קטגוריה: תרגומים שלי

חמישה סיפורים מיפן

שלום לקוראי הבלוג היקרים!

כבר כתבתי על כך בעמוד הפייסבוק של הבלוג, אבל לא כולם הרי אנשי פייסבוק, אז הנה אני כותבת גם כאן ומקווה שתשתתפו בהתרגשותי הרבה.

mifgashimספר דיגיטלי המכיל חמישה סיפורים של שתי סופרות ושלושה סופרים יפניים חשובים רואה אור בימים אלה בהוצאת "בוקסילה". הספר הזה מרגש אותי במיוחד, משום שאלה סיפורים שאני בעצמי בחרתי ותרגמתי, ואני מאוד מקווה שתקראו אותם ותיהנו מהם. משמעות של ספר דיגיטלי היא שניתן לקרוא את הסיפורים במחשב רגיל, במחשב לוח, בסמארטפון וגם בקינדל. באתר של ההוצאה יש הדרכה מפורטת וברורה כיצד ניתן להוריד ולקרוא ספרים דיגיטליים, כך שאם אתם פוגשים בפורמט הזה בפעם הראשונה, זאת ההזדמנות להכיר.

האסופה כולה מוקדשת למפגשים – מפגשים בינאישיים המתרחשים בתוך הסיפורים, מפגשים בין יפן למערב, והמפגש של קוראים במאה ה-21 עם סיפורים שנכתבו במחצית הראשונה של המאה ה-20, ולפי דעתי ממשיכים להיות רלוונטיים גם היום.

אז מי הסופרים והסופרות שבחרתי?

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

אקוטגווה על טוקיו

לפני זמן קצר הייתי בשיעור קליגרפיה אצל המורה שלי קזואו אישיי בקריית טבעון (כנסו לכאן כדי לראות את עבודתיו). המורה שלי לא הרגיש כל כך טוב בתקופה האחרונה, ולפי הוראת רופא נמנע מלהגיע למרכז הארץ, כפי שנהג לעשות עד כה פעמיים בשבוע, כדי ללמד קליגרפיה בתל אביב. זה היה השיעור האחרון לפני החגים, ואחריו נשארנו אני וידידה לשוחח קצת עם המורה. הוא סיפר קצת על מצב בריאותו ועל הוראות הרופא להמעיט במאמץ ולאכול נכון, והוסיף שהוא בכל זאת יקפוץ לבקר בתל אביב, כי עד כמה שהוא אוהב לגור במושב שקט הוא, שגדל בטוקיו, לא יכול לחיות בלי אווירה של העיר הגדולה. אני תמיד שמחה לשמוע שמישהו חולק איתי את הצורך בעיר, שזה לא אותו דבר כמו צורך ברעש או מקומות בילוי, אלא משהו אחר, משהו באווירה, משהו שאהבתי כל כך בטוקיו. גם נזכרתי (אסוציאטיבית) בקטע קטן שכתב אקוטגווה ריונוסקה על טוקיו, שקראתי פעם. כמו סופרים ואנשי רוח רבים שחוו את השאיבה המהירה של הטכנולוגיות, התרבות והרעיונות המערביים במעבר מהמאה התשע עשרה למאה העשרים, גם אקוטגווה לעיתים נתקף בסנטימנטליות ובכמיהה ליפן הישנה שנתפסה כ"מסורתית" או פסטורלית, אך הוא ידע למצוא יופי גם בעיר החדשה ולא נכנע לרגשנות וכמיהה לעבר. אקוטגווה חרד מהעיר ואהב את העיר. הוא התגעגע ליפן הישנה ואימץ אל לבו את יפן החדשה.

אז כן, כל הסיפור על המורה לקליגרפיה, געגועיו לעיר הגדולה וגעגועי לטוקיו הם רק תירוץ לתרגם את הקטע של אקוטגווה.

