להתראות, גנגסטרים/ טקהאשי גנאיצ'ירו

אם עוד לא שמעתם, הסופרת, המאיירת והצייצנית ג'ואנה וולש התחילה לאחרונה פרויקט המכונה #readwomen2014, שנועד "לתקן את הרגלי הקריאה הסקסיסטיים שלנו". היא מצביעה על כך שאף על פי שמספר הספרים הנכתבים על ידי נשים דומה למספר הספרים הנכתבים על ידי גברים, הסופרים זוכים לחשיפה משמעותית הרבה יותר מסופרות במדורי ביקורות הספרים ולתשומת לב רבה יותר מצד ציבור הקוראות והקוראים. וולש מציעה להציץ בארון הספרים שלנו ולבדוק אם יש שם חוסר איזון בין סופרים לסופרות, ואם נמצא כזה, לעשות בחירה מודעת ולבחור השנה לקרוא יותר סופרות. ברחבי האינטרנט ראיתי תגובות רבות של נשים ושל גברים כאחד המצביעים על כך שאכן מצאו חוסר איזון כזה לטובת הסופרים. כך ציינה גם עדנה אברמסון מ"הרפובליקה הספרותית", שכתבה על הפרויקט בבלוג שלה בהרחבה.

גם אני הצצתי במדפי הספרים שלי, וגיליתי שיש לי דווקא חוסר איזון הפוך, במיוחד בכל מה שקשור בספרות העכשווית. מבחינת הקלאסיקות אולי דווקא יש הטיה לטולסטוי, אקוטגאווה, טניזאקי, מישימה, גולסוורתי, פיצג'רלד ופויכטוונגר לעומת ג'יין אוסטין, אחיות ברונטה, ווירג'יניה וולף, אבל הספרים שקניתי וקראתי בשנים האחרונות היו לרוב ספרים של סופרות, בעיקר כשמדובר בספרות היפנית. אז החלטתי לתקן את העוול שעשיתי לסופרים יפניים עכשוויים והיום אספר על אחד מאלה – טקהשי גנאיצ'ירו (Takahashi Gen'ichirō).

takahashiטקהשי נולד ב-1951 בעיר אוֹנוֹמיצ'י, במחוז הירושימה. הוא התחיל את לימודיו באוניברסיטת יוקוהאמה ב-1969, אך כמעט לא הגיע לשיעורים, משום שהשתתף בהפגנות הסטודנטים האלימות שהתקיימו באותה תקופה. במהלך אחת מהפעילויות הפוליטיות שלו הוא נעצר ונשלח למאסר של חצי שנה בגין "התארגנות מזוינת בלתי חוקית". התקופה הזאת הייתה קשה במיוחד עבורו, ובעקבות החוויה לקה בסוג של אפאזיה, שכן לדבריו לא היה מסוגל כלל לקרוא או לכתוב משהו. הוא יצא מהשיתוק הזה רק לקראת סוף שנות השבעים. בשנת 1981 הוא הגיש את יצירת הביקורים שלו, Sayonara gangutachi (להתראות גנגסטרים), לפרס לסופרים חדשים של כתב העת גונזו בקטגוריה של רומן. איש לא זכה בפרס באותה שנה, אך הספר של טקהשי זכה לאזכור של כבוד כיצירה מעולה. מאז ממשיך טקהשי לכתוב יצירות המייצגות את הכתיבה הפוסט מודרנית, המלאה בערבוב של סוגות, אירוניה, פרודיה ופסטיש. הוא משמש גם כפרשן מרוצי סוסים, כותב מסות ומאמרים העוסקים לרוב בספרות, ובעל טור קבוע בגרסת הרשת של עיתון אסהי, בו הוא חווה את דעותיו על חברה ופוליטיקה. בין היתר, הוא תומך בשילוב של נשים בשוק העבודה, מביע את התנגדותו לשימוש באנרגיה גרעינית ומזהיר מפני שאננות ובורות המובילים ללאומנות.

לאחרונה התחלתי לקרוא את הספר Nihon bungaku seisuishi (הנסיקה והנפילה של הספרות היפנית). זה ספר ארוך מאוד – 598 עמודים – וניגשתי אליו בתקופה מאוד לחוצה. אחרי כחמישים עמודים הבנתי שאני לא מצליחה להקדיש לו את תשומת הלב המגיעה לו. הספר עוקב אחרי תלאותיהם של ענקי הספרות היפנית בדרך משעשעת ולפעמים גרוטסקית, החושפת את חיפושו המתמיד של טקהשי אחר התשובה לשאלה "מהי ספרות?". מאוד נהניתי מסצנות כמו זו המתרחשת בלווייתו של פוּטַבַטֵי שימֵי, מי שנחשב לאבי הספרות היפנית המודרנית, במהלכה נאצומה סוסקי פונה למורי אוגאי ומבקש ממנו להשיג לו טמגוצ'י עבור שתי בנותיו. אני מקווה למצוא זמן ולסיים את הספר הזה, אבל בינתיים קראתי את יצירת הביכורים של טקהשי, הספר היחיד שבינתיים תורגם (ע"י Michael Emmerich) לאנגלית כ-Sayonara, Gangsters (כן, אמריך בחר להשאיר את המילה היפנית "סיונארה").

