קטגוריה: חגים ומועדים

מומוטרו, ילד האפרסק

היום אני רוצה לכתוב על אגדה בעלת חשיבות תרבותית גדולה מאוד ביפן, האגדה על מוֹמוֹטַרוֹ, ילד האפרסק. מומוטרו, בדומה לקינטרו, מסמל היום את "חג הילדים" או בשמו הקודם "חג הבנים", הנחגג בכל 5 במאי ביפן.

אפשר לומר, שמאז תקופת מייג'י (1868-1912) זו האגדה המפורסמת ביותר ביפן. כך למשל, זו האגדה הראשונה המופיעה בקובץ האגדות "101 אגדות יפניות מאוירות" (manga nihon mukashi banashi), המבוסס על סדרת אנימציה פופולרית. זאת גם האגדה הראשונה שהופיעה במקבץ מיוחד של אגדות שינגיטה קוניו (Yanagita Kunio, 1875-1962), אבי לימודי הפולקלור ביפן, חילק לחוקרי פולקלור ברחבי יפן, כדי שיאספו גרסאות של אגדות. בתקופה הקריטית של מפגש עם המערב בסוף המאה ה-19, ינגיטה שאף באמצעות מפעל חקר הפולקלור שלו להציג זהות יפנית פחות או יותר הומוגנית. בעיניו, האגדה על מומוטרו ייצגה בצורה הטובה ביותר את האופי והזהות היפניים.

נתחיל מגרסת האגדה הידועה והמקובלת היום ולאחר מכן נחזור מעט בזמן כדי לבחון את גלגוליה והשימושים שעשו בה לאורך ההיסטוריה.

Momotaro_Hasegawa_cover_1886

כריכה של הספר הראשון בסדרת אגדות יפניות באנגלית, שפרסם המוציא לאור Hasegawa Takejirō בשנת 1885. את הטקסט באנגלית כתב המיסיונר הפרסבטרי David Thomson והאיורים הם של Kobayashi Eitaku. בסך הכול פורסמו 30 אגדות, שתורגמו מיפנית על ידי: James Curtis Hepburn Basil Hall Chamberlain, Lafcadio Hearn, Kate James

להמשיך לקרוא

שני שירים של יוסאנו אקיקו

היום חגגו ביפן את חג הבנות והבובות – hinamatsuri, ולכבודו נקרא היום עם שני שירים של המשוררת פורצת הדרך יוסאנו אקיקו (1878-1942) מתוך קובץ השירים המהולל שלה "שיער סתור" (midaregami). השירים מתייסחים דווקא לסיומו של יום החג, כך שמצאתי גם תירוץ אלגנטי לשעת פרסום הפוסט.

אקיקו חיה ויצרה תשוקה. היא התאהבה ביוסאנו טקאן, המנטור שלה, אחד ממובילי ההתחדשות בשירה היפנית. אהבתה ותשוקתה של אקיקו היו כה חזקות, ששום דבר לא עמד בדרכה. היא פרצה את המוסכמות לגבי התנהגות הראויה לעלמה צעירה והיא עזבה את ביתה ומשפחתה בעקבות תשוקתה לשירה ותשוקתה לטקאן, בו התאהבה דרך שיריו. היא הביאה קול נשי חדש, רענן, מלא להט וארוטיקה לשירת טנקה, שהייתה בעלת ניחוח קלאסי וקונבנציות של כתיבה מרומזת ומעורפלת על תשוקה ואהבה. כפי שחידש את הטנקה, הלהט שלה גם עשה מהפכה בחייו של מושא תשוקתה טקאן. הוא התגרש מאשתו והתחתן עם אקיקו, והאהבה שינתה גם את שירתו. הכיוון הפוליטי-פטריוטי התחלף בשיח של אהבה שהתפתח בינו לבין אקיקו מעל דפי כתב העת "מיוֺג'וֺ" (כוכב הבוקר/כוכב בהיר), אותו יסד טקאן כמקום לפרסום שירה של "החברה לשירה חדשה" (שינשי-שָה)

בקובץ "שיער סתור" כלולים 293 שירים מתוך 640 שירים שאקיקו פרסמה ושלחה במכתבים במהלך שנה וחצי, מאפריל 1900 עד אוגוסט 1901, ובנוסף 106 שירים נוספים שנכתבו במיוחד עבור האוסף.

