קטגוריה: חדשות

רשימת רבי המכר ביפן לשנת 2016

שלום לקוראי הבלוג וברכות לשנה החדשה! שתהיה שנת 2017, שנת התרנגול, נפלאה!

להלן רשימה של רבי מכר בקטגוריה של סיפורת (ספרים בכריכה קשה) שהתפרסמה על ידי מפיצי הספרים הגדולים ביפן Nippan ו-Tohan:

מקום 1:

1אני רוצה לאכול את הלבלב שלך (君の膵臓をたべたい) מאת סוּמינוֺ יוֺרוּ (住野よる), 2015

ספר ביכורים, שבמקור התפרסם בפברואר 2014 באתר "הבה נהיה סופרים" (小説家になろう), המוקדש לסיפורים ורומנים של חובבים. הרומן זכה להצלחה כה גדולה, עד שב-2015 הוצאה לאור פוּטָבָּשָה הוציאה אותו לאור כספר רגיל, וב-2016 הגיע למקום השני בדירוג "הפרס הגדול של חנויות הספרים" (ב-2015 הגיע למקום ה-6). גיבור הספר הוא צעיר מופנם ומתבודד שיום אחד מוצא יומן סודי של אחת מבנות כיתתו יָמָאוּצ'י סָקוּרָה. דרך היומן הזה הוא מגלה שהצעירה החיונית והחברותית חולה במחלת לבלב חשוכת מרפא, ושלא נותר לה זמן רב לחיות. הסוד שמתגלה לגיבור בסופו של דבר מקרב בין שני הצעירים, שעל פניו נראה שאין שום דבר משותף ביניהם.

הסופרת (או הסופר?), ששומרת באדיקות על פרטיותה, הוציאה בינתיים עוד שני ספרים (ראו מקום 5), והעיבוד של ספר הביכורים ייצא למסכי הקולנוע ביולי 2017.

מקום 2:

2יער של כבשים ופלדה (羊と鋼の森) מאת מיאשיטָה נָצוּ (宮下奈都), 2015

הספר זכה במקום הראשון בפרס הגדול של חנויות הספרים ב-2016. הזוכים בפרס מתפרסמים באביב, ולכן לא מפתיע שהיה לספר זמן לצבור קוראים ולעשות חיל במכירות.

גיבור הספר הוא בחור צעיר שגדל ביער ולומד להיות מכוון פסנתרים.

מקום 3:

3אנשי קוֺנְבּיני (コンビニ人間) מאת מורטה סיאקה (村田沙耶香), 2016

במקום השלישי במכירות – ספר של סופרת באמת נפלאה מורטה סיאקה, שזכה השנה בפרס אקוטגווה. זאת ללא ספק השנה של מורטה, שספריה מתפרסמים וזוכים בפרסים כבר מ-2003, אך רק בשנה החולפת חדרה לתודעה הציבורית, עם זכייתה בפרס הספרותי החשוב ביותר.

גיבורת הספר, פוּרוּקוּרָה קייקוֺ, היא אישה בת 36, עדיין לא נשואה ומועסקת כעובדת זמנית בקוֺנְבּיני (חנות נוחות). היא עצמה מאושרת מחייה, לאחר שבצעירותה התקשתה להבין את החוקים לפיהם העולם סביבה פועל. סדר היום הקבוע והחוקים הברורים של עבודה בקונביני גורמים לה להרגיש שהיא מצאה את מקומה בעולם, אך משפחתה וחבריה מודאגים מכך שהיא הולכת בתלם. מבחינת החברה עומדות בפניה שתי אפשרויות, או להתחתן וללדת ילדים או למצוא עבודה קבועה ומכובדת, אך זה לא מה שקייקו עצמה מחפשת. לא  מדובר כאן בספר על ניכור רגשי וחברתי האופייני לגיבורים של מורקמי הרוקי ויושימוטו בננה, אלא יותר סאטירה על החברה היפנית (וכן, גם שלנו) המתקשה להכיל מגוון דרכי חיים, למרות הדגש על חופש הבחירה ועל העדפותיו של הפרט בשיח הציבורי ובמדיה.

מקום 4:

4ניצוץ (火花) מאת מָטָיוֺשי נָאוֺקי (又吉直樹), 2015

הספר של הקומיקאי הידוע זכה בפרס אקוטגווה באוגוסט 2015 ומאז לא יורד מהכותרות. בשנה שעברה הוא היה הספר הנמכר ביותר, אבל גם השנה נכנס לחמישיה הפותחת.

גיבור הספר הוא קומיקאי מָנזאי בשם טוֺקוּנָגָה. מָנזאי (漫才師) הוא סגנון קומי יפני מסורתי – בדרך כלל שני אנשים העומדים על במה ומשעשעים את הקהל באמצעות שיחה מצחיקה שמנהלים ביניהם. ההומור מבוסס על אי הבנות הנובעות ממשחק מילים. הספר עוקב אחר מערכת היחסים בין טוקונגה לקָמִיָה, קומיקאי מנזאי מצליח. קמיה לוקח את טוקונגה תחת חסותו בתמורה לכך שטוקונוגה יכתוב את הביוגרפיה שלו. בדרך נחשף בפני הקורא העולם המרתק של האומנות הקומית מנזאי.