תחילתו של הספר מבטיחה לנו עולם דיסטופי וגרוטסקי, עם ציטוט כביכול מהניו-יורק טיימס האומר ש"בזה אחר זה מפילים הגנגסטרים את נשיאי ארה"ב, כאילו היו פיני כדורת". וכהמחשה המספר מתאר לנו כיצד ראשו של הנשיא השישי במספר לאותה שנה מתפוצץ לנגד עיני האנשים שנאספו להאזין לנאום בו הוא מבטיח למגר את הרשע.

319268אנחנו נכנסים לעולם בו אנשים כבר מזמן הפסיקו לקבל שמות מהוריהם. העולם עבר תקופה קשה במהלכה אנשים בחרו שמות לעצמם, שלעיתים קרובות היו לא מתאימים עד כדי כך, שהתקוממו על בעליהם והרגו אותם. כעת בני האדם לא נותנים יותר שמות לעצמם, אלא מקבלים שמות מבני ובנות זוגם, וככל שהאנשים "הולכים ומחליפים שמות, כך [הם] הופכים ליותר ויותר זהירים". בעולם הזה אנשים מקבלים הודעה מהעירייה ביום בו הם הולכים למות,  הגופות יכולות לקום וללכת פתאום, וערפד, שאיש מעולם לא ראה, גר בחדר הסמוך לכיתת לימוד שירה. אם עוד לא הבנתם שאנחנו בעולם יותר גרוטסקי מאשר מפחיד, אז כדאי להוסיף גם שבעולם הזה יש חתול בשם "הנרי IV" הניזון ממשקה וודקה על חלב ואוהב כשמקריאים לו מכתבי אריסטו או סיפורים של תומס מאן (סופר, אגב, שמעולם לא היה קיים בעולם המתואר בספר), והגנגסטרים מתגלים כקריקטורות של פושעים ידועים כמו אל קפונה או קלייד בארו.

הספר מחולק לשלושה חלקים. בחלק הראשון אנחנו מתוודאים לעולם ולמספר ששמו הוא "להתראות, גנגסטרים" (כן, זה השם, וכנראה שזו גם אחת הסיבות לכך שהמתרגם לאנגלית בחר להשאיר "סיונארה" ולא שינה את המילה ל-goodby, כי אחרי הכל, זה שם הגיבור). את השם הזה נתנה לו אהובתו, גנגסטרית לשעבר, לה הוא מעניק את השם "ספר השירים של נקג'ימה מיוּקי" ובקיצור "ספר השירים", על שמה של זמרת ופזמונאית נקג'ימה מיוקי. עולמו של המספר – הקשר הרומנטי הקודם שלו, הבת שנולדת לו, פגישתו עם "ספר השירים" – מתואר בפרקים קצרים מאוד, חלקם בני עמוד אחד, ואחרים – בני משפט אחד בלבד. כמו הפרקים עצמם, העולם המתואר מקוטע, מפורק ושרירותי, אך עדיין בעל משמעות עבור המספר.

בחלק השני של הספר אנחנו מגיעים למקום עבודתו של המספר – בית ספר ללימוד שירה, הנמצא בקומת מרתף 2, בבניין בו שלושת הקומות הראשונות מעל לקרקע מאכלסות את "הסופרמרקט הגדול ביותר בעולם, בו אפשר לקנות הכול", ובקומה השישית שלו זורם נהר, שעל גדותיו נוהג המספר לערוך פיקניקים יחד עם "ספר השירים" והחתול שלהם. בית הספר לשירה התפרש בעבר על פני כל הקומה, אך מאז שהשירה "יצאה מהאופנה" בית הספר תופס רק כיתת לימוד אחת קטנה. התלמידים השונים והמשונים של בית הספר – תלמידת תיכון שמקבלת שיחות מוזרות, וירגיליוס ששינה את צורתו למקרר – מגיעים ללמוד איך לכתוב שירה ובמקום זאת עוברים מעין טיפול לקניאני, כשמתבקשים לספר את כל שעולה על רוחם, וכך, דרך המילים שלהם, להגיע לפתיחת המחסום או פתרון הבעיה שלהם. כך, אישה אחת מגיעה עם כלוב בו נמצאת לטאה גדולה ומבקשת לעזור לה לתאר את הלטאה שלה, משום שהיא בשום אופן לא מצליחה לעשות את זה. המספר מנסה מספר פעמים, אך בכל פעם שהוא מציע תיאור, הלטאה משנה את צורתה והופכת למשהו אחר לחלוטין. בסופו של דבר בעלת הלטאה כותבת על הלוח משהו והלטאה הופכת בדיוק למה שהאישה כתבה, רק שאין שום דרך להסביר במילים את מה שהיא כתבה.

