חמישה סיפורים מיפן

שלום לקוראי הבלוג היקרים!

כבר כתבתי על כך בעמוד הפייסבוק של הבלוג, אבל לא כולם הרי אנשי פייסבוק, אז הנה אני כותבת גם כאן ומקווה שתשתתפו בהתרגשותי הרבה.

mifgashimספר דיגיטלי המכיל חמישה סיפורים של שתי סופרות ושלושה סופרים יפניים חשובים רואה אור בימים אלה בהוצאת "בוקסילה". הספר הזה מרגש אותי במיוחד, משום שאלה סיפורים שאני בעצמי בחרתי ותרגמתי, ואני מאוד מקווה שתקראו אותם ותיהנו מהם. משמעות של ספר דיגיטלי היא שניתן לקרוא את הסיפורים במחשב רגיל, במחשב לוח, בסמארטפון וגם בקינדל. באתר של ההוצאה יש הדרכה מפורטת וברורה כיצד ניתן להוריד ולקרוא ספרים דיגיטליים, כך שאם אתם פוגשים בפורמט הזה בפעם הראשונה, זאת ההזדמנות להכיר.

האסופה כולה מוקדשת למפגשים – מפגשים בינאישיים המתרחשים בתוך הסיפורים, מפגשים בין יפן למערב, והמפגש של קוראים במאה ה-21 עם סיפורים שנכתבו במחצית הראשונה של המאה ה-20, ולפי דעתי ממשיכים להיות רלוונטיים גם היום.

אז מי הסופרים והסופרות שבחרתי?

הסיפור הראשון נקרא "בשיפוצים" והוא נכתב על ידי מורי אוגאי, עליו כבר כתבתי כאן בעבר. באותו פוסט סיפרתי קצת על היצירה המוכרת ביותר של אוגאי, הרקדנית (Maihime), המבוססת על חייו של אוגאי עצמו ועל הרומן שהיה לו עם אישה גרמניה בעת שהותו בגרמניה במסגרת תפקידו כקצין רפואה. את הרקדנית כתב אוגאי ב-1890, כשהרומן וכאב הפרידה עדיין היו טריים בזכרונו, ואת הסיפור שתרגמתי עבור האוסף הוא כתב עשרים שנים מאוחר יותר, אך נראה שעדיין לא שכח את "הרקדנית" שלו. אפשר לראות בסיפור הזה ניסיון מצדו של אוגאי לדמיין פגישה אפשרית עם אישה שאהב פעם או כמובן אפשר לקרוא אותו כהרהוריו של אוגאי ביחסים המורכבים בין יפן לתרבות המערבית.

הנה שני משפטים ראשונים:
היועץ  הזוטר ווטנאבה ירד מרכבת מול תיאטרון הקבוקי.
הגשם פסק זה עתה, ווטנאבה נזהר מלדרוך בשלוליות. הוא הלך לאורך הנהר ברובע קוביקיצ'ו לכיוון משרד התחבורה והתקשורת, ותהה עם עצמו היכן המסעדה, שאת השלט שלה היה בטוח שראה בפינה של אחד הרחובות.

 הסיפור השני הוא "הממחטה" מאת אקוּטגַווה ריוּנוֹסְקֶה, אחד הסופרים האהובים עלי ביותר ממי שמכונים "ענקי הספרות היפנית", וגם עליו כבר כתבתי בבלוג. ידוע במיוחד כמי שכתב את "רשומון" ו"בחורש" (שתורגמו לעברית על ידי ציפי עברי) עליהם מבוסס סרטו המפורסם של קורוסאווה, אקוטגווה הוא אומן אמיתי של סיפור קצר, יוצר הניחן בציניות וביכולת מדהימה להראות את מורכבותה של נפש האדם בתוך הסיפורים הקצרים מאוד שלו. דמותו של גיבור הסיפור "המטפחת" מצליחה לעורר חיבה ובוז בו זמנית. אקוטגווה מצליח ליצור דמות עגולה בתוך אחד הסיפורים הקצרים ביותר באסופה זו, והשאלות שהסיפור מעלה לגבי תפיסת התרבות היפנית ולגבי תפיסת התרבות בכלל רלוונטיות היום כפי שוודאי היו רלוונטיות בזמנו.

וכך הסיפור מתחיל:
פרופסור חָסֶגָווה קינזוֹ, מרצה בחוג למשפטים באוניברסיטה הקיסרית בטוקיו, ישב על כיסא קש במרפסת וקרא בדרמטוּ‏רגיה של סטרינדברג.

הסיפור השלישי, "רבי עוצמה הם הפרחים", נכתב על ידי אוֹקָמוֹטוֹ קאנוֹקוֹ, סופרת שבעצם גיליתי הודות לעבודתי על האסופה. אחת המגבלות שהיו לי בבחירת היצירות הייתה שהייתי חייבת להשתמש ביצירות שהיוצרים שלהן נפטרו לפני למעלה מ-70 שנים ושהזכויות עליהן עברו ל"רשות הציבור," ומבחר הסופרות האפשריות היה מצומצם. הכרתי את שמה של אוקמוטו, אך עד כה לא הזדמן לי לקרוא אף יצירה שלה, והחלטתי לנצל את ההזדמנות. גיליתי סופרת בעלת יכולת מדהימה להעביר ולהבעיר תשוקה, שכתיבתה מלאה באלגנטיות, ביופי, בחושניות ובדימויים. התאהבתי מיד. הכתיבה שלה לא פשוטה לקריאה וגם מאוד לא פשוטה לתרגום, אבל אני מאוד מקווה שגם אתם תתאהבו בה. ואני מבטיחה לספר עליה קצת יותר באחד הפוסטים הקרובים. ובינתיים הנה שני משפטים ראשונים מהסיפור, בו הגיבורה, מורה לאיקבנה, לומדת להכיר בעוצמת הפרחים ובעוצמתה שלה.