השנה יצאה סדרה בנטפליקס המבוססת על הספר.

מקום 5:

5שוב ראיתי את אותו חלום (また、同じ夢を見ていた) מאת סומינו יורו, 2016

הרומן השני של סומינו יורו גם הוא נכנס לחמישיה הפותחת. הגיבורה של הספר היא תלמידת בית ספר יסודי קיוֺנָגי נָנוֺקָה, ילדה פיקחת, אך חסרת חברים. דרך מפגשיה עם ילדות ונשים אחרות בשכונה – האישה הזקנה, האישה שכולם מכנים אותה "כלבה", ותלמידת תיכון החותכת את עצמה – מתחקה הספר אחר המשמעות של "אושר" ואחר הדברים שבני אדם היו רוצים לשנות בחייהם.

מקום 6:

6לפני שהקפה מתקרר (コーヒーが冷めないうちに) מאת קווגוּצ'י טוֺשיקָזוּ (川口俊和), 2015

השמועה אומרת שאם מגיעים לעיר מסוימת, לבית קפה מסוים, ומתיישבים בכיסא מסוים, תוכלו לבקש לחזור לכל נקודה בעברכם שתרצו. ארבעה סיפורים של אנשים שונים שמנסים את מזלם בחזרה לעבר: סיפורו של זוג שנפרד זמן קצר לפני שהבחור החליט להציע נישואים, סיפורם של איש שהולך ומאבד את הזיכרון והמטפלת שלו, סיפורן של אחיות, שאחת מהן ברחה מהבית, והסיפור של אישה שעובדת באותו בית קפה.

מקום 7:

7גן עדן של צפרדעים (カエルの楽園) מאת היקוּטה נאוקי (百田尚樹), 2016

היקוּטה התפרסם במיוחד בעקבות עיבוד ספר הביכורים שלו זירוֺ נצחי (永遠の0, 2006) לקולנוע ב-2013, שזכה לשבחים רבים, אך גם לביקורת בשל התיאור האוהד של טייסי קמיקזה. היקוטה ידוע בהתבטאויותיו הלאומניות ובהכחשת טבח ננקינג.

הספר החדש מתאר את ארץ הצפרדעים, שתושביה מנסים בכל מחיר לשמור על חוק המונע מהם להלחם (סעיף 9 בחוקת יפן, המונע מיפן להשתתף בלוחמה?), אך המבקרים במדינה מגלים במהרה, שלמרות החזות השלווה של ארץ הצפרדעים, מי שבאמת שולט בה הוא מלך עַיט (ארה"ב?).

מקום 8:

8מלך היבשה (陸王) מאת איקֵאִידוֺ ג'וּן (池井戸潤), 2016

איקאידו הוא סופר מפורסם, שרבים מספריו עובדו לסדרות טלוויזיה מצליחות, כמו Hanzawa Naoki, המתרחשת באחד הבנקים הגדולים ביפן, שהפרק האחרון שלה גרף 42.2% אחוזי צפיה. איקאידו ידוע בעיסוקו בעולם העסקים והכלכלה של יפן.

בספר החדש, בעל עסק קטן של נעלי טאבי מחליט להפיח רוח חדשה בעסקים המדשדשים, ולהשתמש בידע שצבר בייצור הנעליים המסורתיות כדי לייצר נעלי ריצה.

 מקום 9:

9ונוס המסוכנת (危険なビーナス) מאת היגשינו קייגו, 2016

היגשינו הוא סופר ידוע ואהוב מאוד שכותב בסוגת מתח ומסתורין, ועוד ב-1985 זכה בפרס אדוגווה רנפו, היוקרתי ביותר בתחומו. את הספרים שלו אפשר למצוא ברשימת רבי המכר לאורך שנים (בשנה שעברה ספרו המכשפה של לפלס (ラプラスの魔女) דורג רביעי ברשימת רבי המכר השנתית).

בונוס המסוכנת הגיבור הולך ומתאהב באשתו של אחיו הצעיר, שעקבותיו נעלמו.

מקום 10:

10הבית בו ישנה בת הים (人魚の眠る家) מאת היגשינו קייגו, 2015

רק כדי להוכיח לכם עד כמה הסופר הזה פופולרי – גם המקום ה-10 ברשימת רבי המכר שייך לו.

זוג שרק מחכה שבתם תסיים את מבחני הקבלה שלה לבית ספר יסודי כדי להתרגש, מקבל בשורה מרה – הבת טבעה בבריכה. כשהשניים מגיעים לבית חולים הם עומדים בפני החלטה קשה – האם לנתק את בתם שמתה מוות מוחי מהמכשירים.