A view of Tokyo

טוקיו בשנות ה-20

להמשיך לקרוא

"מעשה בשועל" / היאשי פומיקו

שלום קוראי היקרים,
מקווה שלא התייאשתם במהלך ההפסקה הארוכה והלא מתוכננת שנאלצתי לקחת. בינתיים למדתי לקח, שאי אפשר להבטיח שום דבר, ושלעיתים השליטה שלנו בגורלנו רופפת מאוד. ובהתאם, היום אני מפרסמת תרגום של אגדה העוסקת (גם) בגורל. את האגדה כתבה סופרת יפנית מודרנית, היאשי פומיקו (1903-1951), והיא חלק מאוסף של אגדות לילדים שפרסמה היאשי בשנת 1947. לקוראי היפנית שביניכם, המקור היפני נמצא כאן.

koson

Ohara Koson/ שועל רוקד, 1910 לערך

מעשה בשועל/היאשי פומיקו

 בהרים המיוערים שבאי שיקוקו התגורר לו שועל מיוחד במינו.

 תמיד הוא אהב לטייל לבד, אך יום גשום אחד, בעודו משוטט בחיפוש אחר מזון כהרגלו, הבחין בחמישה עשר ילדים יורדים מההר ומשוחחים בקולניות.

 לא הייתה זו הפעם הראשונה שהשועל ראה בני אדם, אך הוא מעולם לא הפסיק להתפלא מיכולתם ללכת על שתי רגליים אחוריות. אמו של השועל תמיד אמרה לו: "אם תלך למקום בו גרים בני אדם, תסתבך בצרות. בשום אופן אל תתקרב אליהם!", אבל בעיניו של השועל בני האדם נראו משעשעים ביותר. ואיך לא יראו לו משעשעים, האנשים האלה המהלכים על שניים, גופם נע ונד. השועל החל להתגנב מאחורי הילדים.

להמשיך לקרוא

שיר אביבי

אני כל כך מתגעגעת לתקופת האביב ביפן, אותה זכיתי לחוות פעמיים בחיים, ועכשיו כשהפייסבוק שלי מוצף בתמונות פריחת הדובדבן שמעלות חברות מיפן, הגעגועים עזים מאי פעם. אז לכבוד האביב, חג הפסח ופריחת הסקורה תרגמתי שיר של אחד המשוררים היפניים החשובים ביותר של העת העתיקה – קי נו טסוריוקי (872-945), הידוע בעיקר כעורך של אוסף השירים הראשון שהוזמן על ידי החצר הקיסרית בתחילת המאה העשירית – קוֹקין וואקה שוּ (古今和歌集), אוסף שירים ישנים וחדשים וכמחבר של יומן טוֹסָה (935), יומן פואטי, המשלב קטעי פרוזה ושירה, ראשון מסוגו הכתוב באמצעות כתב פונטי יפני ולא בסינית (שלימים הפך להיות לסוגה המזוהה ביותר עם תקופת היאן, תקופת פריחה תרבותית יוצאת דופן, ועם נשות האצולה של אותה תקופה, כמו סיי שונגון, זו שפגשנו בפוסט הקודם).

השיר שתרגמתי לקוח מאוסף שירים ישנים וחדשים, המכיל כ-1000 שירים, המחולקים לקטגוריות של עונות שנה, ברכות, פרידות, מסעות, שמות של דברים, אהבה, קינות ושונות. השיר שתרגמתי שייך לחלק של "שמות של דברים" (物名 או 物の名), שבו השירים כתובים כך שמצפינים בתוכם את מילת הנושא הכתובה ככותרת לשיר. כותרת השיר במקרה זה היא:  kaniwazakura, סוג של סקוּרָה, עץ דובדבן דקורטיבי (ככל הנראה הכוונה לסקורה שענפיה מתקמרים כלפי מטה, מעין סקורה בוכייה או מה שמכונה בלטינית Prunus pendula). שימו לב לאותיות המודגשות ביפנית ובתעתיק:

 かづけども  浪のなかには  さぐられで  風吹くごとに  浮き沈むたま

kadukedomo
nami no naka ni wa

sagura
rede
kaze fuku goto ni
ukishidumu tama

בשיר עצמו המילה סקורה או kaniwazakura לא מופיעה כלל, אלא רק בצורה החבויה, אבל כשתרגמתי את השיר לעברית נאלצתי לחשוף אותה.

אף כי צולל אני
אין ביכולתי לדלותם
מבין הגלים –
אך עם כל משב רוח
עולים ויורדים אֶגְלֵי הדובדבן

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

פריחה בפארק שינג'וּקוּ, טוקיו, 2010

 ים של פריחת סקורה שוטף בימים אלה את יפן (מוקדם מהרגיל, אך יפה במיוחד, כך לדברי עדי ראיה) וגם אצלנו חג האביב בעיצומו.

