האורחת מירח – מדע בדיוני מהמאה העשירית

היום בפוסט: פרוטו-מדע בדיוני יפני, חוצנית מהירח, סוף סוף הסבר קצר על סוגת מונוגטארי, ומקור השם של הר פוג'י.

אחרי תקופה ארוכה שלא כתבתי כאן, הגיע הזמן לחזור לעניינים, וחשבתי שנתחיל בהתחלה. מה זה התחלה? יצירת הסיפורת הבדיונית (monogatari) היפנית המוקדמת ביותר הקיימת בידינו היום, "סיפורו של חוטב הבמבוק" (Taketori monogatari). כמובן, אפשר להתייחס כסיפורת גם לסיפורי המיתולוגיה, שהועלו לכתב בתחילת המאה השמינית, אך אלה שייכים, אם תרצו, לסוגה אחרת. מי שהעלה את סיפורי המיתולוגיה על הכתב לא התייחס אליהם כסיפורת, כבדיה או כבידור. הסיפורים האלה היו חלק מפרויקט תיעוד היסטורי מהקיסר הראשון, דרך הקיסרים הנחשבים היום כמיתולוגיים (שקיומם מוטל בספק) ועד הקיסרים ששלטו נכון לזמן עריכת הספרים האלה. קיימות, כמובן, גם סיבות סגנוניות לכך שלא ניתן להתייחס לספרי היסטוריה-מיתולוגיה כמונוגטארי.

toyohara

Toyohara Chikanobu, סיפורו של חוטב הבמבוק, 1891

אז מה זה בעצם מונוגטארי? לפי הגדרה מילונית מדובר בנרטיב המבוסס על ניסיונו של הכותב בעולם ועל דמיונו. כלומר, אלה חייבים להיות סיפורים השואבים השראה מצד אחד מהמציאות ומהצד האחר הם חייבים להיות בעלי אלמנט בדיוני. בגדול, מדובר בסוגה שפרחה ביפן מתקופת היאן ועד תקופת מורומאצ'י (בערך מאמצע המאה ה-9 ועד המאה ה-15). המונוגטארי עצמם מסווגים היום למספר תת-סוגות, כמו 歌物語 uta monogatari, בהם שירה תופסת חלק נכבד מהנרטיב, כמו למשל ב-Ise monogatari, יצירתו של איש האצולה והמשורר הידוע אריוורה נו נאריהירה, המורכבת מאפיזודות קצרות המתארות סיטואציה מסוימת ואת השירים שנכתבו באותה סיטואציה. במקרה של Ise monogatari המחבר לא ניסה כלל לקשר בין האפיזודות, אבל ליצירה בכללותה יש רצף נרטיבי, המתחיל מיציאתו של האיש הצעיר לגלות, דרך פגישותיו הרבות עם נשים ועד היותו איש זקן העומד למות. תת סוגה אחרת של מונוגטארי היא 軍記物語gunki monogatari, אליה משתייכים אפוסים מלחמתיים דוגמת Heike monogatari, יצירה שהועלתה על הכתב במאה ה-14 ומתארת את קורות מלחמת האזרחים שהתרחשה ביפן בסוף המאה ה-12, הידועה כמלחמת Gempei (מלחמה בין משפחת הייקה למשפחת גנג'י. אגב, גנג'י [או מינאמוטו] הם אלה שניצחו והקימו את הבקופו [השוגונאט] הראשון ביפן, והייקה [או טאירה] הם דווקא המפסידים). מעשה גנג'י (Genji monogatari) שייך לתת סוגה אחרת המכונה      作り物語  tsukuri monogatari, סוגה שהייתה פופולארית במיוחד בתקופת היאן (794-1185) בקרב אנשי האצולה, אך בעלת שורשים עמוקים בפולקלור ובסיפורת עממית, ומשלבת אלמנטים של הפנטסטי.