ויש גם חדשות טובות בשביל הקוראים בעברית. ספר אחד שלו תורגם לעברית. חפשו את נאמנותו של החשוד X בתרגומה של עינת קופר, הוצאת כנרת זמורה-ביתן (2011).

מודעות פרסומת

ראיון עבור האגודה הישראלית ללימודי יפן

לפני זמן מה, דיברתי קצת עם ליהיא לסלו מהאגודה הישראלית ללימודי יפן על ספרות יפנית, וחשבתי שאולי גם אתם, קוראי הבלוג הסבלניים, תתעניינו במה שאמרתי.

***

את הבלוג "יפן מונוגטרי" )"סיפורי יפן", שם המתכתב עם האפוסים היפניים הספרותיים הגדולים( החלה ויינברג לכתוב בשנת 2012, כשלמדה לתואר שני בלימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב. היא מספרת שכבר הייתה בשלב של כתיבת תזה, אבל לא הצליחה לשכנע את עצמה לכתוב. כשנזכרה כשקראה שבמקרה של מחסום כתיבה, כדאי לנסות ולכתוב משהו – לא משנה מה – החליטה להתחיל לכתוב על ספרות יפנית.

"כיוון שעסקתי במסגרת לימודיי בספרות יפנית", אירית מספרת, "חברים ומכרים תמיד שאלו אותי מה אני בעצם עושה ומה יש שם בספרות יפנית חוץ ממורקמי הרוקי. חשבתי שזאת הזדמנות מצוינת להתחיל לכתוב בלוג שיראה שספרות יפנית היא הרבה יותר ממורקמי ,שכמובן, כבודו במקומו מונח. דרך ספרות אנחנו יכולים ללמוד המון על תרבות, כיוון שספרות היא גם מראה וגם כלי לייצור תרבות, וחשבתי שהבלוג יכול לעניין גם מגוון רחב של אנשים ,שמתעניינים בתרבות היפנית. מאוחר יותר הבלוג הפך בשבילי גם למקום בו יכולתי להתנסות בתרגום מיפנית, והעובדה שידעתי שיש קהל שירצה לקרוא את מה שאני כותבת ומתרגמת היוותה מוטיבציה אדירה בשבילי. היום אני עובדת על דוקטורט, שייבחן ייצוגים של מרחבים מדומיינים ביצירות של סופרות יפניות משנות השבעים ועד ימינו, ומגלה לראשונה בחיי את העולם של מדע בדיוני".

להמשיך לקרוא

הפרס הגדול של חנויות הספרים

היום הפוסט מוקדש לפרס הגדול של חנויות הספרים 本屋大賞. כדי לגלות מי זכה השנה (היום), תצטרכו לקרוא עד סוף הפוסט.

קוראי הבלוג יודעים, שהפרסים הספרותיים החשובים ביותר ביפן הם פרס אקוטגווה ופרס נאוקי. במיוחד פרס אקוטגווה, הנחשב לסולל דרכם של סופרים צעירים חדשניים ומוכשרים. שני הפרסים מאוד וותיקים. הם נוסדו ב-1935 על ידי קיקוצ'י קאן (Kikuchi Kan), המייסד והעורך של כתב העת Bungeishunjū. פרסים אלה ואחרים שיחקו תפקיד חשוב בבניית קריירות של סופרים, בעיצוב דעת קהל והקאנון של הספרות המודרנית. גם היום אפשר לראות בביקורות של ספרים באמזון ואתרים אחרים, שאנשים כותבים "קניתי את הספר משום שזכה בפרס X" או "קראתי את הספר ואני חושבת שהוא גרוע. לא מאמינה שהוא זכה בפרס Y".

הפרסים בדרך כלל ניתנים מטעם כתבי לעת לספרות או הוצאות לאור, בהן מתפרסמים הספרים. לפיכך, מי שיזכה בפרס אקוטגווה, יזכה גם לפרסום יצירתו (פעמים רבות יצירת ביקורים) בכתב העת בונגי שונג'ו, ומי שזוכה בפרס גוּנזוֹ, יצירתו תתפרסם בכתב עת גונזו, שיוצא בהוצאה לאור הגדולה קוֹדָנשָה. בשנים האחרונות נשמעת ביקורת כלפי פרסי ספרות, היוצרים מצב בו מיעוט של חברי ועדות מעצב את הטעם הספרותי של רבים.

logo2016בשנים האחרונות נעשו מספר ניסיונות לשנות את המצב. כך למשל נוסד פרס הטוויטר, במסגרתו משתמשי הרשת החברתית מצביעים בעד היצירות שהכי אהבו. הפרס שצובר תאוצה בשנים האחרונות הוא הפרס הגדול של חנויות הספרים, שנוסד באפריל 2004, שלא נבחר על ידי ועדת סופרים ואנשי רוח מלומדת, אלא על ידי מוכרים בחנויות הספרים.

