האגם/ יושימוטו בננה

banana_gצ'יהירו היא אישה צעירה בתחילת שנות השלושים, אומנית של ציורי קיר. נקג'ימה, בן גילה, הוא דוקטורנט העוסק במחקר גנטי, עוף מוזר המתרחק מבני אדם. הם גרים בשכונה מנומנמת בטוקיו, בבתים הפונים אחד לעבר השני. כל יום הם רואים אחד את השני דרך החלון, ולאט לאט מתחילים לברך אחד את השני לשלום ללא מילים, להנהן אחד לשני כשנפגשים בטעות ברחוב, מתחילים לדבר, ולבסוף נקג'ימה מזמין את צ'יהירו לבוא איתו לכפר בו גר תקופה מסוימת, ומפגיש אותה עם שני חברי הילדות שלו, אח ואחות מסתוריים, המתגוררים בבקתה קטנה על שפת האגם. עבור שניהם האגם הוא מסע של שחרור ממשקעי ילדותם, התגברות על התנתקות מההורים, וניסיון לבנות חיים בוגרים ייחודיים, שלאו דווקא תואמים את תכתיבי החברה.

מרגע המפגש ביניהם, חשה צ'יהירו שמשהו מאוד משמעותי וכואב קרה בעברו של נקג'ימה, והמסתורין הזה הוא מה שמניע את העלילה. התעלומה באה על פתרונה בסוף הספר, והקורא נותר עם תחושת החמימות העוטפת האופיינית לספריה של בננה. למרות הקשיים, הלבטים והכאב בחיים של הדמויות, בננה מציעה בדרך כלל סיפורים בהם לאהבה ולרגש תפקיד מרכזי כטיפול באובדן. מבחינה זו אין כל חדש גם בספר הזה, הזורם מתמונה לתמונה, קופץ בקלות בין עבר להווה ומגיע בסופו של דבר לפתרון מספק. האהבה בין אביה לאמה של צ'יהירו, כמו גם יחסיה של צ'יהירו עם נקג'ימה, מתוארים כקשרים קוסמיים. האב מתאהב באם ממבט ראשון והחיבור הראשוני בין צ'יהירו לבין נקג'ימה מתואר כך:

דומה שהעובדה שגרנו היכן שגרנו, הייתה מעין גורל שאיש לא יכול להיות שותף לו פרט לשנינו. יום אחר יום הבטנו זה בחלונו של זה, עד שהרגשתי כאילו אנחנו ממש חיים יחד. כשכבה האור בחלונו חשבתי לעצמי שאולי הגיע הזמן שגם אני אשכב לישון, וכשהייתי חוזרת מנסיעה כלשהי, ברגע שפתחתי את החלון, היה נקג'ימה-קון קורא אלי מחלונו: "ברוכה השבה".

ואיש מאתנו לא הבין שבעצם העובדה שהשגחנו זה במעשיו של זה באופן טבעי, ואזנינו ידעו לזהות בלי משים את צליל הפתיחה המיוחד של החלון של רעהו, חווינו כבר את תחילתה של אהבה.

ובהמשך, כשהם כבר מתחילים לומר שלום אחד לשני ברחוב:

ולאחר שני סופי שבוע בערך, נקג'ימה-קון התחיל לבקר אצלי בדירה כעניין שבשגרה, ממש כאילו עבר מהחלון ההוא אל החלון הזה, ולא היה שום צורך להרהר על היחסים בינינו.