את "סיפורו של חוטב הבמבוק" משייכים לסוגה של tsukuri monogatari ואם מדקדקים אפשר לשייך אותו גם לתת סוגה של tsukuri monogatari, שהיא 伝奇物語 denki monogatari, בה האלמנט הפנטסטי בולט במיוחד. בעוד שיצירות כמו מעשה גנג'י מציעות עלילה די ריאליסטית, במיוחד אם אנחנו מבינים שרוחות של אנשים מתים היו חלק מתפיסת המציאות של אנשי התקופה, העלילה של יצירות כמו "סיפורו של חוטב הבמבוק" בנויות סביב אירוע או אלמנט פנטסטי מובהק, המשולב בתוך עולם המציאות. היום אולי היינו יכולים לשייך את היצירות מהסוג הזה לסוגת הפנטזיה או אפילו למדע בדיוני. ואכן, יש המתייחסים ליצירה זו כפרוטו-מדע בדיוני. ולא פלא, הרי יש לנו חוצנית המגיעה לארץ מהירח, בעקבות מלחמה המתרחשת שם. אבל הנה, אני כבר עושה ספויילר. נתחיל מהתחלה.

בעבר הרחוק חי לו חוטב במבוק זקן עם אשתו. כל יום יצא הזקן לאסוף במבוק, והתקין ממנו פריטים שונים למכירה וכך הזוג התקיים. יום אחד החוטב הבחין באור הבוקע מתוך גזע במבוק אחד ביער. הוא התקרב, ולמרבה הפתעתו ראה בתוך הגזע החלול תינוקת קטנה עטופה כולה באור זוהר. הוא לקח את התינוקת הביתה, והזוג החליט לגדל אותה כבתם. מאז שהזקן לקח את התינוקת לטיפולו הוא התחיל למצוא מטבעות זהב בתוך גזעים של עצי במבוק, וכך הזוג הלך והתעשר במהירות.

taketori

Ogata Gekko, מתוך "שניים עשר חודשים בהדפסים", החודש ה-6, 1890

והתינוקת גדלה ממש לנגד עיניהם, ותוך שלושה חודשים כבר נראתה כנערה צעירה יפיפייה וקיבלה את השם קאגויה, הזוהרת. שמה יצא למרחקים, וכך הגיעו מכל קצות הארץ מחזרים מלאי תקווה להתדפק על דלתו של הזוג הזקן. אולם, הנערה לא הביעה כל רצון להיענות לחיזוריהם ולהתחתן. המחזרים הסתובבו יום וליל סביב גדר הבית בתקווה לפחות להציץ בקצה שמלתה של הנערה, אך הכל היה לשווא. בסופו של דבר רוב המחזרים התייאשו וחזרו לבתיהם, אך עדיין נותרו חמישה עקשנים במיוחד שלא היו מוכנים לוותר. הם הצליחו לתפוס לשיחה את חוטב הבמבוק והפצירו בו שידבר עם בתו על יתרונות הנישואים.

jpegOutput

המחזרים מתדפקים על שער ביתו של חוטב הבמבוק. מתוך מגילת "סיפורו של חוטב הבמבוק", 1646, אוסף של הספריה הלאומית של יפן

חוטב הבמבוק עצמו דאג מאוד לעתידה של בתו המאומצת. הוא ידע שאיננו איש צעיר ושלא נותר לו זמן רב לחיות, והיה לו חשוב לחתן את הילדה, כך שיהיה מי שידאג לה לאחר מותו. כך הוא גם אמר לקאגויה. הנערה החליטה שצריך איכשהו לרצות את אביה המאמץ, אותו היא אהבה מאוד. היא אמרה לו שהיות והוא מבקש ממנה, היא לא יכולה לסרב, אך היא מעוניינת לוודא שהבעל לעתיד באמת אדם שאפשר לסמוך עליו, ולשם כך היא תתן לכל אחד מהמחזרים העקשנים משימה שיהיה עליהם לבצע. הזקן הסכים והעביר את בקשתה של קאגויה למחזרים: מאחד המחזרים ביקשה הנערה שיביא לה את קערת הנדבות של הבודהה; מאחר ביקשה שיילך להר הוֹראי המיתולוגי ויביא לה משם ענף של עץ ששורשיו עשויים מכסף, גזעו מזהב, ופירותיו הם אבני חן לבנות; מהשלישי ביקשה שיביא לה בגד העשוי מפרוותו של עכברוש האש הסיני, העמידה באש; מהרביעי ביקשה שיביא לה את אבן החן בעלת חמשת הצבעים מראש של דרקון; ומהחמישי היא ביקשה שיביא לה את צדפת הקמע המיוחדת של סנונית, הנחשבת כמגנה על יולדות.

