יום האישה הבינלאומי: יוסאנו אקיקו וניטשה

היום חל יום האישה הבינלאומי (כן, היום, זה שבארץ נאומים בכנסת לציון המועד התקיימו ב-6 במרץ ושברחבי המדיה החברתית מדברים על "שבוע האישה הבינלאומי" או "חודש האישה הבינלאומי", לא אומר שום דבר). ביפן לא ממש מציינים את היום הזה. המועד שמור, כיאה למקורו הסוציאליסטי, בעיקר למפלגות השמאל, אבל אני רוצה להשתמש בהזדמנות הזאת כדי לדבר קצת על אחת המשוררות היפניות הנהדרות של העת המודרנית – יוֹסאנוֹ אקיקוֹ (与謝野晶子), שאת אחד השירים שלה ניסיתי לתרגם (בהצלחה חלקית בלבד, אם לומר את האמת) בפוסט הקודם.

yosano akiko_1

יואסאנו אקיקו

יוסאנו נולדה ב-1878 למשפחת סוחרים בסקאי, עיר נמל הקרובה לאוסקה, בשם אוֹטוֹרי (הוֹ) שוֹ (鳳 志よう). היא הייתה לא רק משוררת, אלא גם כתבה פרוזה, מאסות, הייתה פעילה חברתית פציפיסטית ואחת מחלוצות התנועה הפמיניסטית ביפן.

יוסאנו אהבה לקרוא מגיל צעיר, ונהנתה מהספרייה הגדולה של אביה. האב, שראה במצחה הרחב של בתו סימן לחכמה, שלח אותה לבית ספר כשהייתה בת שלוש בלבד, אך הילדה לא גילתה שום עניין בלימודים והאב נאלץ להוציא אותה מבית הספר ושלח אותה לשם שוב רק כשמלאו לה חמש. היא הייתה בת שלישית במשפחה שעסקיה הלכו ודעכו והיא לא עמדה בציפיות של אביה מבחינת אינטליגנציה ובציפיות אמה מבחינת יופי והיחסים שלה עם הוריה ובעיקר עם אמה היו קרירים, מה שאפשר לה כנראה למרוד במשפחתה מאוחר יותר.

בגיל 20 היא התחילה לפרסם את שירי הטנקה בכתבי עת שונים, אך הפריצה הגדולה שלה הגיעה כשפגשה את יואסאנו טֶ'קאן (与謝野鉄幹, 1873-1935). את טקאן, משורר ומייסד של אגודת השירה החדשה (新詩社), היא פגשה בבית הארחה (ריוקאן) בו נערך מפגש משוררים ב-1900, ומיד נקשר ביניהם רומן, אף על פי שלט'קאן הייתה באותה תקופה בת זוג. ט'קאן עזב את בת זוגו ויחד עם אקיקו עבר לטוקיו. הזוג נישא ב-1901 ובאותה שנה פרסמה יוסאנו אקיקו את אוסף שירי הטנקה הראשון שלה שיער סתור (みだれ髪, midaregami). שיריה, המלאים בחושניות, תשוקה, ועוצמה מיד עוררו התרגשות גדולה בעולם הרוח ביפן. מבקרים רבים גינו אותה על הכתיבה החדשנית שלה, הן מבחינה תוכנית והן מבחינת השימוש בשפה, ובמיוחד משום שחרגה מתפיסת הנשיות שלהם, כמשהו עדין, עמום, נחבא אל הכלים ומשמר המסורת, מה שיוסאנו אקיקו בהחלט לא הייתה.

יוסאנו אקיקו עם בעלה ט'קאן

יוסאנו אקיקו עם בעלה ט'קאן

בנוסף לעשרים אוספי טנקה נוספים, יוסאנו אקיקו כתבה גם שירים בסגנון חדש, נטול המגבלות הסגנוניות של טנקה, תרגמה יצירות קלאסיות כמו מעשה גנג'י ומאניושו (אוסף שירים מהמאה ה-8) מיפנית קלאסית ליפנית מודרנית, כתבה מאמרים על חינוך לנשים, נישואים וגידול ילדים (לה עצמה היו 11 ילדים) ופעלה לקידום מעמד הנשים ביפן. ב-1921 היא, יחד עם אנשי רוח נוספים, הקימה "אקדמיה לתרבות" (bunka gakuin), מוסד השכלה לנשים, שמטרתו הייתה לקדם את העצמאות הכלכלית של נשים. יוסאנו לימדה ושימשה כדיקן האקדמיה כמעט עד מותה משבץ ב-1942 בגיל 63.