דווקא השירים המתייחסים לבובות הם פחות מפורשים, אך עצם הכנסת הרמיזה לארוטיקה לתוך נושא הקשור לילדות ותום היא כבר מהפכנית בפני עצמה.

שיר 109

ひとつ 篋 にひひなをさめて 蓋とぢて何となき 息桃にはばかる
Hitotsu hako ni/ hiina osamete /futa tojite /nan to naki iki /momo ni habakaru

בקופסה אחת/ הנחתי את שתי הבובות/ וסגרתי את המכסה/ ובלי שאדע מדוע, אנחה/ נבוכה בפני האפרסק

שתי הבובות הן הקיסר והקיסרית, גבר ואישה בקופסה אחת, סגורה וחשוכה, הן דימוי ארוטי, אליו "הילדה" בהתחלה לא שמה לב, אך מששמה לב מרגישה לא נוח בפני פריחת האפרסק, המסמל את התום הילדותי.

שיר 350

大御油ひひなの殿にまゐらするわが前髪に桃の花ちる
oomiabura /hiina no tono ni/ mairasuru /waga maegami ni/ momo no hana chiru

את מנורת השמן/ מושיטה/ אל מעמד בובות החג/ על שיערי/ נושרים פרחי אפרסק

הערב ירד והאישה מדליקה את מנורות השמן כדי להעיר את מעמד הבובות. החג מסתיים, פרחי האפרסק נושרים. אפשר לקרוא פה אולי גם אכזבה מאי הגעתו של אהובה. השיער מסודר, מעוטר בפרחי התום, פרחי האפרסק, במקום להיות שיער סתור, שיער שלאחר ליל אהבים.

עוד על יוסאנו אקיקו כאן
ועל חג הבנות ומנהגיו כתבתי כאן

כשאני חושבת על זה עכשיו, זה היה הפוסט הראשון שלי, מה שאומר שהיום לבלוג יום הולדת 4!

hina

התמונה מכאן

להתראות 2015

קוראי בלוג היקרים והסבלניים,

שנת 2015 עומדת להסתיים ואני לא פרסמתי אפילו חצי מהפוסטים שרציתי לפרסם, אבל כיוון שפנינו עכשיו לשנה חדשה, הנה סיכום קצרצר של מה שבכול זאת היה כאן.

השנה התפרסמו בבלוג 20 פוסטים, כולל פוסט זה. רובם הוקדשו לאקוטגווה ריונסקה, שאת "חייו של אדם טיפש" שלו תרגמתי פה בהמשכים.

בנוסף, תרגמתי את הסיפור "קור" של אקוטגווה, עבור פרוייקט הסיפור הקצר "מעבורת" וגם את הסיפור "נישואים נקיים" של סיאקה מוראטה עבור "גרטנה", תרגום שמאוד נהניתי לעבוד עליו.

התחלנו מדור חדש המוקדש לשירה יפנית באדיבותו של דן בורנשטיין.

העמוד הפופלארי ביותר בבלוג היה "מה לקרוא?", מה שמאוד משמח אותי. זה אומר שיש אנשים רבים שמחפשים לקרוא ספרות יפנית וזה נהדר. בואו נקווה שבשנה הקרובה יתווספו ספרים חדשים לרשימה.

רוב הקוראים של הבלוג כמובן נמצאים בישראל, ארה"ב במקום השני ובמקום השלישי – יפן. אבל רק שתדעו, שבין היתר הייתה גם כניסה אחת מאלג'יריה, אחת מברבדוס, אחת ממרוקו וארבע כניסות מסינגפור, ובסך הכול מ-65 מדינות שונות. מעניין כמה מהם ידעו לקרוא עברית.

עבורי 2015 הייתה שנה מאתגרת מבחינה אישית ומקצועית, ואתגרים רבים צפויים לי גם בשנה החדשה, ואני מקווה שאצליח לעמוד בכול המשימות שהטלתי על עצמי, כולל עדכון יותר תכוף של הבלוג.

אני רוצה לאחל לכול הקוראים שתהיה שנת 2016 נפלאה ופורייה, שתביא עמה חדשות טובות ושינויים לטובה.

מקווה שתבואו לבקר בבלוג גם בשנה הבאה.