כששמעו המחזרים מה מבקשת מהם, קראו בפה אחד: אבל זה בדיוק כמו להגיד לנו לעוף מפה! ובכל זאת אמרו שינסו למלא אחר בקשותיה. כמובן, אף אחד מהם לא באמת עמד במשימה.

suitors

חמשת המחזרים מתקבלים בביתו של חוטב הבמבוק. מתוך מגילת "סיפורו של חוטב הבמבוק", 1646, אוסף של הספריה הלאומית של יפן

המחזר הראשון, הנסיך אישיזוּקוּרי, הבין שאין כל סיכוי למצוא את קערת הבודהה, והשיג קערה אחרת, שהיו אמורות להיות לה איכויות פלאיות כיוון שעמדה במטבח מול דמותו של קדוש בודהיסטי חשוב. לאחר שלוש שנים של היעדרות הוא הגיע עם הקערה, אך קאגויה ראתה מיד שלא מדובר בדבר האמתי, כיוון שקערתו של בודהה הייתה אמורה לזהור, והקערה שהביא לה המחזר לא זהרה כלל.

ishizukuri

למעלה משמאל קאגויה והוריה בוחנים את הקערה שהביא אישיזוקורי. הוא בינתיים מחכה (למטה מימין). מתוך מגילת "סיפורו של חוטב הבמבוק", אמצע תקופת אדו (1600-1868), אוסף של אוניברסיטת ריקיו.

המחזר השני, הנסיך קוּראמוֹצ'י, גם הוא החליט שאין טעם לצאת למסע אל ההר, שעל פסגתו לפי האמונה הסינית נמצא גן העדן. הוא בנה בקתה מיוחדת וסודית מאוד, זימן את התכשיטנים המוכשרים ביותר בממלכה, והושיב אותם לעבוד. המלאכה לקחה שנים רבות, אך לבסוף הגיע הנסיך המאושר אל ביתו של חוטב הבמבוק, הציג את הענף וסיפר ארוכות על התלאות שעבר כדי להשיגו. קאגויה לא הצליחה למצוא פגם בענף היפיפייה, וכבר חשבה שאין לה ברירה אלא להתחתן עם אישיזוּקוּרי, אלא שאז הגיע שליח של התכשיטן הראשי עם מכתב, בו מתלונן התכשיטן על הלנת שכר, בגין העבודה על הענף שביצע עבור הנסיך. כך, הנסיך אישיזוקורי נאלץ לשוב לביתו בבושת פנים.

kurumochi

קאגויה והוריה בוחנים את הענף שקורומוצ'י הביא, בזמן שהוא מחכה במבואה. מתוך מגילת "סיפורו של חוטב הבמבוק", אמצע תקופת אדו (1600-1868), אוסף של אוניברסיטת ריקיו.

המחזר השלישי, שר הימין בשם אָבֶה מימוּראג'י, איש בעל אמצעים, פנה לסוחר סיני וביקש ממנו להשיג עבורו את הבגד מפרוות עכברוש האש. הסוחר אמר שלא ידוע לו על קיומו של בגד כזה בסין, אבל הוא שמע עליו וינסה לבדוק אם אולי מישהו יוכל להשיג את זה מהודו. בסופו של דבר שלח הסוחר הסיני מכתב לאבה ואמר שהבגד נמצא, אך הכסף שאבה שלח אינו מספיק, והוא מבקש סכום נוסף. אבה שלח את הכסף והגיע עם הבגד לביתה של קאגויה. הזקן והזקנה שמחו מאוד למראה הבגד המרהיב וקיוו שהנה סוף סוף הצליחו לסדר חתן לבתם המאומצת. אך קאגויה ביקשה לבדוק את מקוריות הבגד, והורתה להכניס אותו לתוך האש. הבגד, כמובן, נשרף, ושר הימין שב לביתו.

mimuraji

אבה מקבל את הבגד משליחו של הסוחר הסיני, שמספר לו על כל מאמציו של שליחו להשיג את הבגד הנדיר. מתוך מגילת "סיפורו של חוטב הבמבוק", אמצע תקופת אדו (1600-1868), אוסף של אוניברסיטת ריקיו.