בחלק השלישי סוף-סוף מופיעים הגנגסטרים, שמבקשים מהמספר ללמד אותם לכתוב שירה, אך העניינים כמובן מסתבכים.

אז על מה הספר?

אין ספק שהנושא של מהות הספרות, של שירה ושל מילים באופן כללי מעסיק את טקהשי כבר בספר זה. מה זה אומר לתאר משהו? מה זה אומר לתת למשהו או למישהו את שמו? האם המילים משנות את העולם והאם בכלל ניתן לתאר משהו? כמובן, הספר לא מציע תשובות לשאלות אלה, אבל הוא בהחלט יכול לגרום לנו לחשוב על האופן בו אנחנו תופסים את המציאות דרך המילים, שכן אין לנו שום יכולת להסתכל על הדברים בלי מיד לתת להם שם.

ואם מדברים על שמות, אז כמובן יש כאן גם עיסוק ב"אינדיבידואל". בעולם בו שמך ניתן לך כל פעם על ידי האדם עמו אתה נמצא, מה זה אומר על ה"אני" שלך? האם אפשר עדיין לטעון שיש איזשהו "אני" קבוע? בפילוסופיה הבודהיסטית כבר מזמן ענו על השאלה הזאת, וכמובן גם במערב הפוסט-מודרני כבר אף אחד לא אמור להיאחז ב"אני" קבוע, ואף על פי כן אנחנו ממשיכים לדמיין לעצמנו שיש מן ישות כזאת.

הספר עוסק גם במנגנוני הביורוקרטיה והמשטור בחברה שלנו, שללא ספק הושפעו מהפעילות הפוליטית של טקהשי ומתקופת שהייתו במאסר. כך באחד הפרקים המספר דן בסיבות לכך שכל תאי המאסר זהים בגודלם, ומגייס לצורך הדיון את קאנט, פוקו, דוסטוייבסקי ופשוקאניס, הוגה הדעות הרוסי המרקסיסטי, ששילם על הדעות שלו בחייו בברה"מ הסטליניסטית.

אפשר לראות בספר גם התייחסות לתפיסת ההיסטוריה שלנו, לאופן בו פועל הזיכרון שלנו ולאופן בו אנחנו מחליטים מהי בדיה ומהי עובדה. אנשים בעולמו של המספר בקושי יכולים להיזכר בתקופה בה אנשים קיבלו שמות מהוריהם, וגם תקופת המעבר העקובה מדם של תוהו ובוהו  נותרה כזיכרון מעורפל בלבד, אף על פי  שהאירועים התרחשו עוד בילדותו של המספר. הזמרת, על שמה מכנה המספר את אהובתו, נחשבת בספר לאחת משלושת ענקי הספרות בכל הזמנים, לצדם של טניקאווה שוּנטרוֹ וטאמוּרה ריוּאיצ'י, אך בתקופה בה טקהשי כתב את הספר היא הייתה אומנם זמרת מאוד מפורסמת, אך בשום אופן לא הייתה יכולה להיחשב כמשוררת חשובה, כמו שני האחרים, שנחשבו ונחשבים היום לגדולי השירה המודרנית.

האמת היא, יש לי תחושה שכל אחד יוכל למצוא משהו בספר הזה, כי הוא מכיל גם סיפור אהבה, גם סיפור על אובדן, וגם כל הרעיונות שציינתי כאן למעלה. התנאי היחיד הוא לבוא לספר עם ראש פתוח ולהיות מוכן לרגעים של אבסורד, לרגעים של תהיה מה בדיוק רצה הסופר להגיד כאן, ובקיצור, למפגש עם וירגיליוס בדמות מקרר שתי דלתות שיכול להציע לכם בירה קרה.

תגובה אחת ל-“להתראות, גנגסטרים/ טקהאשי גנאיצ'ירו

  1. פינגבק: ספרות ברשת: מאות ספרי "אנה פרנק" הושחתו בספריות בטוקיו; שירים וסיפורים קצרים של ג'ון לנון יוצעו למכירה פומבית; מחאה בצרפת לנגד צנזורה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s