אולם הספר אינו רומן רומנטי מתקתק, המנותק מהמציאות, אלא דווקא משתדל לחשוף את המציאות היפנית, עמה הגיבורים צריכים להתמודד. אחד הנושאים המרכזיים בספר הוא החיפוש אחר האיזון, בין שמירה על עצמיות לבין השתלבות בחברה. אולם לא ניתן לומר שיש כאן ביקורת חברתית נוקבת ומתריסה, אבל בהחלט יש כאן חשיפת מציאות לא פשוטה הוריה של צ'יהירו מתקשים להשתלב בתוך החברה משום שהקשר שלהם נחשב לא מקובל. החברה הסגורה של עיירת פרברים עם נורמות ההתנהגות שלה, אינה מקבלת בקלות את הקשר בין בעל חברת סחר קטנה לבין בעלת מועדון לילה יפיפייה. אף על פי שההורים אוהבים מאוד אחד את השני וגם אותה, צ'יהירו חשה מנודה כילדה בלתי חוקית להורים שמעולם לא נישאו. במיוחד סובלת צ'יהירו מאווירת הזיוף, העמדת הפנים, והניסיון לשמור על פאסון. האווירה הזאת בולטת במיוחד בסצנה בה קרובי משפחת אביה של צ'יהירו עוברים על פני ארונה של האם: "מלאי סקרנות ומלאי עניין וקנאה, לבושי שחורים רק לשם מראית עין, שפת גופם משדרת יראת כבוד מזויפת, והם נועצים בה מבטים בפנים קודרים…". עם זאת, למרות היחס לו הם זוכים, הוריה של צ'יהירו לא מעיזים או לא מעוניינים לעזוב את העיירה הקטנה. אבל בשביל צ'יהירו העיירה הזאת היא כלא, ממנו היא נמלטת אל העיר הגדולה בהזדמנות הראשונה, ואפשר לראות בכך ביטוי לפחד מפני אחידות וכפייה של נורמות, המשותף לה ולנקג'ימה שאומר ש"יש הבדל גדול בין אדם שהוא הגיוני וקר רוח לבין אדם חסר כל ייחוד ושקט. אחידות היא מצב שאתה מגיע אליו אחרי שאיבדת את העצמיות שלך".

תמונה חדה של החברה והפוליטיקה המקומית היפנית עולה גם כשחברתה של צ'יהירו מבקשת ממנה לצייר על קיר של מרכז פרטי להתפתחות הילד, מבנה הנמצא בשטח של בית הספר לאומנות בו למדה צ'יהירו עצמה. כעת הבניין עומד בפני הריסה, משום ששיפוצו יקר מדי, והעירייה לא מוכנה להשקיע בזה כסף. אף על פי שצ'יהירו מכריזה על עצמה כלא מתעניינת בכל הפוליטיקה המקומית והתככים בין העירייה, התקשורת ונותן החסות שצץ לו פתאום, הקורא זוכה להצצה מעניינת אל המנגנון בו הכסף והפרסום משפיעים על הדברים הקטנים ביותר בתוך הקהילה, כמו בניין ישן בשכונה קטנה ושקטה.

היבט מעניין נוסף בספר הזה הוא תיאור תהליך היצירה של צ'יהירו, המתעקשת על כך שהיא מסוגלת לצייר רק מה שהיא רוצה, ולא יכולה לצייר לפי הזמנה, אך עדיין מקווה שתצליח להתפרנס מהאומנות שלה. האומנות, כמו האהבה, היא ביטוי לעצמיות עבור צ'יהירו, שסבלה מנידוי חברתי בצעירותה. גם באהבה וגם באומנות היא מחפשת את הבלתי צפוי, הזורם והבלתי נשלט. אפשר לראות את הגישה הזאת במספר פסקאות הקושרות באופן מאוד יפה בין רגשותיה המתפתחים כלפי נקג'ימה לבין האופן בו היא מעדיפה לגשת אל ציורי קיר:

…הלכתי והתאהבתי בנקג'ימה-קון. בלשון המעטה אני יכולה לומר שאיש לא יכול למלא את מקומו. הרגשתי שהוא האחד והיחיד.

דומה הדבר לאדם שמתכנן לבנות בית, הוא מחפש קרקע, מזמין אדריכל, ויש גם כאלה שרוצים לבחור בעצמם אפילו את החומר שממנו עשויים הקירות. אבל אני לא טיפוס כזה, אני מעדיפה להיתקל במשהו בדרך, לבחון אותו בזהירות ולהתרגל לאט לדבר הזה שמצאתי.

גם בין ציירי קיורת יש כאלה שיתקנו ויטייחו היטב את משטח הקיר, ורק אחרי שייווצר מעין קנבס לבן הם יחשבו על המוטיב שייצור הרמוניה עם צבעי הסביבה. אחר כך הם יגדילו את הציור שבידם ויעבירו אותו אל הקיר.

אבל אני פשוט נהנית מהציור, ואני פשוט מציירת ומציירת, וגם אם משהו משתבש במהלך היצירה, אני מוצאת דרך להתגבר על המכשול ולסיים איכשהו את הציור. כזאת אני. אני מאמינה ביצירה באתר עצמו, מה שלא יהיה, אני תמיד אהיה במקום.

