריות, והיגוצ'י הבינה שקיימת אפשרות להתפרנס ממה שהיא כל כך אוהבת לעשות. הדרך לפרסום לא הייתה פשוטה כמו שאולי דמיינה. היא הייתה פרפקציוניסטית וקשוחה מאוד עם עצמה, וגם כשהטקסטים שלה כבר היו מוכנים לפרסום מבחינתה, נאלצה להתמודד עם המועדון הסגור של עולם הספרות היפני, שדריסת רגל בתוכו חייבה יצירת קשרים עם האנשים הנכונים. למרות כל הקשיים היגוצ'י הצליחה. בחייה הקצרים היא כתבה עשרים ואחת יצירות פרוזה קצרות, אלפי שירים ויומן שניהלה לאורך חייה, שיש המחשיבים אותו ליצירת אמנות בפני עצמה. היצירות שלה עוסקות בנשים בשולי החברה, שמתבגרות לתוך עולם בו אין להן כל שליטה על חייהן וגורלן, כל זה בסגנון ששואף השראה מהקלסיקות היפניות, כמו מעשה גנג'י של מורסקי שיקיבו, שנכתבו על ידי נשים אריסטוקרטיות. הייתי רוצה להמליץ לכם לקרוא משהו, אבל אוכל להציע רק את הספר (המעולה) הזה באנגלית. משנת 2004 דיוקנה מעטר את השטר של 5000 יין (בשנת 2024 צפוי להחליף אותו דיוקנה של צוּדה אוּמֵקוֹ, חלוצת החינוך הגבוה לנשים). ואני כנראה לא מצליחה להפסיק לדבר עליה, כי הזכרתי אותה גם כאן.

3. מורסקי שיקיבו (סוף המאה ה-10 – תחילת המאה ה-11)

בדיוק כפי שאיננו יודעים איך היא נראית, כך גם איננו יודעים מה היה שמה. מורסקי הוא שם של אחת הדמויות ביצירתה מעשה גנג'י ושיקיבו זה "משרד הטקסים", אליו השתייך אביה. אף ששמה האמתי לא ידוע לנו, היצירה שלה יודעה ואהובה על רבים ברחבי העולם (למרות אורכו המונומנטלי, הרומן תורגם לאנגלית ארבע פעמים). היא עבדה על מעשה גנג'י (The Tale of Genji אם תרצו לחפש לקרוא באנגלית) במשך שנים, והעותקים היקרים, המועתקים ביד, הסתובבו בין בני האצולה שהשתוקקו לקרוא עוד ועוד על עלילותיו של בחור צעיר, בנו של קיסר, שנולד לאחת הפילגשות האהובות של השליט, אך השנואות על ידי יריבותיה בחצר. גנג'י הוא כליל היופי והשלמות ורוב הנשים פשוט נופלות שדודות לרגליו, ואילו הוא מתאהב בכל אחת, אך לא יודע ולא מעוניין לשמור להן אמונים. אהובתו המרכזית היא מורסקי, אותה הוא פוגש כילדה ומגדל בביתו עד הגיעה לגיל בו תוכל להפוך למאהבת שלו. העולם של מורסקי כל כך רחוק מהעולם המודרני, שלא תמיד קל להבין את המניעים של גיבוריה, אבל הוא מלא בדמויות נשיות בלתי נשכחות – נשים זועמות, נשים אוהבות, נשים שקטות, נשים שמוכנות לעמוד על שלהן ונשים שנופלות קורבן לנסיבות חייהן. הסיפורים ממשיכים להלך קסם על אלפי קוראים ברחבי העולם, ומהווים מעין השראה בלתי נדלית עבור סופרות וגם סופרים שכותבים היום. אין שום דרך לתאר איך הייתה נראית ספרות יפנית היום בלי היצירה הזאת. בנוסף למעשה גנג'י נותר בידינו יומן של מורסקי שיקיבו, 128 שירים בתוך אסופה שנערכה במאה ה-13 ושירים נוספים פזורים באסופות שונות וכמובן בתוך יצירות הפרוזה שלה. מורסקי שיקיבו עצמה ואיור מתוך מעשה גנג'י (לקוח מתוך מגילה מאוירת מהמאה ה-12) מעטרים את השטר של 2000 יין, שנכנס לשימוש בשנת 2000.

5 סופרות יפניות שצריך לתרגם לעברית

בהשראת רשימה של 10 סופרות שצריך לתרגם לאנגלית, שפרסמה Morgan Giles בבלוג שלה (שווה להציץ), ערכתי רשימה צנועה של 5 סופרות שצריך לתרגם לעברית. הסופרות שונות מאוד, גם מבחינת התקופות בהן כתבו, גם מבחינת אופיין כבני אדם וכסופרות וגם מבחינת הנושאים בהן עוסקות היצירות שלהן. בהמשך אני מקווה להרחיב את הרשימה וכמובן לא לקפח את הסופרים, שגם הייצוג שלהם בעברית מוגבל למדי.