המחזר הרביעי, היועץ הבכיר אוֹטוֹמוֹ נוֹ מיוּקי, קרא למשרתיו והורה להם להביא את אבן החן בעלת חמשת הצבעים מראשו של דרקון. המשרתים רמזו לאדונם שזו משימה בלתי אפשרית, אך היועץ ציווה עליהם לצאת לחיפושים ולא לשוב בלי האבן. המשרתים חילקו ביניהם את הכסף שקיבלו מאדונם וכל אחד פנה לדרכו, מי לביתו ומי למסע תיירותי, אך אף אחד מהם לא הלך לחפש אחר האבן. כשראה אוטומו, לקראת חגיגות השנה החדשה, שהמשרתים לא חוזרים, הוא החליט לצאת לחיפושים לבד. הוא החליט שזאת לא צריכה להיות בעיה גדולה לתפוס איזה דרקון בים ולקחת ממנו את אבן החן, וכך שכר ספינה ויצא לחיפושים. אך זמן קצר לאחר שיצאו אל הים התחילה סערה נוראית והספינה עמדה לטבוע. הקברניט אמר שמעולם לא חווה סערה כזאת, ואין ספק כי נגרמה על ידי דרקון, שהבין שאוטומו מעוניין להורגו. אוטומו חזר והבטיח לדרקון שהוא לא מתכוון לפגוע בו והסערה שככה. בקושי רב הגיעה הספינה לחוף מבטחים, שם פגשו את אוטומו משרתיו, ששמעו על מה שקרה לו. הם התנצלו שלא חיפשו את האבן של הדרקון, ואמרו שהם מקווים שייקח אותם בחזרה עכשיו כשהוא ראה כמה מסוכן ובלתי אפשרי מה שהוא ביקש. אוטומו מאוד שמח לראות את משרתיו והאשים את קאגויה בכך שזממה להרוג אותו ואת אנשיו. הוא חזר לביתו ולא שב לחזר אחריה, מה ששימח מאוד את אשתו הראשונה.

אוטומו נו מיוקו במהלך הסערה בים. מתוך מגילת

אוטומו נו מיוקי במהלך הסערה בים. מתוך מגילת "סיפורו של חוטב הבמבוק", אמצע תקופת אדו (1600-1868), אוסף של אוניברסיטת ריקיו.

המחזר החמישי, יועץ תיכון בשם איסוֹנוֹקאמי נוֹ מרוֹטרי, ביקש ממשרתיו לאתר מקום בו מקננות סנוניות, כדי שיוכל לקחת מהן את הקמע. לבסוף שמע שיש סנוניות רבות סמוך למטבחים הקיסריים ושלח את אנשיו לשם. אולם, המשרתים הקימו מהומה כה גדולה עד שכל הסנוניות נבהלו ופרחו משם. אחרי שקיבל עצה מאחד העובדים של המטבחים, החליט ללכת לשם בעצמו ובשקט. משרתיו הכינו מתקן מיוחד עם סל גדול, שיעלה את היועץ אל קן הסנוניות כשיהיה ברור שהסנונית עומדת ללדת (שכן, לפי האמונה הקמע "נולד" יחד עם הגוזל. וכן, לפי הסיפור הגוזל נולד ולא בוקע מביצה). כשהעלו את היועץ אל הקן הוא ראה שהסונית הרימה את זנבה ומסתובבת, שזהו סימן בטוח ללידה, הוא הושיט את ידו ותפס דבר מה חלק. בחושבו שזהו הקמע, הוא ביקש ממשרתיו להוריד אותו מיד, אך המשרתים משכו חזק מדי בחבל והיועץ צנח אל הקרקע ונפגע בגבו. יותר מכך, התברר שמה שחשב לקמע המיוחל היה למעשה גללים של סנונית. בסופו של דבר איסונוקאמי המסכן מת מפצעיו, לאחר שקיבל מכתב לבבי מקאגויה המצטערת על נפילתו הקשה.

isonokami no maratari

איסונוקאמי נו מרוטרי אחרי שנפל על גבו בניסיון להשיג את הקמע הנחשק מקן הסנוניות. מתוך מגילת "סיפורו של חוטב הבמבוק", אמצע תקופת אדו (1600-1868), אוסף של אוניברסיטת ריקיו.