הפרס נוסד למעשה על רקע כלכלי. המשבר הכלכלי בשנות התשעים הביא לירידה חדה במכירות הספרים ועם השנים המצב של ההוצאות לאור ושל חנויות הספרים הלך והתדרדר. אחד מחברי הוועדה המארגנת של הפרס הוא סוּגיאֶה יוֹשיצוּגוּ, שעובד במחלקת מכירות בהוצאה קטנה hon no zasshisa, שירחון הדגל שלה hon no zasshi (כתב עת של ספרים) מביא ראיונות עם סופרים ומאמרי דעה וביקורת הקשורים לספרות ביפן. בראיון סיפר סוּגיאֶה, שהפרס נולד מתוך שיחותיו עם נציגים של חנויות ספרים, שהתלוננו על משבר המכירות ומתוך רצון לעשות משהו שייצור עניין בציבור ויגרום לו לקנות יותר ספרים. אוּצ'ידָה טָקֶשי, ממחלקת השיווק של רשת חנויות הספרים הגדולה והוותיקה סָנֽסֶידוֹ (35 סניפים ברחבי יפן), אומר שבשנת 1996 נגמרה התקופה בה הספרים נמכרו מעצמם, בלי שיהיה צורך לנקוף אצבע. הוא מסביר שאומנם פרסים כמו אקוטגווה ונאוקי מעוררים עניין בציבור, אך הם לא מביאים לעליה מידית במכירות. פרס אוקטגווה ניתן ליצירה קצרה שמתפרסמת באותו חודש בכתב העת בונגי שונג'ו וחולף זמן רב עד שהיא מגיעה לחנויות. פרס נאוקי אומנם ניתן ליצירה שאמורה להיות מסחרית וכבר התפרסמה, אך חנויות הספרים וההוצאות לאור לא מוכנות לכך, וכך בתקופה הסמוכה למועד פרסום הזוכים, נוצר מחסור בספרים האלה. וכך, ביום בו ניתן למכור את מספר הספרים הגדול ביותר לא ניתן למכור אותם. לעומת זאת, אם הפרס מנוהל על ידי חנויות הספרים עצמן, הן יהיו מוכנות למכירות בתקופה בה הספרים האלה  הכי "חמים". בנוסף, כיוון שהפרס נבחר על ידי מוכרי חנויות הספרים, שהם האנשים הקרובים ביותר לצרכני הספרים, הפרס אמור לשקף יותר טוב את טעם הקהל.

מועמדים 2016

מועמדים 2016

הפרס לא נבחר על ידי וועדה אלא בתהליך של הצבעה. עובדי חנויות הספרים מרחבי הארץ בוחרים את שלושת הספרים ש"הם הכי היו רוצים למכור" מתוך הספרים שראו באותה שנה, ולאחר ספירת הקולות מוכרזים עשרה מועמדים. השנה התקבלו המלצות מ-552 מוכרי ספרים מ-435 חנויות ספרים ברחבי יפן. לאחר מכן, על העובדים לקרוא את כל הספרים המועמדים ולבחור שלושה ספרים מתוך עשרת המועמדים וגם לכתוב את נימוקיהם לגבי בחירתם. כך עשרת הספרים המועמדים מקבלים דירוג ונבחר הספר הזוכה. הציבור יכול לעקוב אחרי תהליך הבחירה וגם לקרוא את הנימוקים של מוכרי הספרים באתר הפרס, בפייסבוק או בטוויטר. הסתבר שההליך הדמוקרטי והשקוף, כמו גם הקידום של הספרים הנבחרים, אכן הביא לעליה במכירות. אוּצ'ידָה אומר שלאחרונה לקוחות רבים שנכנסים לחנות שואלים איפה פינת הספרים הזוכים בפרס חנויות הספרים.

והספר הזוכה הפעם הוא:

תמונה למזכרת: הזוכה והמצביעים

תמונה למזכרת: הזוכה והמצביעים (התמונה מחשבון הטוויטר של הפרס)

"יער של כבשים ופלדה" (羊と鋼の森) מאת מיאשיטה נָצוּ (宮下奈都), סופרת שמעולם לא זכתה לא באקוטגווה ולא בנאוקי (אף שספרה זה היה מועמד לפרס נאוקי). גיבור הספר הוא בחור צעיר שגדל ביער ולומד להיות מכוון פסנתרים. עכשיו נותר רק לי רק למצוא זמן כדי לקרוא את הספר.

בקטגוריה של ספרות מתרוגמת זכה "סיפורי חייו של מר פיקרי", ספרה של הסופרת האמריקאית גבריאל זוין (אצלנו ראה אור בהוצאת כתר בשנת 2014).