אירית.

hpny

סיכום שנת 2014

זמן רב נעדרתי מהבלוג והנה הגיעה שנת 2014 לסיומה. אני מחכה בוצר רוח לתחילתה של שנה חדשה ולדברים החדשים שהיא תביא עמה. בינתיים הנה סיכום שנה קטן.

יבול הפוסטים השנה היה דל במיוחד – 11 פוסטים בסך הכול במהלך השנה כולה, ואני רק רוצה לקוות שהמספר הזה יכפיל את עצמו בשנה הקרובה. כלומר, אני אעשה כל אשר ביכולתי כדי שכך יהיה. אחרת, כל הרעיונות לפוסטים שצצים לי בראש פשוט הולכים לאיבוד.

הפוסטים שזכו לצפיות הרבות ביותר, כך מספר לי וורדפרס היו:

שני הפוסטים שהוקדשו לשבלולים/חלזונות – לטפס על הר פוג'י שעסק בתרגומים שונים לשיר של המשורר קוביאשי איסה, ופוסט ההמשך, חלזונות ולחשים, שנכתב במסגרת פקויקט בין-בלוגי, לבקשתה של מרית בן ישראל.

פוסט נוסף שזכה למספר רב של קוראים היה פוסט על האורחת מירח מ"סיפורו של חוטב העצים". אני מאוד שמחה שאהבתם אותו, כי הנושא של עולמות בדיוניים ומסעות בין עולמות הפך לאחרונה מאוד קרוב ללבי.

מהדברים המדהימים שקראו לי השנה הוא יציאתה לאור של אסופת סיפורים שתרגמתי מיפנית "מפגשים – חמישה סיפורים מיפן". האסופה, שיצאה בהוצאת בוקסילה בפורמט דיגיטלי, כוללת סיפורים של אוקמוטו קאנוקו, אקוטגווה ריונוסקה, דזאי אוסאמו, היאשי פומיקו ומורי אוגאי. זאת הייתה התרגשות גדולה בשבילי, ובמיוחד שמחתי לקבל תגובות חיוביות מאנשים שרכשו וקראו את הספר. מקווה שהשנה החדשה תביא עמה תרגומים חדשים. החזיקו אצבעות.

אז שתהיה שנת כבשה/עז נפלאה וניפגש בשנה הבאה!

hitsuji new year

שירה לחודש הרביעי

אוֹגאטָה גֶקְקוֹ (1920-1859, 尾形月耕), אומן יפני, יצר בחייו מספר סדרות של הדפסים, שחלקן מוקדשות לשניים עשר חודשי השנה. כבר פרסמתי תמונה אחת שלו, המוקדשת לחודש מרץ, בעמוד הפייסבוק של הבלוג, וכשחשבתי איזו תמונה לפרסם לכבוד חודש אפריל, מצאתי תמונה שיש מאחוריה גם סיפור ספרותי והחלטתי לפרסם אותה בתוך הבלוג (כן, אני יודעת, היום 5 באפריל, אבל בכל זאת תחילת החודש, אז אני מקווה שתסלחו לי).

april_Medium

גקקו היה אחד מהציירים החשובים של תקופת מייג'י (1912-1868), תקופה שבה יפן פתחה את שעריה (לא לגמרי מרצון) לתרבות המערבית, לאחר כשלוש מאות שנים של הסתגרות. בתחילת דרכו גקקו נמשך לציור ורישום, וככל הנראה מעולם לא למד באופן רשמי באף אסכולה של הדפסי עץ. הוא התפרנס מעיטור כלי לקה ומאיור עיתונים וספרים. העיסוק שלו באיור ורישום השפיע על האופן שבו הוא ניגש להדפסי עץ. הסגנון המיוחד שפיתח משלב בין טכניקת ההדפסים שהייתה מקובלת ביפן במהלך תקופת אדו (1868-1600) ובין אסתטיקה של ציור במכחול. כך ההדפסים שלו נראים כאילו צוירו במשיחות מכחול. גקקו התפרסם לא רק ביפן אלא גם במערב, ועבודותיו הוצגו, בין היתר, בתערוכה העולמית בשיקגו ב-1893, ובתערוכה העולמית בפריז ב-1900. כמו כן, הוא ידוע בהדפסים ובאיורים שיצר במהלך מלחמת סין-יפן הראשונה (1895-1894), ששימשו את הרשויות לגיוס דעת קהל לטובת המלחמה.