וכך, קאגויה לא התחתנה עם אף אחד מהמחזרים. אולם כעת הופיע המחזר רם המעלה מכל. שליחת הקיסר הגיעה לביתו של חוטב הבמבוק וביקשה לראות את קאגויה ולשלוח אותה לחצר הקיסר, ובתמורה הבטיחה לחוטב הבמבוק שהקיסר יעניק לו תואר אצולה ותפקיד בחצר הקיסר. אך קאגויה אמרה שאין לה שום ספק שאם תלך לשרת בחצר הקיסר היא תמות והאב המאמץ האומלל נאלץ לדווח לשליחי הקיסר שאחרי הכל הוא לא יוכל לשלוח את בתו. אולם, הוא הציע כי הקיסר יגיע לביתו והוא יאפשר לו לראות את קאגויה. הקיסר שמח מאוד, והגיע לביתו של חוטב הבמבוק כשעבר בסביבה במסגרת מסע ציד קיסרי. הוא נכנס אל החדר בו ישבה קאגויה והצליח לראות אותה. היא נסיתה לברוח ולהסתיר את פניה, אך היה מאוחר מדי. הקיסר ראה כמה יפה היא ואמר שכעת הוא חייב לקחת אותה עמו, אך ברגע שאמר את זה קאגויה נעלמה לנגד עיניו. הקיסר הבין שהיא לא בת תמותה רגילה, הבטיח לא להתעקש יותר ושב לארמונו. עם זאת, אהבתו כלפיה לא פחתה והוא המשיך לשלוח לה שירים ופרחים, והיא גם דאגה לשלוח לו מכתבים.

הקיסר וקאגויה נפגשים (בחלק העליון). מתוך מגילת

הקיסר וקאגויה נפגשים (בחלק העליון). מתוך מגילת "סיפורו של חוטב הבמבוק", אמצע תקופת אדו (1600-1868), אוסף של אוניברסיטת ריקיו.

חלפו להן שלוש שנים. בתחילת השנה הרביעית כולם שמו לב שקאגויה יותר ויותר בוהה בירח ונראית מהורהרת ועצובה. כששאלו אותה מה מציק לה, היא אמרה שזה שום דבר, אך לילה אחד בחודש השמיני, בעודה מסתכלת על הירח היא פרצה בבכי מר, והפעם החליטה לגלות את כל האמת להוריה. היא סיפרה שהיא נולדה על הירח והגיעה לארץ בשל התחייבות מהעבר, אך כעת, בליל הירח הקרוב, אנשים מארצה יגיעו לאסוף אותה אל עמה ואל הוריה שנותרו על הירח. היא אמרה שהיא התחננה כל פעם להניח לה להישאר בארץ עוד שנה אחת, אך השנה בקשתה לא נענתה והיא תיאלץ לעזוב. הקיסר, ששמע על כך, שלח אלפיים לוחמים מהמשמר הקיסרי לביתו של חוטב הבמבוק והורה להם לירות ברגע שיבחינו בעצם כלשהו המגיע מהשמיים. קאגויה הזהירה אותו שאמצעי הלחימה של המשמר הקיסרי לא יועילו נגד אנשי הירח, אך הם בכל זאת נשארו על המשמר.

לקראת חצות כל סביבת הבית הוארה באור בוהק של עשרה ירחים מלאים ומהשמיים ירד ענן ועליו אנשים שהביאו עמם גם כרכרה מעופפת עבור קאגויה. כל מי שהיה בבית וסביבו קפא במקום ולאף אחד לא היה אומץ לתקוף. אחד מאנשי הירח שנראה כמו המלך קרא לחוטב הבמבוק והסביר לו שקאגויה נשלחה אל הארץ בגלל חטא כלשהו שביצעה, וביתו של החוטב נבחר משום שהוא ביצע מעשים טובים בעבר ואנשי הירח בחרו לתגמל אותו, וכך שלחו לו את קאגויה וגם זהב בתוך גזעי במבוק. תקופת העונש של קאגויה הסתיים וכעת הם חייבים לקחת אותה בחזרה לירח. אך חוטב הבמבוק עדיין סירב לפתוח את שערי ביתו ולהניח לקאגויה ללכת. לפתע שערי ודלתות הבית נפתחו מעצמם, ולא הייתה לקאגויה ברירה אלא לצאת. אנשי הירח הביאו לה בגד עשוי נוצות ואחד המשרתים הושיט לה בקבוקון עם סם החיים, בטענה שהוא אמור להחזיר לה כוחות, אחרי ששהתה במקום כל כך נחות ומזוהם. קאגויה הביעה צער רב על כך שעליה לעזוב את האנשים שטיפלו בה כל כך טוב לאורך השנים. היא השאירה להוריה את הגלימה שלבשה וביקשה שיביטו בה בלילות ירח מלא וייזכרו בה. עבור הקיסר היא ביקשה להשאיר את הבקבוקון עם סם החיים. לבסוף היא נכנסה לכרכרה המעופפת ועלתה לשמיים בלוויית מאה אנשי ירח.