חדשות מהתקופה האחרונה

פרס טניזקי ג'ונאיצ'ירו

כריכת הספר הזוכה של אקוני קאורו

כריכת הספר הזוכה של אקוני קאורי

ב-24 באוגוסט ספרה של אֶקוּני קאוֹרי, "שממית, צפרדע, כחליל" זכה בפרס טניזקי ג'ונאיצ'ירו. ברומן זה חוזרת הסופרת לנושא האהוב עליה – יחסים מורכבים של זוגות לא מתפקדים ומשלבת אותו בנושא של עולם הילד. גיבורי הסיפור הם ילד קטן המשוחח עם בעלי חיים, אחותו הגדולה שדואגת לו, אב שמבלה את זמנו אצל המאהבת שלו, ואם שממתינה לשובו של בעלה ההולל. הרומן מצייר את עולמו הפנימי של הילד ואת העולם המורכב והבלתי יציב של המבוגרים.

אקוני היא סופרת ידועה שזכתה בפרסים רבים, כולל פרס נאוקי ופרס מורסקי שיקיבו.

פרס טניזקי ג'ונאיצ'ירו נוסד על ידי ההוצאה לאור צ'וּאוֹ קוֹרוֹנְשָה ב-1965 לרגל 80 שנים להיווסדה. הפרס נוסד לכבודו של טניזקי ג'ונאיצ'ירו (1886 – 1965), שמספר יצירות חשובות שלו, כולל Sasameyuki (אנגלית: The Makioka Sisters) ותרגום של מעשה גנג'י ליפנית מודרנית, התפרסמו בהוצאה זו. לפי אתר הפרס הרשמי, הפרס הוא "על שמו של טניזקי שפעל במגוון רחב של סוגות, ומיועד ליצירת ספרות או דרמה יוצאת מהכלל המייצגת את תקופתה". בפועל הפרס ניתן בדרך כלל לרומנים שזוכים גם להצלחה מסחרית ונחשבים "פופולאריים". בין זוכי הפרס המפורסמים אפשר להזכיר את זוכה פרס הנובל לספרות אואה קנזבורו (1935 – ), אנצ'י פומיקו, צוצואי יסוטקה וקירינו נצואו.

פרס סֶיאוּן (星雲賞)

הכריכה של Orbital Cloud

הכריכה של Orbital Cloud

ב-29 באוגוסט בחרו חברי הוועידה למדע בדיוני יפני (Nihon SF Taikai) את הזוכים בקטגוריות השונות של פרס סיאון. בקטגוריה של רומן זכה פוג'יאי טאיו (Fujii Taiyō) עבור אוֹרביטארוּ קוּראוּדוֹ (Orbital Cloud). בשנה שעברה הספר דורג במקום הראשון לפי הדירוג SF ga yomitai! (רוצה לקרוא SF!) של הוצאת היאקווה (Hayakawa), המתמחה בספרות ספקולטיבית. את ספרו הראשון Gene Mapper פרסם פוג'יאי בהוצאה עצמית בפורמט דיגיטלי, והוא הפך לרב מכר מספר אחד של ספרי קינדל ב-Amazon.co.jp לשנת 2012. בהמשך הספר יצא מחדש גם בדפוס בהוצאת היקאווה כ-Gene Mapper – full build וב-2013 היה מועמד לפרס החשוב ביותר לספרות מדע בדיוני וספרות ספקולטיבית Nihon SF Taishō שמוענק על ידי SFWJ (אגודת סופרי מדע בדיוני ופנטזיה של יפן). בקיץ השנה Gene Mapper יצא בתרגום לאנגלית.

בקטגוריה של ספרות מתורגמת זכה ספרו של אנדי וייר לבד על מאדים והסיפור הקצר “The Girl-Thing Who Went Out for Sushi” של פט קדיגן (Pat Cadigan).

משמעות המילה סיאון היא נבולה, אך הפרס לא קשור לפרס נבולה האמריקאי; השם נבולה ניתן לו על שמו של כתב העת הראשון ביפן שהוקדש למדע בדיוני (כתב העת "סֶיאוּן" יצא ב-1954). הפרס, שנוסד ב-1970, מוענק מדי שנה על ידי הוועידה למדע בדיוני יפני ליצירה בסוגת הספרות הספקולטיבית.

וזה התקציר של אוֹרביטארוּ קוּראוּדוֹ (כפי שפורסם על ידי היקאווה): קימורה קאזומי, כותב עצמאי, המנהל אתר אינטרנט לחיזוי כוכבי שביט "מטאו-ניוז", מזהה תנועה מוזרה של פסולת חלל במסלול הלוויין. ברחבי הרשת מתחילה להתפשט שמועה שמדובר במתקפה על תחנת החלל הבינלאומית (ISS) וסמל דארל פרימן מפיקוד הגנת האוויר והחלל של צפון אמריקה מתחיל לחקור את הפסולת הזאת. באותה תקופה יזם ידוע בשם רוני סוּמָק מתכוון לעבור יחד עם בתו לגור במושבת חלל כחלק ממסע קידום של טיסות מסחריות לחלל. יום אחד, קאזומי מקבל מידע לגבי פסולת החלל מאדם הקורא לעצמו מדען איראני. קאזומי מנתח את נתוניו של אדם זה, ומעביר לסוכנות החלל היפנית מידע מפתיע. וכך מתחיל סיפור של לוחמה בטרור חלל חסר תקדים, בו מעורבות גם טייסות אמריקאיות ו-CIA.