1. היגוּצ'י איצ'יוֹ (1872-1896, 樋口一葉)
higuchi ichiyoהיגוצ'י איצ'יו נפטרה בגיל 24, אך בחייה הקצרים הספיקה לפרסם עשרים ואחת נובלות (רובן פורסמו בין השנים 1984-1986). נוהגים לתאר אותה ככוכב שביט של גאונות שהבזיק אך לרגע קט בשמי הספרות של יפן. היגוצ'י איצ'יו הייתה אחת הנשים הבודדות שמיד זכתה למקום של כבוד בקאנון של של הסופרות היפנית המודרנית. היא גם אחת משתי נשים שדיוקנן הופיע על שטרות הכסף של יפן (האישה השנייה היא קיסרית ג'ינגו האגדית מהמאה השלישית, שהופיעה על שטר של יין 1 ב-1881). אף על פי שכללתי אותה כאן בסופרות יפניות מודרניות, סגנון כתיבתה רחוק מלהיות כזה, אך הנושאים שלה – בהחלט כן: הבדלים של רקע כלכלי ומעמדי והשפעתם על גורלם של בני אדם, הכוח (המועט) שיש לבן אדם לשנות את גורלו, קשיי היומיום והשאיפות (בדרך כלל לשווא) להתקדם בעולם, חווייתה של אישה בחברה פטריארכאלית (אף על פי שהמילה 'פמיניסטית' וודאי לא הייתה מוכרת להיג'וצ'י). בשל הסגנון המיוחד והארכאי, קשה מאוד לתרגם אותה, אך יצירותיה תורגמו לאנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, גרמנית, רוסית וסינית (אני די בטוחה שזו רשימה חלקית).

בחייה הקצרים היא הספיקה להחליף מקום מגורים 12 פעמים. כשהייתה בת 15 אחיה נפטר והעסק שאביה ניסה להקים כשל. כשהייתה בת 17 האב נפטר והיגוצ'י נותרה כראש משפחה, אחראית לאמא ולאחותה הצעירה. היגוצ'י החליטה לפרנס את משפחתה מכתיבה. היא התחילה לכתוב סיפורים קצרים, ופרסמה את הרומן הראשון שלה כשהייתה בת 20. אז גם שינתה את שמה מנאצו (Natsu) לאיצ'יו. היא הספיקה לפרסם מספר יצירות שזכו להצלחה ולהערכה רבה מצד סופרים בני זמנה, לפני שב-1896 חלתה בשחפת ונפטרה תוך זמן קצר.

יצירות נבחרות:
* たけくらべ Takekurabe  (מילולית: השוואת גבהים, 1985-1986). זו היצירה המוכרת ביותר של היגוצ'י והיא עוסקת בחבורה של נערים ונערות שחיה בשולי רובע שעשועים (לגברים. ומקום עבודה לנשים). שם היצירה הוא אלוזיה לאפיזודה באחת היצירות הקלאסיות המפורסמות מהמאה התשיעית, מעשה איסה (המיוחסת לאריוורה נו נאריהירה), בה חברותם של שני ילדים, בן ובת, הנוהגים להיפגש ליד באר במקום מגוריהם ולמדוד את הגובה שלהם, הופכת למרות מכשולים רבים לסיפור אהבה. היגוצ'י לוקחת את הנושא, אך מפשיטה אותו מרומנטיקה, כדי להציג את החיים האמיתיים במלוא מערומיהם.

* にごり江 Nigorie (מפרץ עכור, 1895) במרכז הנובלה, שהגיבורה שלה היא גיישה צעירה, עומדת שאלה של אפשרויות העומדות בפני אדם בחיים ויכולתו לשלוט בגורל. במרכז היצירה יחסיה של הגיבורה עם הפטרון הנשוי שלה, המבזבז את כל כספו כדי שיוכל לבלות איתה ומדרדר את משפחתו לעוני. גם כאן לוקחת היגוצ'י עלילה מוכרת, שהייתה פופולארית מאוד בתקופת אדו (1600-1868), המתארת התאבדות אוהבים בעקבות כישלונו של הגיבור לעמוד בדרישות החברתיות, אך מציעה נקודת מבט חדשה וייחודית.
[שתי היצירות קיימות בתרגום לאנגלית, רוסית, גרמנית, צרפתית ועוד]

להמשיך לקרוא