Taketori_Monogatari_2

Tosa Hiromichi/Tosa Hirosumi, קאגויה חוזרת לירח, סביב 1650

קשה לתאר את מצוקתו הנפשית של הקיסר, כשהוא שמע את הדיווח של אנשיו על מה שהתרחש וקיבל את מתנת הפרידה של קאגויה. הוא כתב שיר המבטא את צערו על עזיבתה של קאגויה, שבלעדיה אין לו כל צורך בסם החיים. לאחר מכן, הוא ביקש מאנשיו שייקחו את השיר ואת הבקבוקון עם הסם להר גבוה וישרפו אותם שם. הבקבוקון והמכתב בערו ובערתם לא שככה, ועד היום אפשר לראות עשן העולה מראש ההר, שקיבל את השם פוג'י, אל-מוות*.

* 不死 – ניתן לקרוא את הסימניות כ-fushi או fuji. קיים גם הסבר לפיו הסימניות המשמשות היום לכתיבת שמו של הר פוג'י 富士, שאחת מהמשמעויות האפשריות שלהן היא "שפע" ו"חיילים", גם הן זכר לסיפור על קאגויה, שכן חיילי משמר רבים נשלחו להר כדי להבעיר את המכתב והבקבוקון. וכמובן ידוע שהר פוג'י הוא הר געש, שבתוקפה העתיקה היה פעיל.

** ועוד הערה קטנה – הכינוי בו ידועה מקפת הירח השנייה של יפן, "סלן", הוא "קאגויה", והכינוי של מקפת הירח הראשונה הוא "האגורומו", בגד נוצות, כן כן, אותו בגד שקיבלה קאגויה בעלייתה חזרה אל הירח.

ואם אהבתם את הסיפור על המסע במרחב, אתם יכולים לקרוא גם על מסע בזמן של אוראשימה טארו

מודעות פרסומת

8 תגובות ל-“האורחת מירח – מדע בדיוני מהמאה העשירית

  1. פינגבק: ספרות ברשת: צרויה שלו מועמדת לפרס מדיסס; צומת ספרים תתחיל לייבא ספרי טיולים ומפות; על מלחמת ההישרדות של עם עובד; כתבי שייקספיר יתורגמו למנדרי

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    יפה!

  3. אריה זיכלינסקי

    אירית שלום –
    אני מתנצל שאני כותב לך , אבל לא מצאתי באתר כתובת אימייל שניתן לפנות אליך ישירות.
    שמתי לב שהפסיקו להגיע אלי עידכונים (נהדרים ולכן קשה לוותר עליהם !) מזמן = אני רואה באתר כתבות מיוני + ספטמבר שלא קיבלתי.
    ניסיתי להירשם שוב אך קיבלתי הודעה שאני כבר רשום.
    אשמח לבדיקתך.

    • שלום אריה,
      מצטערת לשמוע שלא קיבלת עדכונים מהבלוג. אין לי מושג למה זה קורה, ואני מנסה לברר אם יש בעיה מסוימת עם וורדפרס. בינתיים חשבתי על שתי אפשרויות. 1. לפעמים ההודעות מאתרים כמו וורדפרס עלולות להגיע לתיבת ה"דואר זבל" (spam) וצריך במפורש להגדיר שהודעות מהאתר הספציפי הזה רצויות. אתה יכול לנסות לבדוק אם במקרה ההודעות הגיעו לשם. 2. הדרך השנייה היא פשוט לבטל הרשמה ולהירשם שוב. מה שאמור לפתור את הבעיה. וורדפרס לאחרונה עבר עדכון, וייתכן שהמתכנתים קלקלו משהו בדרך.

      בכל אופן, תודה רבה שהפנת את תשומת לבי ואני מקווה שהבעיה הזאת תיפתר. כמו כן, הוספתי את כתובת המייל שלי בעמוד "על הבלוג". תודה רבה!

  4. פינגבק: סיכום שנת 2014 | יפן מונוגטארי

  5. פינגבק: להתכרבל עם הילדים: המלצה לסרט ליום חורפי, The Tale of the Princess Kaguya | הזמנה ליצירה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s