סדרה של שלוש כתבות ב-Japan Times לקראת פרס נובל לספרות

קוובטה יאסונרי מקבל את פרס הנובל לספרות ב-1968

קוובטה יאסונרי מקבל את פרס הנובל לספרות ב-1968

שיתפתי את הקישורים לכתבות כבר בעמוד Facebook, אבל כאן סידרתי את הכתבות ביחד לנוחיותכם.

דמיאן פלנגן (Damian Flanagan) מספר על המאמצים שנעשו מאחורי הקלעים ביפן כדי לזכות בפרס נובל לספרות.

פלנגן מראיין את חוקר הספרות ג'ון נתן (John Nathan), שמדבר על חשיבותם של המתרגמים בבחירת הזוכה בפרס, תמה על זכייתה של אליס מונרו ב-2013, ומביע חוסר שביעות רצון מזכייתו של קוובטה יסונרי ("האגם", "בית היפיפיות הנמות וסיפורים אחרים"). בעיניו של נתן יצירותיו היפות אך קצרות היריעה של קוובטה ראויות פחות לפרס, מאשר למשל יצירותיו של נצומה סוסקי ("קוקורו", "אני חתול").

אואה קנזבורו מקבל את פרס הנובל לספרות ב-1994

אואה קנזבורו מקבל את פרס הנובל לספרות ב-1994

פלנגן תוהה האם הסיבה לכך ששוסקו אנדו ("הר געש", "סמוראי") לא זכה בנובל נעוצה באופי החתרני של ספריו ובהיותו קתולי.

***

ואם כבר פרסים, ב"אסהי" בחרו דווקא לדבר על פרס אקוטגווה. מכתביו של דזאי אוסאמו (1909 – 1948) לסאטו הארואו (1892 – 1964), חבר בוועדת הפרס והמנטור של דזאי, חושפים עד כמה השתוקק לקבל את הפרס. דזאי היה בין המועמדים גם ב-1935, שנתו הראשונה של הפרס, וגם בשנה שאחריה, אך מעולם לא זכה בו. עם זאת, בניגוד לזוכים של אותן שנים, שבינתיים נשכחו מלב הציבור, דזאי ממשיך להיות אחד הסופרים המוערכים והאהובים ביפן.

גיליון חדש של חדשות ספרים מיפן של קרן יפן:

jbnבקישור הבא תמצאו את הגיליון האחרון של חדשות ספרות מיפן, רבעון שמפרסמת קרן יפן (PDF). מאמר המערכת מוקדש לטנזיקי ג'ונאיצ'ירו, שהשנה מלאו 50 שנים למותו, מה שאומר שלפי החוק היפני בשנה הבאה היצירות שלו יהפכו לנחלת הציבור. כרגיל הגיליון מכיל המלצות על ספרים חדשים (ביפנית) בתחומים של ספרות, היסטוריה ותרבות.

הכינו את הלימונים! חנות מארוזן בקיוטו נפתחת מחדש

חנות הספרים של רשת מארוּזֶן נפתחה מחדש בקיוטו, לאחר שסגרה את שעריה לפני עשר שנים.

החנות בקיוטו והרשת כולה פופולאריות מאוד בקרב מבקרים ותושבים מערביים, כיוון שניתן למצוא שם מגוון רחב של ספרים באנגלית ובשפות אחרות. בנוסף, החנות בקיוטו זכתה לתהילה בעקבות פרסומו של הסיפור הקצר "לימון" מאת קאג'יאי מוטוג'ירו (1901-1932 ,Kajii Motojirō) ב-1931.

הוצאה חדשה של ספרו של קאג'יאי מוטוג'ירו

הוצאה חדשה של ספרו של קאג'יאי מוטוג'ירו "לימון"

