האורחת מירח – מדע בדיוני מהמאה העשירית

היום בפוסט: פרוטו-מדע בדיוני יפני, חוצנית מהירח, סוף סוף הסבר קצר על סוגת מונוגטארי, ומקור השם של הר פוג'י.

אחרי תקופה ארוכה שלא כתבתי כאן, הגיע הזמן לחזור לעניינים, וחשבתי שנתחיל בהתחלה. מה זה התחלה? יצירת הסיפורת הבדיונית (monogatari) היפנית המוקדמת ביותר הקיימת בידינו היום, "סיפורו של חוטב הבמבוק" (Taketori monogatari). כמובן, אפשר להתייחס כסיפורת גם לסיפורי המיתולוגיה, שהועלו לכתב בתחילת המאה השמינית, אך אלה שייכים, אם תרצו, לסוגה אחרת. מי שהעלה את סיפורי המיתולוגיה על הכתב לא התייחס אליהם כסיפורת, כבדיה או כבידור. הסיפורים האלה היו חלק מפרויקט תיעוד היסטורי מהקיסר הראשון, דרך הקיסרים הנחשבים היום כמיתולוגיים (שקיומם מוטל בספק) ועד הקיסרים ששלטו נכון לזמן עריכת הספרים האלה. קיימות, כמובן, גם סיבות סגנוניות לכך שלא ניתן להתייחס לספרי היסטוריה-מיתולוגיה כמונוגטארי.

toyohara
Toyohara Chikanobu, סיפורו של חוטב הבמבוק, 1891

המשך קריאת הפוסט "האורחת מירח – מדע בדיוני מהמאה העשירית"

מאה משוררים, מאה שירים

nהשבוע קיבלתי משלוח ספרים מ-Book Depository ובתוכו הספר הזה:

תרגום חדש ל-Ogura Hyakynin Isshu  小倉百人一首 (מאה שירים של מאה משוררים מאוגורה) של פיטר מק'מילן (McMillan). זהו אחד מהקבצים היפים ביותר של שירי וַּאקָה (או בשמם האחר טַנקָה; שירים בני 31 הברות, הבנויים ביחידות של 5 7 5 7 7). פוג'יווארה נו טייקה (Fujiwara no Teika, 1162-1241), המשורר והתיאורטיקן אולי החשוב ביותר של שירת הוואקה הקלאסית, ערך את האסופה הזאת בסביבות שנת 1237, והיא הפכה לאחת האסופות החשובות וללא ספק הפופולריות ביותר בתולדות השירה היפנית. האסופה כוללת מאה שירים של מאה משוררים מהמאה השביעית  ועד אמצע המאה העשירית והיא למעשה מהווה היסטוריה מתומצת של שירת הוואקה בשיא פריחתה.

המשך קריאת הפוסט "מאה משוררים, מאה שירים"