Outa_Doukan

דיוקנו של אוטה דוקאן מהאוסף של מקדש Daijiji

בהדפס שבחרתי, השייך לסדרת "שניים עשר חודשים של העולם הצף" (浮世十二ヶ月) אנחנו רואים אילוסטרציה לאחד מאירועי חייו של הסמוראי-משורר המפורסם אוטה דוקאן (太田道灌, 1468-1432), הידוע כמי שתכנן את טירת אדו, שהפכה לימים למרכז השלטון של משפחת טוקוגאווה בתקופת אדו ולאחר הפיכת מייג'י ב-1868 למשכנו של הקיסר. אוטה נודע לא רק כלוחם אמיץ ואסטרטג, אלא גם כמשורר, והאנקדוטה על פנייתו לשירה היא הבסיס להדפס שלפנינו. האגדה מספרת שיום אחד, כשאוטה היה במהלך מסע ציד, התחיל לרדת גשם. הוא פנה לאחד הבתים בכפר שהיה בקרבת מקום, כדי לבקש מעיל קש כדי להגן על עצמו מפני הגשם. נערה שיצאה אליו שמעה את בקשתו, אך במקום מעיל הקש הושיטה לו רק פרח קריה צהוב בודד (ביפנית הוא נקרא yamabuki), בלי לומר אף מילה. אוטה כעס על הנערה, אך לא היה לו מה לעשות והוא חזר לביתו. באותו ערב סיפר אוטה את שאירע לו, ומישהו ממקורביו הסביר לו שהנערה לא הייתה גסת רוח, אלא להפך, תשובתה הייתה מאוד אלגנטית, משום שהשתמשה בשיר של הנסיך קנאקירה (Kaneakira) המופיע באוסף שירה עתיק (אוסף גוֹשוּאישוּ 後拾遺集 שהושלם ב-1086). בהקדמה לשיר כתוב שיום גשום אחד כשהנסיך שהה בביתו בקוֹקוּרָה, בא לביתו אדם שביקש מעיל קש (nomi), ובתגובה הנסיך קטף פרח משיח הקריה והגיש אותו לאיש עם השיר הבא:

七重八重花は咲けども山吹のみのひとつだになきぞかなしき

nanae yae hanawa sakedomo yamabuki no mi no hitotsu dani naki zo kanashiki

כה מצער! שופעים הם פרחי הקריה, אך אין הם מניבים ולו פרי אחד.

משמעות השיר היא במשחק מילים. פרחי קריה ידועים ביופיים, אך השיח אינו מניב פרי (mi), וכל אבקניו הופכים לעלי כותרת. אם מתייחסים ל-no כמו למילת השייכות, ניקרא yamabuki no mi (הפירות של קריה), אך אם נתייחס ל-nomi כמילה אחת נקבל "מעיל קש", נוכל לקרוא את השיר כך:

כה מצער! אף כי [יש לי כאן] שפע של פרחי קריה, אין לי ולו מעיל קש אחד.

כך בעצם הנערה, שהושיטה לאוטה את פרח הקריה, רצתה לומר שלצערה אין לה מעיל קש שתוכל להשאיל. אוטה מאוד התבייש בבורותו ומאז פנה לדרך השירה והפך למשורר בעצמו.

hiroshige

בתמונה המפורסמת הזאת של הירוֹשיגֶה, אפשר לראות אנשים המשתמשים במעילי קש כדי להגן על עצמם מפני גשם

ומדוע, אתם שואלים, הסיפור הזה קשור לאפריל? ובכן, פרח הקריה, yamabuki, נחשב לפרח של החודש הרביעי, אז הוא בשיא יופיו ופריחתו.

