מדור חדש לשירה יפנית – פוסט ראשון בסדרה

כפי שכתבתי לא אחת כאן בבלוג, שירה, על אף אהבתי הרבה אליה, היא תחום שאני לא מרגישה מספיק בקיאה בו, כדי לכתוב עליו. עם זאת, זה תחום מעניין וחשוב. זה לא רק הייקו, המוכר לרבים, אלא גם טנקה (שירים קצרים) או צ'וקה (שירים ארוכים), וגם שירה מודרנית מגוונת.

אז אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה שמחתי כשפנה אלי דן בורנשטיין, שבמהלך השהייה הארוכה שלו ביפן בין היתר למד הייקו, והציע לכתוב מדור שירה בבלוג שלי. המדור יתפרסם בערך כל שבועיים-שלושה, ובמסגרתו דן ידבר על שירה ויתרגם עבורנו בעיקר שירי הייקו וטנקה.

אז לא ארבה במילים ואפנה לו את הבמה.

נ.ב. דן גם מנהל את האתר הנהדר Mihongo, שלומדי היפנית בטוח ייהנו ממנו מאוד, וכל התמונות היפות בפוסט הזה צולמו על ידו ביפן.

***

כשזה מגיע לשירה, הישראלים הופכים פתאום ליפנים: מלבד כמה חריגים, היחס לנושא הזה אצלנו (וברוב המקומות) מתאפיין קודם כל בריחוק וטקסיות. שירה היא משהו נשגב ומלאכותי, מוקף ואקום של עמודים ריקים, שגורלו הטרגי הוא להתרחק מהחיים ככל שהוא מתאמץ יותר לגעת בהם. ומשורר הוא תמיד אריסטוקרט מורם מעם, גם אם הוא בקושי גומר את החודש.

והיפנים? רק תזכירו שירה והם הופכים לישראלים. דווקא זה אחד התחומים הבודדים ביפן שבהם מתרופפת אחיזת החנק של הדיסטנס הכל-יכול, והגינונים מפנים מקום לסוג של טבעיות משועשעת. ברדיו, למשל, יש תוכניות שבהן מקריאים שירים שנשלחו לאולפן מכל רחבי המדינה. תוכנית כזאת לא מזכירה ערב שירה, אלא "כוכב נולד" על סטרואידים: מקריאים שירים במהירות ובלי סנטימנטים, פאנל המומחים משמיע הגיגים קצרים על כל שיר, כולם נכנסים אחד לדברי השני, הקהל צוחק, ומיד עוברים לשיר הבא ושוכחים לגמרי מהקודם. ואיך נראה כתב עת לשירה? העמוד מאוכלס בצפיפות, שיר חדש בכל שורה, וככה זה נמשך ברצף של עשרות עמודים שנקטעים רק לטובת מאמר כלשהו או מודעות פרסומת. לשיר, לא משנה כמה הוא מוצלח או מי כתב אותו, אין שום פרטיות ושום הילת קדושה; הכל משותף ורועש כמו חדר אוכל בטיול שנתי. כמה שונה ממנהג המערב להקיף שיר באזור מפורז שמבודד אותו משירים אחרים ומשאר איומים קיומיים.

Japan 1

באופן בלתי-נמנע, כשאנחנו מסתכלים מבחוץ על שירה יפנית, אנחנו מפילים עליה את התיקים שסוחבת השירה אצלנו. וככה נוצר הרושם שהייקו, למשל, הוא בהכרח משהו מיסטי ועמוק, שהקוראים צריכים להיטהר במים קפואים ולהתבודד במדיטציה ארוכה על ראש הר לפני שהם ניגשים אליו בחיל ורעדה; בעוד שלמעשה יפנים רבים כותבים וקוראים את השירים האלה כמעט כמו הודעות טקסט – בגובה העיניים, באמצע היומיום, ובכמויות. נכון, כמו כל דבר ביפן, גם מאחורי השירה יש עולם שלם של היסטוריה, מושגים, כללים ושיטות, אבל זה לא מונע ממנה להיות חלק פשוט וטבעי מהחיים, ולא מרתיע אנשים רגילים לגמרי מלהשתתף בה.