המים העומדים באקווריום הגדול, הגדוש באצות, היו מעוננים, בצבע עופרת. שני דגי זהב, שעד כה שחו להם בססגוניות, חשו את כובד הלחץ האטמוספרי וכאילו סיכמו ביניהם על התנועות, הפנו את פניהם כלפי חוץ ושקעו בו זמנית זה לצד זה. היה אפשר לראות רק את פלג גופם הקדמי, והפלג האחורי התפוגג אל תוך כאוס האצות שמאחוריהם. 

הסיפור הרביעי הוא "מרי קריסמס" מאת דזאי אוסאמו. עשיתי עכשיו חיפוש בבלוג ולהפתעתי גיליתי שמעולם לא כתבתי על דזאי, המתאבד הסדרתי. אז הנה עוד הבטחה: בקרוב פוסט על חייו הסוערים של דזאי אוסאמו. כי לאדם שהצליח להפוך לאחד הסופרים האהובים ביפן, למרות התקפי הדיכאון, התמכרות לאלכוהול ולסמים, וחמשת ניסיונות ההתאבדות שלו, מגיע פוסט משלו. בסיפור שבחרתי לאסופה, הגיבור חוזר לטוקיו מאזור מרוחק בו שהה עם משפחתו במהלך מלחמת העולם השניה. ביובש ובציניות מתאר דזאי את גיבורו המרוכז בעצמו, הנאלץ להיפגש עם המציאות החדשה.

והנה ההתחלה:
טוקיו הייתה התגלמות של חיים מלאי צער. זה מה שחשבתי שאכתוב בפתיחת הסיפור, אבל משחזרתי לטוקיו גיליתי, שלפחות בעיניי, החיים בטוקיו התנהלו כרגיל, כאילו לא קרה כלום.

הסיפור החמישי והאחרון הוא "העיר התחתית" של הָיאשי פוּמיקוֹ, סופרת שכבר כתבתי עליה בבלוג כאן וכאן, ואף תרגמתי סיפור-אגדה קצר שלה. הסיפור שבחרתי לאסופה רחוק מלהיות אגדה. הוא מתאר את מציאות חייה של אישה שנותרה לבדה אחרי שבעלה יצא למלחמה והיא נאלצת לעבוד כמוכרת תה מדלת לדלת כדי לפרנס את עצמה ואת בנה הקטן. זהו סיפור על אהבה, על ייאוש ועל התמדה.

הנה ההתחלה:
נשבה רוח קרה, וריוֹ הלכה בצד הרחוב המואר בקרני השמש. היא חיפשה את הבתים הקטנים יותר. זו הייתה שעת צהריים ולכן חיפשה מקום ובו יתאפשר לה לשתות כוס תה. היא עברה מתחת לשולי גגות, עקפה גדר עץ מסביב למה שנראה כמו אתר בנייה, וכשהציצה פנימה ראתה ערימות של ברזל חלוד.   

אם תרצו לקרוא את הסיפורים, אתם מוזמנים ללחוץ כאן. מאוד מקווה שתאהבו אותם.

2 תגובות ל-“חמישה סיפורים מיפן

  1. הי אירית,
    כתמיד הבלוג שלך מרענן וקליל וגורם לרצות להכיר ולהעמיק בספרות ובתרבות היפנים.
    אשמח לקרוא את האסופה ואולי אעשה זאת בצורתה האלקטרונית בפעם הראשונה עבורי.
    משפטי או פסקאות הפתיחה שנתת לנו הקוראים "לטעום״ מכל ספר גרמו לי לחשוב על סוגיה זו: מה לתת לקוראים לטעום, לעורר את סקרנותם , בלי לקלקל את הקריאה הכוללת? אכן משפט פתיחה של סיפור או ספר, יכול להצית את הסקרנות רק מעצם היותו ״בחירת קצה״, כמוהו יש רק שניים, בהתחלה ובסוף (בדרך כלל). אבל נוכחתי לקרוא שרק שלוש מחמשת הפתיחות יפות ומעניינות בפני עצמם, בעיני לפחות. השניים האחרים נדמו לי סתמיים והצרתי על כך שלא בחרת משפט או פסקה יפים מהמשך הסיפור (בסיפורים ״בשיפוצים״ ו״המטפחת״.) עדיין, סקרנותי התעוררה לגבי כולם ואני מחכה לסוף השבוע שיוותר בידי זמן קריאת פנאי.
    שוב תודה לך וברכות על תרגום ובחירת סיפורי האסופה!

    • תודה רבה לך אלפא!
      אשמח מאוד אם תבחרי לנסות את הפורמט הדיגיטלי. "בוקסילה" היו אמיצים מאוד בכך שהאמינו בפרויקט כזה, שספק אם היה יכול לצאת לפועל דרך הוצאה לאור "רגילה".
      באשר למשפטי הפתיחה, גם אני תהיתי אם לא כדאי לי יותר לבחור משפטים מעניינים מהאמצע, אבל החלטתי בסופו של דבר ללכת על משפטי הפתיחה ולקוות שהתיאור שלי של הסיפורים יסייע לעורר עניין.
      שוב, תודה רבה!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s