אין ספק שלא כולם יתחברו למשפטים כמו "הרגשתי שהוא האחד והיחיד", וייתכן שגם ירגישו שהנושאים המועלים לא זוכים למספיק עומק, שכן, אחרי הכול בהאגם יושימוטו בננה לא מביאה שום דבר חדש. עם זאת, זה ספר שעלילתו זורמת בקלילות, וכדאי לקרוא אותו בשביל הרגעים הקטנים וההרהורים של הגיבורה על מקומו של האדם בחברה ועל אומנות.

—————————
מחברת: בננה יושימוטו
כותרת בעברית: האגם
כותרת במקור: Mizūmi
הוצאה: כתר, 2013
תאריך הוצאה במקור: 2005
תרגום: עינת קופר
מספר עמודים: 164

11 תגובות ל-“האגם/ יושימוטו בננה

  1. בדיוק סיימתי אתמול לקרוא את הספר. עכשיו אני לא צריכה למצוא מישהו לדבר איתו עליו🙂

    קראתי את הספרים האחרים של יושימוטו שתורגמו לעברית מזמן, ועד כמה שזכור לי, את כולם סיימתי עם תחושה לא ברורה שכזו, שאו שהיא התייחסה לנושאים בשטחיות יחסית, או שהיא כותבת בצורה מעורפלת. אני שמחה שזו לא רק אני…

    • לדעתי הערפול הוא תכונה משותפת לסופרים יפנים רבים מכל התקופות. מי שהיה בבוקר ערפילי בקויה-סאן כשטיפות טל רובצות על מחטי האורן יקל לו להבין את מקומו של הערפול בתרבות היפנית.

      • יעל, איזה כיף! מכירה את ההרגשה כשאין עם מי לחלוק את הרשמים.
        זה נכון שהעולם של בננה אפוף באיזו אווירה של חלום וערפל. חשוב לקרוא אותה עם רגש ולא עם שכל, כי אחרת נותרים עם מן תחושה של "מה זה היה עכשיו? ומה הלאה?". לפני אי אילו שנים היה לי בולמוס של בננה. קראתי כל מה שהיה אז בספריה של האוניברסיטה וגם כמה ספרים שתורגמו לרוסית. זה מאוד התאים למצב הנפשי שהיה לי אז, ומאוד נהניתי ממנה. אני לא בטוחה שהיום הייתי מתחברת אליה באותו אופן כמו שהתחברתי אליה אז. יוכל להיות שזה הגיל? הספרים שלה יוצרים עולם בו אישה (בחורה? אישה צעירה?) יכולה להרגיש בטוח, יכולה גם להישיר מבט אל האגם של הדברים הקשים בחיים, אך לא להישאב לתוכו. זה לא מתאים לכל אחד וגם לא בכל תקופה בחיים. מה שכן, יש לה סגנון כתיבה לירי וזורם מאוד, וחשוב שהתרגום יעביר את זה, כמו שלמשל עושה התרגום של שונית ל"מטבח". אני חוששת שב"האגם" לא תמיד הסגנון הזה עובר.

        אמיר, זה נכון שאפשר לאפיין יצירות יפניות רבות כעמומות וערפיליות. אבל יש גם מספיק שאינן כאלה. לא הכל לירי ולוט בערפל, ואפשר למשל לציין את ריו מורקמי או את נטסואו קירינו – החיים במלוא מערומיהם. למעשה, אני לא חושבת שגם סופרים כמו אקוטגווה ומישימה עונים על ההגדרה הזאת. כמובן, אפשר לדבר על איכות של "עמימות" באסטטיקה היפנית, אבל יש לעיתים גם הרבה מאוד צבעוניות, ישירות וגם סקסיות.