יוסאנו אקיקו ומשפחתה ב-1912

יוסאנו אקיקו ומשפחתה ב-1912

יוסאנו גם הייתה ידועה כפעילה אנטי-מלחמתית, ואף עוררה ויכוח ציבורי כשבשיא מלחמת רוסיה יפן (1904-1905), פרסמה שיר הפונה לאחיה החייל שכותרתו "אל לך למות", שבו שורות כמו: "אל לך למות/ בין אם ייפול המבצר של פורט ארתור/ בין אם לאו – אין זה משנה" וכמו: "אל לך למות/ שהקיסר אל המלחמה/ ייצא בעצמו". השיר הולחן והפך לשיר מחמאה אנטי-מלחמתי, במיוחד לנוכח מספר הקורבנות שגבה המצור על פורט ארתור.

port arthur

אומן לא ידוע, החיילים היפניים האמיצים נלחמים בקרב של פורת ארטור (מוזיאון לאומנות, בוסטון)

שיר נוסף מאוד ידוע שלה, המפורסם לפחות כמו השיר הפציפיסטי למעלה, הוא השיר שכתבה לכבוד הגיליון הראשון של כתב העת "גרביים כחולים" (seitō), שנוסד על ידי היראצוקה ראיצ'ו, עיתונאית ופעילה למען זכויות נשים, שכותרתו "היום בו זעים ההרים הגיע", ובו היא מכריזה על התעוררות של נשים לאחר שנים של תרדמת. אבל אני בחרתי להביא כאן שיר אחר.

אישה
"אל נא תשכח את השוט"
כה אמר זרתוסטרא.
האישה היא פרה, היא כבשה.
אני אוסיף ואומר
"שחרר אותה אל השדות"

כמובן, בכה אמר זרתוסטרא של ניטשה לא זרתוסטרא אומר את הדברים, אלא אישה זקנה שהוא פוגש בדרך. בפרק "על הנשים הזקנות והצעירות" זרתוסטרא פוגש אישה זקנה שמבקשת ממנו לדבר איתו על "האישה". זרתוסטרא מאפיין את האישה כמסתורין שפתרונו הוא היריון. לפי דבריו, לאישה יש שני תפקידים – האחד הוא ללדת ילדים והשני לשמש צעצוע טהור ונפלא עבור הגברים, שבכל אחד מהם טמון ילד קטן המבקש לשחק. האישה, בעלת הנפש השטוחה, צריכה להתמסר באהבה לגבר, שנפשו עמוקה וכך שניהם יהיו מאושרים: "אשֶׁר הָאִישׁ הֲלֹא הוּא: חָפַצְתִּי, וְאשֶׁר הָאִשָּׁה: הוּא חָפֵץ". האישה הזקנה משבחת את זרתוסטרא ואומרת לו, שאף על פי שלא הכיר נשים רבות, הרי תיאר אותן היטב, וכתמורה לדבריו היא רוצה לגלות אמת יקרה: "אִם הוֹלֵך אַתָּה אֶל הַנָּשִׁים? אַל נָא תִשְׁכַּח אֶת הַשּׁוֹט!"

torii kiyonag women

טוֹרִיי קִיוֹנאגָה, "טיול בשדות", סביבות 1785

ניטשה הוא אחד מאותם פילוסופים שבדבריהם כל אחד מצא את נטיית לבו, וכך כמובן גם כה אמר זרתוסטרא, שכפי שמצהירה תת הכותרת שלו הוא "ספר לכל אחד ולאף אחד". הגם שרבים דיברו על סקסיזם בהתבטאויותיו ובהתייחסות שלו לנשים, כמו בקטע על "על הנשים הזקנות והצעירות", היו מספיק אנשים שאמרו שלמעשה ביקש כאן (ובמקומות אחרים) לחשוף ולשים ללעג את המנגנון החברתי המתייג נשים וגברים והמקבע אותם בתפקידים מוגדרים. רבים סבורים, שלמרות ההתבטאויות הסקסיסטיות, לכאורה, של ניטשה, למעשה הוא מבקש לבטל את ההגדרות של גברי ונשי. כמובן, אפשר לראות את זה כאן, שכן דברי הזקנה לזרתוסטרא לעגניים ואפשר לקרוא אותם כסרקזם, המצביע על כך שרבים המדברים על נשים והמאפיינים אותן כפי שאפיין אותן זרתוסטרא כלל לא מכירים נשים, וכך מייצרים איזשהו דימוי של "האישה" שכלל לא קיים במציאות. אני לא בעמדה להכריע בעניין, על אף שאני נוטה לחשוב שאכן מדובר כאן במשהו מורכב יותר מאשר תיאור הנשים כפתייניות רדודות שתפקידן היחיד הוא ללדת ולספק את צרכי הגברים, אבל נחזור לשיר של יוסאנו אקיקו.

