חייו של אדם טיפש/אקוטגווה ריונוסקה (3 מתוך 8)

ממשיכים עם אקוטגווה. למי שעוד לא קרא, חלק 2 כאן.

3. הבית

הוא התגורר בפרוורים, בחדר שבקומה השנייה. בשל רכות הקרקע הקומה השנייה נטתה בצורה משונה.

בחדר הזה דודתו הרבתה לריב איתו, ולעיתים הוריו המאמצים אף נחלצו לפייס ביניהם. ועם זאת, הוא אהב את הדודה הזאת יותר מכל אדם אחר. כשהוא היה בן עשרים, דודתו, שמעולם לא התחתנה, הייתה כבר כבת שישים.

בחדרו בקומה השנייה בבית בפרברים הוא תהה פעמים רבות אם אנשים שאוהבים אחד את השני בהכרח גם מייסרים אחד את השני. ברגעים כאלה הוא הרגיש בחוסר נחת את הנטייה של הקומה השנייה.

4. טוקיו

נהר סומידה היה אפוף עננים קודרים. מחלונה של אוניית קיטור קטנה הוא התבונן בעצי הדובדבן באי מוקוג'ימה. העצים העמוסים בפריחה נראו לו מדכאים כאילו היו סמרטוטים מרופטים. אך בעצי הדובדבן האלה – עצי הדובדבן של מוקוג'ימה הידועים עוד מתקופת אדו – באחד הימים הוא גילה את עצמו.

5. אגו

הוא ישב לשולחן באחד מבתי הקפה עם ידידו המבוגר* ועישן ללא הפסקה. הוא בקושי הוציא מילה. אך הקשיב רב קשב לדבריו של ידידו.

"חצי יום היום הסתובבתי במכונית".

"עשית סידורים?"

הידיד השעין את סנטרו על כף ידו והשיב בשוויון נפש:

"ממש לא, סתם התחשק לי להסתובב".

המילים האלה שחררו אותו אל עולם לא מוכר, אל עולם הקרוב לאלים, עולם ה"אגו". הוא הרגיש כאב. אך בו בזמן הרגיש גם שמחה.

בית הקפה היה קטן מאוד. אך מתחת לתמונתו של האל פאן**, בתוך עציץ אדום, היה עץ גומי עם עלים בשרניים תלויים.

* * *

* אקוטגווה מתכוון כאן לטניזקי ג'ונאיצ'ירו, שהיה מבוגר ממנו בשש שנים. אקוטגווה מתייחס אליו בתואר "סנפאי", השמור לאדם שלמד במחזור מוקדם באוניברסיטה או למישהו וותיק ומנוסה יותר בעבודה. טניזקי ג'ונאיצ'ירו למד באוניברסיטת טוקיו, אך נשר ב-1911, שנתיים לפני שאקוטגווה התחיל ללמוד שם.

** בשנים 1908-1912 פעלה ביפן קבוצה של סופרים ואומנים מתחומים שונים בשם "אגודת פאן" (pan no kai) שהמוטו שלה היה "אומנות לשם אומנות". בתחום הספרות, חברי הקבוצה התנגדו לזרם הנטורליזם (shizenshugi) היפני, לפיה ספרות נועדה לתאר באופן ריאליסטי את הפסיכולוגיה של האדם המודרני. חברי הקבוצה נהגו להתאסף בבתי קפה קטנים לאורך נהר סומידה, בדומה לאנשי הרוח שהתאספו בבתי קפה בפריס על גדות נהר הסן. דמותו של פאן הייתה לסמל של חופש אומנותי, אנטי-ממסדיות, ואורח חיים נהנתני. אף על פי שהקבוצה התפרקה ב-1912, הזרמים האנטי-נטורליסטים המשיכו לפרוח ביפן גם לאחר מכן, אל תוך תקופת טאישו (1912-1926). גם טניזקי וגם אקוטגווה משויכים לזרם האנטי-נטורליסטי.

Pan_no_kai

"מפגש של אגודת פאן", צייר 木村荘八 Kimura Shōhachi לפי תיאורו של 木下杢太郎 Kinoshita Mokutarō, אחד ממייסדי אגודת פאן.

 לעבור לחלק 4

14 תגובות ל-“חייו של אדם טיפש/אקוטגווה ריונוסקה (3 מתוך 8)

  1. אלו קטעים מאוד יפים… ממש מעבירים תחושה שאני יכולה להזדהות איתה. אבל אין לי כוח להסביר🙂

  2. שאלה קטנה: למה הכוונה עולם ה"אגו" ? האם כך היה כתוב גם בשפת המקור?