הגיבור של "לימון" סובל משחפת, תשישות נפשית וחוב ענק, ולא מוצא מנוח בעירו קיוֹטוֹ. הוא מסתובב ללא כל מטרה ברחובות ומרגיש "שגוש מְבַשר רעות לוחץ ללא הרף על לבו". במהלך שיטוטיו הגיבור מגיע לחנות ירקות, בה הוא אוהב לבקר ולהסתכל על הסחורה. הפעם מושכים את עיניו לימונים, מוצר נדיר יחסית בשביל חנות כל כך קטנה. ברגע שהוא קונה לעצמו לימון אחד, עננת הדיכאון שאפפה אותו מתפזרת והוא מרגיש הקלה מיידית. נדמה לו שריח הלימון אף מרפא את ריאותיו החולות. הוא ממשיך לשוטט ברוח מרוממת ומוצא את עצמו מול חנות "מארוזן", שבעבר הסבה לו תענוג, אך לאחרונה המראה של מדפי הספרים ושל הסטודנטים שפוקדים אותה מדכא אותו והוא נמנע מלהיכנס לשם. הפעם הוא מחליט להיכנס, אך ברגע שרגלו דורכת בחנות, הקלילות המחודשת שהרגיש נוטשת אותו והדיכאון שוב אוחז בלבו. הוא מתקדם למחלקה של ספרי אומנות, מתחיל להוציא ספרים מהמדפים ולערום אותם זה על גבי זה. המאמץ מכריע אותו והוא נזכר בכאב כמה אהב פעם לדפדף בספרים האלה וכמה נהנה מהם. לפתע הוא נזכר בלימון שלו ומחליט לערום את הספרים מחדש ולהניח את הלימון בראש המגדל. כשהוא מסיים את עבודתו ויוצא מהחנות אל הרחובות, הוא מרגיש כאילו הניח בחנות פצצת זמן, והמחשבה מלהיבה אותו.

להמשיך לקרוא

ספרות יפנית ברשת

כשיש תרגום של סיפור או שיר יפני ברשת אני בדרך כלל שמה קישור בעמוד הפייסבוק של הבלוג, אבל היום יש מספר קישורים וגם הודעה על זוכים בפרסי אקוטגווה ונאוקי, כך שהחלטתי לאגד הכול בפוסט אחד.

matayoshi

 נאוקי מטיושי, הקומיקאי שזכה בפרס אקוטגווה

1. פרסי אקוטגווה/ נאוקי
את פרס אקוטגווה חולקים הפעם שני יוצרים – האנדה קייסקה (Haneda Keisuke) עבור スクラップ・アンド・ビルド (באותיות פונטיות scrap and build) ונאוקי מטיושי (Naoki Matayoshi) עבור 火花 (ניצוץ). אף על פי שיש שני זוכים, מטיושי נאוקי לגמרי גנב את ההצגה בתקשורת. מדובר בקומיקאי ידוע, הפועל בלב התרבות הפופלרית, שזוכה בפרס הניתן על מה שמכונה "ספרות טהורה" או ספרות רצינית. הזכייה שלו הפיחה רוח במפרשיו של השיח לגבי גבולות הספרות הגבוהה והנמוכה ועל המשמעות של מושגים אלה בתקופתנו.

בפרס נאוקי, שזה הפרס הניתן לספרות פופולארית, זכה היגשיאמה אקירה (Higashiyama Akira) עבור流 (זרם). אוהבי מנגה ואנימה יזהו אותו בוודאי כמחבר של Naruto Dokonjo Ninden, שנכתב בהשראת הסדרה נארוטו.

2. בגיליון הנוכחי של מגזין Asymptote אפשר למצוא שני תרגומים מיפנית: שירי טנקה של היאשי אמארי (Hayashi Amari) בתרגום Jon Holt, וקטע מתוך ספרה של טוואדה יוקו 雲をつかむ話 שתורגם כ-As Clear as a Cloud. אני תמיד מורידה את הכובע בפני מי שמעזה לתרגם את טוודה, שמשחקיה בשפה יכולים לבלבל גם קורא יפני מתורגל בקריאה לא פשוטה. אז כל הכבוד ל-Sayuri Okamoto ו- Sim Yee Chiang האמיצים. הספר, אגב, עומד אצלי על מדף "הספרים שאני רוצה לקרוא, אך טרם הגעתי אליהם", או ביפנית tsundoku.

מזכירה גם שב- Asymptote ניתן לקרוא את כל הקטעים במקור, אז כל מי שקורא יפנית, לומד יפנית או סתם רוצה להסתכל איך זה נראה ביפנית – מאוד מאוד כדאי.

3. במגזין GRANTA פתחו לקריאה חופשית את הסיפור של קווקמי מיאקו (לא להתבלבל עם קווקאמי הירומי, המוכרת לכם משמיים כחולים, אדמה לבנה). הסיפור About Her and the Memories That Belong to Her שתורגם על ידי Hitomi Yoshio מטריד ומהפנט בו זמנית. מי שיתעניין בסופרת (ואני בטוחה שתתעניינו), תוכלו לקרוא (חינם) קטע מתוך Breasts and Eggs בגיליון אוגוסט 2012 של Words Without Borders. כמו כן, סיפור שלה Dreams of Love etc. הופיע בגיליון מס' 3 של Monkey Business (זה לא בחינם, אך ניתן לרכישה בפורמט אלקטרוני).

הזוכים בפרסי אקוטגווה ונאוקי

הזוכה בפרס אקוטגווה הוא 小野正嗣 Ono Masatsugu והזוכה בפרס נאוקי היא西加奈子Nishi Kanako. הפרסים יוענקו זו הפעם ה-152.