שיהיה חודש אפריל שופע ופורח!

yamabuki

פרחי קריה שאינם מניבים פרי

חגיגה כפולה: פסטיבל הבובות ויום הולדת לבלוג

היום 3 במרץ, יום בו חוגגים ביפן את חג הבנות (המוכר היום כ-hina matsuri, חג הבובות), וכתבתי עליו בהרחבה כאן. הקישוט המרכזי שלו הוא מעמד מיוחד עם בובות הינה (hina ningyō), ולכבוד החג השנה חשבתי לתרגם סיפור של אקוטגווה שנקרא "בובות", בו אנחנו שומעים מפי אוצורו הקשישה את סיפור הפרידה הקשה שלה מהבובות. משפחתה של אוצורו הייתה בעלת אמצעים תחת שלטון טוקוגווה (1600-1868), אך ירדה מנכסיה אחרי הפיכת מייג'י, והמצב החמיר עד כדי כך, שאביה החליט למכור את בובות ההינה המשפחתיות. בתחילה ניתן לחשוב שרק אוצורו הילדה חשה צער על פרידה מהבובות, אך ככל שמתקדם הסיפור מתברר שאובדן הבובות הוא אירוע קשה עבור המשפחה כולה, כולל אחיה המאוהב בכל דבר מערבי, שעל פניו לא מתרגש כלל מהמכירה. הסיפור הזה מדגים עד כמה הבובות האלה הן הרבה יותר מקישוט יפה לחג. הן לא רק יפות ומיוחדות, אלא הן גם ירושה משפחתית העוברת מדור לדור ויוצרת תחושה של המשכיות והשתייכות לקהילה, והן גם אובייקטים מאגיים, האמורים לשמור על שלומן ובריאותן של נשות המשפחה וכך של המשפחה כולה.

hina

איור של Yuko Shimizu, מאיירת יפנית עטורת פרסים, לסיפור "בובות" של אקוטגווה, שהופיע באוסף סיפוריו בתרגום לאנגלית The Beautiful and the Grotesque שיצא בהוצאת Liveright ב-2010.

להמשיך לקרוא

מנהגי שנה חדשה ביפן – חלק ג' ואחרון

השנה החדשה כבר החלה, ולי יש חובה להשלים מהשנה הקודמת – החלק השלישי של מנהגי שנה חדשה ביפן. בחלק הראשון דיברנו על הניקיון הגדול לפני החג ועל שליחת ברכות ובחלק השני דיברנו על מאכלי החג. היום נדבר על משחקים מסורתיים ועל קישוטי החג, אבל קודם כל נחזור לגנג'י ולראש השנה אצלו באחוזה.

בשביל להבין קצת את הקונטקסט, נחזור בקצרה על קורותיו של גנג'י, הגיבור הזוהר האולטימטיבי. הוא נולד לפילגש האהובה של הקיסר, אישה יפיפייה, אך נעדרת תמיכה ראויה בחצר הקיסרית מצד בני משפחתה הזכרים. מעמדן של נשים בחצר הקיסרית בתקופת היאן היה תלוי במידה רבה במעמדם של האבות או האחים שלהן, ולאמו המסכנה של גנג'י לא הייתה תמיכה כזאת, ולכן הייתה חשופה להתנכלויות מצד הנשים האחרות, שוודאי קינאו בתשומת הלב שהרעיף עליה הקיסר. זמן קצר לאחר לידתו של גנג'י אמו המותשת מהתקפי הקנאה של הנשים האחרות מתה, אך הילד גדל להיות איש צעיר יפה וברוך כישרונות בכל התחומים הדרושים לקריירה מזהירה. במהלך חייו גנג'י חושק בנשים רבות, ורק אחת מהן מצליחה להימנע מקשר עמו. היום היינו וודאי אומרים שגנג'י כפה את עצמו (שלא לומר, אנס) על  רוב הנשים שהיה עמן, אך בקונטקסט החברתי של תקופת היאן גנג'י נהג כג'נטלמן אמיתי. הוא תמיד דאג לשלוח שיר בבוקר שאחרי וגם לעולם לא שכח אף אישה שהיה בקשר עמה, ובמידת הצורך תמיד דאג לכלכלתה ושיכּונה כראוי, גם כאשר רגשותיו אליה התקררו והוא הפסיק לבקר אותה.

illustration-of-the-genji-monogatari-wakamurasaki

מעשה גנג'י, פרק 5 "מורסקי הצעירה". מיוחס לטוֹסָה מיטֽסוּאוֹקי, סוף המאה ה-17.
גנג'י (בכתום) רואה לראשונה את מורסקי (הילדה הקטנה מימין)

להמשיך לקרוא