לכן, כדי להכיר טוב יותר את השירה היפנית, הצעד הראשון הוא לשחרר אותה מהוויטרינה במוזיאון התודעתי שלנו, ולהתייחס אליה פחות כאובייקט אסתטי כשלעצמו ויותר כאל המשך של החיים היפניים. הצעד הבא הוא להבין איך בעצם היא משתלבת בחיים האלה ואיך הם משתקפים בה.

Japan 2

מה זה בעצם שירה יפנית? קשה לומר, כי סימני ההיכר שלפיהם נהוג לזהות שיר יפני – כמו עונות השנה, הנושאים המסורתיים והחדשים, המבנים המקובלים – הם אופציונליים. ההגדרה הכי ממצה שאפשר לתת להייקו, למשל, היא זו: שיר קצר במשקל של 5-7-5 הברות (כל אחת מהן היא יחידת קצב), שמכיל מילה או מושג שמייצגים עונה מסוימת. נשמע מצוין, עד שמגלים שבמציאות קיימים שירי הייקו בלי מילת עונה, או בלי חלוקה פנימית ברורה, או בלי משקל, או כל התשובות נכונות. אז זה עדיין הייקו? זה עדיין שיר? קצת מזכיר את המטאטא הנאמן ההוא שעובר במשפחה מדור לדור, תודות לעובדה שהחליפו לו עשרות פעמים גם את המקל וגם את המברשת.

מצב כזה הוא אמנם גן עדן לפרשנים, אבל את הקוראים שמחפשים דרך גישה לשירה היפנית הוא בעיקר מבלבל. לכן צריך למצוא הגדרה פשוטה ומעשית – כזו שתמנע מהשאלות התיאורטיות להסיט את תשומת הלב מהשירים עצמם, שהם אחרי הכל הדבר שלשמו התכנסנו. המטרה כאן היא לא לדייק במלוא מאת האחוזים אלא לעזור לנו להחליט לאיזה כיוון ללכת, ובעיקר, לאפשר לנו להתחיל בהליכה.

Japan 3

אם ככה, הנה הדרך שלי לתאר מה מחבר את מגוון הצורות, המבנים והנושאים והופך את כולם לסוגים שונים של "שיר יפני". אני מגדיר שיר כזה בצורה פשוטה מאוד: רצף מילים מסוגנן וקצר מאוד שנכתב ביפן, על-ידי אדם יפני, ומתאר מנקודת מבטו תמונה כלשהי בחיים היפניים. בעיניי, כל מרכיבי ההגדרה הזאת הכרחיים. השיר חייב להיווצר בתוך הסביבה היפנית ולהיות ספוג בתודעת הארץ; חייב להיכתב על-ידי אדם שהוא לא רק בן בית אלא גם בעל בית בתרבות היפנית; וחייב להפנות את תשומת הלב לאיזו התממשות של התרבות והמקום היפניים, שהמחבר היה עד לה בעצמו.

זאת כמובן לא הגדרה של מומחה, אלא של מישהו שהתוודע לשירים ישירות על-ידי קריאה ולימוד. אימצתי אותה כשראיתי בעצמי איך השירה היפנית צומחת בטבעיות מתוך אופי מקומי חד-פעמי ומסוים מאוד. ואופי – של עם שלם כמו גם של אדם אחד – לא סובל זיופים: הוא יכול להיות רק הוא-עצמו, או משהו אחר. כמו שאני לא יכול להיות אני במשרה חלקית, כך גם השירה היפנית לא יכולה להתרחק יותר מדי מה"יפנית" לכיוון ה"שירה". אם משורר יפני יכתוב למשל שיר ביפנית ובמבנה מסורתי על נוף אמריקאי, בעיניי התוצאה לא תוכל להיקרא שיר יפני: מה שרואים במיקרוסקופ אי-אפשר לראות בטלסקופ. ואם אמריקאי יכתוב ביפנית מושלמת שיר על נוף יפני, במשקל של הייקו, זה לא יהיה הייקו: זר אולי יבין זאת, אבל לא יכתוב זאת.