    • זהו, זו מילה קצת בעייתית לתרגום, אני עדיין ממשיכה להתלבט מה לעשות איתה. במקור זה 我, שזה 'אני' או 'אגו', 'עצמי'. המילה הרגילה לאגו היא 自我 (שזה מן שילוב של 'אני' ו'עצמי').

      • התכוונתי להגיב כאן כושובה אך התבלבלתי🙂

      • נ.ב. נראה לי שלאור ההסבר שלך והבנתי את הקטע (אני לא דוברת יפנית) התרגום שלך מדויק ושמר על המשמעות. פשוט קשה להעביר לעברית את העובדה ש"עצמי" הושמט.

        • בעצם הכוונה "עולם האגו נטול העצמי". אבל זאת כמובן כבר אינטרפטציה. כי ביפנית זה מובן על דרך החסר (נראה לי שזה מוטיב שדובר עליו בבלוג הזה באומנות יפנית בכלל). ולכן התרגום שלך מדויק וכל המוסיף גורע. אולי זה חשוב להוסיף את ההסבר שלך כהערה לטקסט התרגום, כי זה מאוד מאיר עיניים.

  3. תודה! אני מבינה מזה שהוא מרשה לעצמו לחוות נהנתנות ובטלה, להיות מרוכז בעצמך במישור אגו שטחי וקליל, אבל לשכוח את עצמך האמיתי. אולי אלו ערכים זרים (מבחינתו) של המערב באותה תקופה, שמסקרנים אותו, ואופיינים ל"אנשי העולם הגדול" והוא אולי מעריץ, אך הוא לא שלם איתם (הכאב) והוא לא באמת מרגיש שייך להם. אבל הוא הצליח לתאר את זה בכל כך מעט מילים🙂 זה מרתק.

    • כלומר, הקליפה הקלה של האגו, בלי התוכן של העצמי הכבד, המהות האמיתית. ההשלה של עצמי כואבת אך משמחת במקביל. ההשמטה של הקנג'י היא כנראה ניואנס מכוון. סליחה על הסלט של התגובות, פשוט התלהבתי ולא ניתן לערוך🙂

      • זה מאוד נכון שעניין האגו קשור לדברים הזרים כאן. אקוטגווה וגם סופרים אחרים בזמנו התמודדו גם עם מודרניזציה וגם "מערביזציה", עם התקדמות טכנולוגית מהירה ועם כניסה של מושגים מערביים שלא היו חלק מעולמם עד כה. כפי שאפשר לראות ב"פרק" הראשון הגיבור קורא ספרות מערבית ומסתכל על העולם, מלמעלה, מהסולם, ומרגיש שייך ולא שייך בו זמנית. המשבר הזה בא לידי ביטוי גם בכך שיש כאן "סיפור" מבותר, מחולק לרסיסים, אין דרך לספר על "העצמי" בצורה לינארית, אלא רק בדרך של אפיזודות. הכל בהחלט חלק מזה. לגבי "ההשמטה" זה באמת מעניין. הרי היה יכול להשתמש במילה 自我, אך היא לא ביטאה את מה שרצה. הייתה "מדעית" אולי, "קלינית" מדי. וגם פחות פתוחה לפרשנויות ואפשרויות. המילה בה עם הסימנית האחת הרי קיימת ביפנית והוא לא המציא אותה, אך העדיף להשתמש בה. המילה הזאת, כאמור, לשמש גם כ"אני". אז אם מסתכלים על זה כך, אז יש כאן התייחסות לכך שה"הוא" שמדובר עליו הוא בעצם "אני", אקוטגווה. היצירה היא בפירוש אוטוביוגרפית, כפי שאקוטגווה לא מסתיר במכתב שכתב לחברו. הכתיבה על עצמו בגוף שלישי היא גם התנגדות לזרם הכתיבה שרווח בזמנו של כתיבה בגוף ראשון וגם ביטוי נוסף להתמודדות הזאת עם ה"עצמי" המודרני המתפרק, שלא ניתן לכתוב אותו בגוף ראשון ובצורה לינארית ואובייקטיבית. זאת כמובן גם התייחסות להתמודדותו האישית של אקוטגווה עם תפיסתו את עצמו בעולם.

  4. פינגבק: חייו של אדם טיפש/אקוטגווה ריונוסקה (6-8) | יפן מונוגטארי

  5. פינגבק: חייו של אדם טיפש/אקוטגווה ריונוסקה (2) | יפן מונוגטארי

  6. תודה על התרגום. הכתיבה שלו מזכירה לי את רוברט ואלזר במשהו.

  7. פינגבק: אקוטגווה ריונוסקה/ חייו של אדם טיפש (8 מתוך 8) | יפן מונוגטארי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s