היא קראה את כה אמר זרתוסטרא בתרגומו של איקוּטָה צ'וֹקוֹ, שהיה השכן של משפחת יוסאנו בטוקיו. נראה שכתבה את השיר הזה כשסיימה לקרוא את הספר. בנוסף למסר הפמיניסטי הברור שיש בשיר הזה, יש בו גם משהו מן החמלה כלפי ניטשה, שבחייו זכה רק לאכזבות בתחום הקשרים עם המין השני. כל אישה שהייתה בחייו בסופו של דבר עזבה אותו, והמשוררת כאן כאילו ממשיכה את דברי הזקנה שאמרה שהאדון זרתוסטרא החכם לא הכיר נשים למעשה ושכל התובנות שלו על מי הן נשים ומי הם גברים כוזבות. איכשהו זה הזכיר לי את "עשרת ציורי השור" הבודהיסטיים, סדרה של תמונות הממחישה את דרכו של האדם בחיפוש אחר ההארה, כלומר בחיפוש אחר היפתרות מאשליות והבחנות הכובלות אותנו והגורמות לנו סבל. בציור הראשון האדם יוצא לחפש את הפר, אחרי זה הוא רואה אותו, נוגע בו, מנסה לאלפו, אך בסופו של דבר מבין שאין מה לאלף וכי כל ההבחנות, כולל גם אלה שבין הארה ללא הארה הן כוזבות.

אני ממש לא בטוחה שגם יוסאנו אקיקו חשבה על הפר, אבל לי נדמה שמעבר למסר פמיניסטי יש כאן גם מסר יותר רחב על הבחנות ותיוגים, והמסר מועבר מפי הנשים (והנה אני גם אני נופלת להבחנות):  למרות המילים "כה אמר זרתוסטרא", הקול בשיר הוא קולה של האישה הזקנה מהספר של ניטשה וקולה של יוסאנו אקיקו, המבקשת להניח לניסיון לשלוט בשור ולשחרר אותו סוף סוף לטובת הנשים והגברים כאחד.

האדם, שזכה שנפטר מאשליותיו והיאחזותו בהחבחנות, הולך רגוע ושליו בעולם

האדם, שנפטר מאשליותיו והיאחזותו בהחבחנות, הולך רגוע ושליו בעולם

8 תגובות ל-“יום האישה הבינלאומי: יוסאנו אקיקו וניטשה

  1. מקסים, תודה.

  2. מרתק, איזו דמות מעוררת השראה. תודה

  3. נהדר! תודה. איזה יופי של בלוג.

  4. שלום🙂
    תהיתי אם אוכל לקחת את השיר "אישה" למצגת לפאצ'ה קוצ'ה בו אני מתכננת לדבר על טנקה (כמובן עם קרדיט על התרגום – לך? לבלוג?)
    בברכה,
    אפרת.

    • שלום אפרת,
      אין שום בעיה, בשמחה. אבל השיר הזה הוא לא טנקה. הוא פשוט שיר קצר שכתוב בחמש שורות. המקצב של השיר הזה ביפנית שונה מאוד מטנקה, והוא למעשה ארוך יותר. אבל אם הוא מתאים לך, את בהחלט מוזמנת. אגב, מתי האירוע מתקיים?

      • הי,
        תודה ^-^ והוא שיר נהדר — אני תוהה אם יהיה לי זמן להכניס אותו בכל אופן.
        בפסח, חלק מסמינר מחוננים תיכוניסטיים.🙂

  5. פינגבק: שני שירים של יוסאנו אקיקו | יפן מונוגטארי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s