פסח שמח לכולם!

סיי שונגון במאנגה

את ספר המאנגה ספרות יפנית שכל יפני צריך להכיר (日本人なら知っておきたい日本文学) קיבלתי בדואר כבר לפני כמה חודשים, ומאז אני מתכננת לחלוק את האושר שלי עם קוראי הבלוג. את המחברת אוּמינוֹ נאגיקוֹ (שם עט) והמאיירת הֶביזוֹ (הכינוי שלה) הכרתי דרך סדרת הספרים המצחיקה היפנית שיפנים לא יודעים (日本人の知らない日本語), המתארת את חווייתה של נאגיקו כמורה המלמדת סטודנטים זרים בבית ספר לשפה יפנית בטוקיו. כל מי שלומד יפנית ולא קרא, רוצו לקרוא – זה מצחיק בטירוף (אה, ויש גם סדרת טלוויזיה). בכל אופן, כשגילתי שיצא להן ספר חדש ועוד קשור לספרות, מיד הזמנתי. נקודת המוצא של הספר היא המפגש בין הביזו לבין סטודנטית זרה, המבקשת ממנה לספר לה על מורסקי שיקיבו, והביזו מבינה שכל מה שהיא יודעת על ספרות יפנית קלאסית אלה דברים ששיננה בתיכון בלי להבין. לפיכך נאגיקו והביזו יוצאות למסע גילוי מחדש של הספרות הקלאסית ומציגות אותה כך שתעניין את הקוראים היפניים הצעירים. הדמויות הספרותיות וההיסטוריות מתעוררות לחיים ונראות הרבה יותר קרובות ונגישות מהאופן בו הן מוצגות בתוכנית הלימודים. והדמות הראשונה, איך לא, היא זו שכל מי שקרא את יומנה מופתע עד כמה דבריה קרובים ומובנים גם היום – סיי שונגון, האינטלקטואלית בעלת הלשון המושחזת.

000

כריכת הספר ספרות יפנית שכל יפני צריך להכיר

(הסריקות הבאות מתוך המאנגה די כבדות, אבל הכל למטרת קריאוּת טובה)

להמשיך לקרוא

ספרות מעוררת תיאבון

אחת הסופרות האהובות עלי ביותר ביפן היום היא קקוטה מיצויו (角田光代, Kakuta Mitsuyo). שני ספרים שלה כבר תורגמו לאנגלית (Woman on the Other Shore ו-The Eighth Day) וביפן הם היו כה פופולאריים שהפכו לסרטי קולנוע. היא סופרת מאוד פורייה ומוערכת גם על ידי הקהל הרחב וגם על ידי הממסד הספרותי.

אני בטוחה שייצא לי לכתוב עליה עוד בעתיד, אבל כרגע – טעימה קטנה מהכתיבה שלה. מאוקטובר 2008 ועד יוני 2011 קקוטה פרסמה באינטרנט סדרה חודשית של סיפורי אוכל קטנטנים. הסיפורים היו כל כך חמודים ומעוררי תיאבון שהחלטתי לנסות לתרגם אחד. אני מקווה שאמשיך ואתרגם נוספים, אבל כרגע – הסיפור הראשון שגיבורו הוא חציל.

נאסוּנין

לפני שהתבגרתי באמת התזונה שלי הייתה בלתי מאוזנת, מפני שבאופן כללי לא אהבתי ירקות. אבל חצילים אהבתי מאז שהייתי ילדה קטנה. אני חושבת שאולי זה משום שבדרך כלל החצילים הולכים בשילוב עם שמן לטיגון ועם בשר. המאכל שאמא שלי נהגה להכין מחצילים הוא חצילים בטיגון עמוק ממולאים בבשר. אל תוך חתך קטן שעשתה במרכז החציל היא הייתה מכניסה בצל מטוגן מעורבב עם בשר טחון, מפזרת פירורי לחם מעל ומטגנת הכל ביחד בשמן עמוק. בעיניי, כחובבת שמן ובשר, הייתה זו מנה מופלאה.

להמשיך לקרוא