  2. רכשתי את הספר כמתנה לאחותי האהובה המתגוררת מעבר לאוקיינוס. מקווה שהיא תאהב את העמימות והערפילים המאפיינים את הכתיבה היפנית. זהו סגנון חביב עליי ביותר, אך לא בטוחה שהיא תדע איך "לאכול" את יושימוטו בננה…

    • להפתעתך ולהפתעתי,אהבתי מאוד מאוד את הספר. קראתי בשקיקה כל מילה ,נמשכתי לעלילה המסקרנת המתארת מערכות יחסים בחברה המודרנית . מערכות יחסים לא קונבציונליים בין בני משפחה ,ובין גבורת הספר לחבר. יש דגש בספר על הערך המשפחתי ורגשות רבים לאורך כל העלילה.
      מיסתוריות רבה סביב העלילה והגיבורים ,הספר כתוב בצורה קלילה ה, כאילו בשפתם של הגיבורים עצמם. נהנתי מאוד …רוצה עוד

  3. לא צריך להמצא במצב רוח מסויים של דיכאון כפי שאירית מתארת.
    בכדי לקרוא את הספר.
    מדובר בשני גיבורי הספר שגדלו בבית לא קונבנציונלי שעברו טראומות בילדותם אבל התחזקו בזכות הקשר המשפחתי האוהב והמסור .
    למן הרגע שנפגשו ,מילאו אחת לשני את החסך המשפחתי וכך שרדו.

  4. דינה, אין שום דבר מפתיע בכך שאהבת את הספר. הספר, כמו שאמרתי, מציע דברים שונים לקוראים שונים. אני בפוסט שלי הדגשתי את הצדדים שדיברו אלי: הפן החברתי והפוליטי. כשהייתי בתקופה אחרת בחיי (ולחלוטין לא מדובר בתקופה של דיכאון אלא להיפך) דיברו אלי דברים אחרים. היות ומדובר בסופרת בעלת כישרון, הספרים שלה מעלים נושאים שונים שיכולים לדבר לאנשים שונים באופן שונה. כמובן, הספר מעלה גם את הנושא של משפחה, שהוא אחד הנושאים שמאוד מעניינים את יושימוטו בננה באופן כללי ואפשר לראות אותה עוסקת בו שוב ושוב ביצירות שונות. אני רואה את נושא המשפחה ב"האגם" אף יותר מורכב ממה שאת מציעה, ובכך רוצה לחזק את דברייך לגבי חשיבות הנושא. זה נכון שיש למשפחה כוחות תרפויתיים ומעצימים, אבל עבור הגיבורה יש במשפחה האוהבת שלה גם משהו מאוד מלחיץ ומחניק, והיא מעדיפה לעבור לגור לבד בעיר הגדולה. כך גם במקרה של הגיבור, שמצד אחד הוא חש אסיר תודה לאמו שעטפה אותו בדאגה, ומהצד האחר חש שהדאגה הזאת הייתה מוגזמת (הגם אם מובנת). אני לא יודעת אם קראת את ה"מטבח", אבל הנושא של משפחה מאוד מרכזי גם שם, וזה ספר מאוד מומלץ.

    • אירית היקרה, איזה צירוף מקרים! אחותי דינה ואנוכי קוראות את "המטבח" בדיוק בימים אלה, דינה באנגלית ואני בעברית. הרעיון הוא לקרוא אותו יחד ולשתף בחוויה. אחותי גרה ביבשת אמריקה. היא התאהבה בכתיבתה של יושימוטו (איך לא?), ואשלח לה את תגובתך. סופ"ש נעים! קטרין

    • אירית, תגובתי לגבי מצבך הנפשי שהזכרת בעת שקראת את הספר האגם נבעה כתוצאה משום שדברייך לא היו מדוייקים וספציפים דיים.
      אלא מרומזים ואולי מישהו שקרוב אלייך יבין.
      מקווה שזאת היתה תקופה יפה בחייך ומלאת מיסתורין כמו בספר.
      לגבי הערך המשפחתי המחניק שהזכרת , אני רואה שלא כך הדבר.
      הגיבורים סבלו מחנק החברה המודרנית שלא קיבלה אותם לתוכה משום שכל אחד נשא עבר משלו וכך נשפט על ידה.
      הם עזבו את עיר מולדתם לאחר שאיבדו את אימם שבעצם היתה המשפחה שלהם,ולא רצו להישאר ולהתעמת עם החברה שדחתה אותם כל חייהם.
      בשלב זה אני ממש בתחילת ספר מטבח ונהנית ממנו.

  5. קטרין ודינה,
    איזה כיף שהתחלתן לקרוא את המטבח! זה ספר מעולה ואני בטוחה שתיהנו ממנו מאוד.
    ובאשר לראיית הדברים השונה, דינה, הרי עוד הוכחה לכך שספרות טובה מאפשרת נקודות מבט רבות!

  6. פינגבק: נבחרות ספרותיות | יפן מונוגטארי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s