 שוב, המטרה כאן היא לא לבטל אפשרויות אחרות, אלא לסמן כיוון מועיל לתנועה, שאת מידת הנכונות שלו כל אחד יוכל לשפוט בעצמו בהמשך על בסיס חשיפה אישית לשירים. מה שחשוב בעיניי הוא להתחיל ללכת. הרי על מפה מקצועית ומפורטת אפשר להסתכל שעות, עד ששוכחים שיש גם דרך לעשות בשטח עצמו; לפעמים עדיף שמישהו יצייר לך בכמה קווים מפה על חתיכת נייר מקומט כדי שתזוז כבר ותגיע לפני שמחשיך.

Japan 6

ועכשיו לשאלה החשובה: אם השירה היפנית קשורה כל-כך ליפן, האם אפשר בכלל להבין ולהכיר אותה מבחוץ? כן, אפשר, אבל זה צריך להיעשות בדרך הנכונה. במקום לנסות לקרב אותה אלינו, אנחנו צריכים לנסות להתקרב אליה. אמנם שירה בכל שפה, ובמיוחד ביפנית, ידועה כדבר קשה במיוחד לתרגום – אבל היא בהחלט אפשרית ללמידה ולהכרה, בתהליך שבו התרגום הוא כלי ולא מטרה בפני עצמו. וזה מה שננסה לעשות כאן: להיפגש עם שירים בטריטוריה הביתית שלהם ולהכיר אותם, עד כמה שאפשר, כמו שהם באמת.

דבר אחד שלא אעשה לשירים הוא לנתח אותם יתר על המידה. על השירה היפנית כבר נכתבו הררים ורכסים של מילים, שבוודאי מגמדים את מספר המילים הכולל ששימש במשך ההיסטוריה לכתיבת השירים עצמם. מעולם לא דיברו בכזאת אריכות על משהו שמדבר בכזה קיצור, ואולי הסיבה היא הקושי האנושי לקבל את הקיצור ולהבין ש"זהו זה". אבל שיר יפני טוב הוא לא כתב חידה שצריך לפענח, אלא בדיוק מה שאתם רואים – בתנאי שאתם מסתכלים כמו יפנים! ולכן, כדי לפגוש את השירים האלה באמת, צריך לצמצם ככל האפשר את הדיבור "על" ולעבור לדבר "את" השיר. כלומר, להתמקד בשיר עצמו ולהסביר בפשטות ממה הוא מורכב, בלי לחתוך אותו יתר על המידה. הרי שירים, כמו בני אדם, מרגישים הרבה יותר טוב כשהם מטיילים באוויר החופשי מאשר כשהם קשורים ומורדמים על שולחן הניתוחים.

Japan 4

ועכשיו, לסיום ההתחלה ולהתחלת ההמשך, שיר אחד לדוגמה. זה המקום להתגבר על פיתויי ההייקו ולהתחיל במקום יותר הגיוני לצעד ראשון: שיר מאוסף השירים מאניושו (万葉集, man'yōshū – "אוסף רבבת העלים"), שהוא קובץ השירה היפנית העתיק ביותר ששרד, והשירים בו נכתבו לאורך תקופה ארוכה שהסתיימה במאה ה-8 לספירה. השפה אמנם ארכאית, אבל הנושאים, הסגנון, והאווירה היו ונשארו הבסיס לכל השירה שבאה אחריהם.

השיר שיובא הפעם הוא מספר 32 באוסף, ונכתב במבנה וואקה (שבעידן המודרני נקרא טאנקה): ההברות מחולקות במשקל של 5, 7, 5, 7 ו-7. כדאי לציין שביפנית שירים נכתבים באופן רגיל בשורה אחת ללא סימני פיסוק, בניגוד לנוהג שהשתרש במערב של חלוקה לכמה שורות. כדי להקל על זיהוי יחידות השיר המקורי אפשר גם להפריד אותן בצורה שתהיה ברורה לעין, וזה מה שאעשה גם כאן.