קצת על המומעדים ועל הזוכה בפרס אקוטגווה:

הזוכה:

小野正嗣 Ono Masatsugumasatsugu עבור Kyūnen mae no inori (תפילה מלפני תשע שנים 九年前の祈り)

מאז התחיל את דרכו הספרותית ב-2001, הספיק אונו לפרסם עשרה ספרים וגם סיפורים קצרים רבים בכתבי עת שונים. ב-2002 הוא זכה בפרס מישימה עבור Nigiyakana wan ni seowareta fune  (ספינה הנישאת על מפרץ עליז), שעלילתו מתרחשת בכפר קטן לחופי יפן במהלך מלחמת העולם השנייה. בנוסף להיותו סופר, אונו הוא חוקר של ספרות צרפתית והיום מלמד באוניברסיטת ריקיוֹ. כמו כן, הוא פועל כמתרגם, ובין היתר תרגם מיצירותיהם של אמיטאב גוש ואדוארד גליסאן. הסיפורים הקצרים שלו הופיעו בתרגום לאנגלית ב-Granta וב-Monkey Business. לפני זכייתו הוא היה מועמד לפרס אקוטגווה שלוש פעמים. גיבורת היצירה הזוכה חוזרת עם בנה לכפר קטן בדרום יפן לאחר שהתגרשה מבעלה הקנדי. הסיפור נע בין ההווה לבין זיכרונותיה של האישה מטיול למונטריאול, אליו נסעה לפני תשע שנים. אונו נוהג למקם את יצירותיו בכפרים קטנים ועוסק ברב-לשוניות ורב תרבותיות.

המועמדים האחרים:

ueda上田岳弘 Ueda Takahiro עבור Wakusei (כוכב הלכת 惑星)

זו מועמדתו הראשונה של אואדה לפרס אקוטגווה. הוא התחיל את הקריירה הספרותית שלו ב-2013 עם פרסומה של הנובלה Taiyō (השמש), המתרחשת אלפי שנים בעתיד בחברה אוטופית לכאורה, בה כולם שווים ובה אין כל כאב או סבל, אך עם זאת כלל לא מדובר באוטופיה. הנובלה הייתה מועמדת לפרס מישימה. שתי הנובלות, השמש וכוכב הלכת, יצאו לאור בספר אחד בהוצאת שינצ'ושה בנובמבר 2014. המועמדות של כוכב הלכת מצביעה על מגמה ברוכה בשנים האחרונות של הערכה והענקת יחס רציני ליצירות המשלבות אלמנטים של מדע בדיוני.

小谷野敦 Koyano Atsushi atsushi עבור Nue no ita ie (הבית בו היה נואה ヌエのいた家)

קויאנו הוא חוקר ומבקר ספרות ותרבות ידוע. הפרסומים הידועים שלו עוסקים באהבה, מיניות ותשוקה בספרות היפנית הפרה-מודרנית והמודרנית. הוא כותב בנושאים שונים ומגוונים, החל מניתוח יצירותיו של קוובאטה יאסונארי ועד מאמרים נגד מה שהוא מתייחס אליו ככפייה של חוקי העישון. כעשור לאחר תחילת הקריירה האקדמית שלו, קויאנו החליט לנסות את ידו גם בכתיבה ספרותית ופרסם את ספרו הראשון ב-2007. הוא כבר היה מועמד לפרס אקוטגווה ב-2010 וזוהי מועמדותו השנייה לפרס זה.

高尾長良Takao Nagaratakao עבור 影媛 Kagehime

זו המועמדות השלישית של הסופרת הצעירה לפרס אקוטגווה. היא נולדה ב-1992 וב-2012 פרסמה את ספרה הראשון Bak-kut-the 肉骨茶 העוסק בהתמודדותה של גיבורה בת השבע עשרה עם הפרעת אכילה. שם היצירה שהייתה הפעם מועמדת לפרס מתייחס לנסיכה המופיעה בניהון שוקי, אחד משני ספרי ההיסטוריה-מיתולוגיה הראשונים ביפן מתחילת המאה השמינית.

takahashi高橋弘希 Takahashi Hiroki עבור yubi no kotsu (עצמות האצבעות, 指の骨)

זו הייתה המועמדות הראשונה עבור טקהאשי, מורה במכינה וחבר בלהקת רוק אלטרנטיבי. היצירה שהועמדה לפרס מתרחשת בגינאה החדשה בזמן מלחמת העולם השנייה. טקהשי שנולד ב-1979, בתקופת הזינוק הכלכלי של יפן, כמובן לא חווה את המלחמה בעצמו. לדבריו, הוא הושפע מסיפוריהם של הסבים והסבתות שלו ומסרטים דוקומנטריים על תקופת המלחמה, בהם נהג לצפות בצעירותו. נראה שמלחמת העולם השנייה ממשיכה להדהד ביפן העכשווית ולהעסיק גם את הדור הצעיר.

אני מרגישה שאני מפלה פה את המועמדים ואת זוכת פרס נאוקי, אבל אני מקווה שאצליח להקדיש להם את הפוסט הבא.