במקור מופיעים לפני השיר דברי ההסבר הבאים: "זהו שיר שכתב טקצ'י נו פורוהיטו (Takechi no Furuhito), שהתעצב אל לבו למראה שרידי הבירה העתיקה באומי (Ōmi)". אומי הוא השם המסורתי של אגם ביווה (Biwa) ליד קיוטו – ראו גם בהערות שאחרי השיר.

Japan 5

מקור

 古の 人にわれあれや ささなみの 古き京を 見れば悲しき

inishie no / hito ni ware are ya / sasanami no / furuki miyako o / mireba kanashiki

משמעות
מה, אני מאנשי הימים ההם? מראה הבירה העתיקה שעל חוף האדוות ממלא אותי עצב.

הערות

1. sasanami no – מילולית "של אדוות". כינוי עתיק לכל אזור החוף הדרום-מערבי של אגם ביווה.

2. בעבר הרחוק נהגו היפנים להעביר את מרכז השלטון ממקום למקום מדי כמה שנים, ובין השנים 667 ל-672 לספירה פעלה לחופי אגם ביווה עיר הבירה של אותה תקופה. האתר שבו היה בנוי הארמון הקיסרי הוא כיום חלק מהעיר אוצו (Ōtsu) ונמצא בתחומי שכונת מגורים, הרחק מהחוף שעבר מזרחה עם נסיגת מי האגם.

3. המשורר מביע פליאה על תחושותיו: הוא מרגיש עצב ונוסטלגיה כאילו היה בעצמו אחד מאנשי התקופה, על אף שכמשתמע מהשיר, הבירה התקיימה וננטשה הרבה לפני זמנו. מבנה השיר המקורי הוא של תהייה על סיבה ותוצאה – "האם אני מרגיש עצב כזה כי אני בעצמי אחד מהאנשים שחיו כאן אז?"

4. בשיר המוקדם הזה אפשר לראות כמה מאפיינים שנשארו מושרשים בשירה היפנית לאורך ההיסטוריה: עיסוק במקום גיאוגרפי מוגדר בעל היסטוריה עשירה; קישור למסורת ולאנשי העבר; שימוש במילה מיוחדת שנושאת קונוטציות מסוימות וגם מתפקדת כ"מילוי" במשקל השיר; ותיאור של רגשות אישיים בהקשר של סביבה חיצונית.

**

זה יהיה הדגם הכללי של הדיון מכאן והלאה. ברשימות הבאות, השירים ייבחרו ויאורגנו לפי מילים מסוימות שמאפיינות אותם, בדגש על מושגים ייחודיים ליפן. גם שאלות יתקבלו בברכה – אפשר לכתוב אותן בתגובות למטה, ואשתדל לענות כמיטב יכולתי.

מי שמתעניין בשירה יפנית מוזמן גם לבקר אותי בטוויטר (twitter.com/Nippoem), שם אני מפרסם תרגומי שירים מיפנית לאנגלית.

מודעות פרסומת

5 תגובות ל-“מדור חדש לשירה יפנית – פוסט ראשון בסדרה

  1. כתיבה מרעננת על שירה יפנית. מצפה לפוסטים הבאים

  2. נפלא,
    הגדרתך לשירה היפנית מזכירה לי את החרב מהקשר הגורדי.

  3. תודה למגיבים! אני שמח שנהניתם. בפוסטים הבאים השירים יתפסו את מרכז הבמה, ואני מקווה שיהיה לכולנו מעניין.

  4. פינגבק: ספרות ברשת: ג'יי קיי רולינג אומרת שדונלד טראמפ גרוע יותר מוולדמורט; פסטיבל תל אביב לשירה מעורר פולמוס; פרוייקט דיגיטציה חדש של הספריה הלאו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s