שועלות יפניות ושועלות סיניות

בפעם הקודמת התחלתי לדבר על תפיסת העל-טבעי בספרות היפנית לעומת התפיסה בספרות הקוריאנית והסינית. שמתי לב שביצירות הסיניות והקוריאניות העל-טבעי הוא בעצם טבעי ולפיכך המפגש בין אדם רגיל עם פֵיָה או עם בת מלך הים, על אף ייחודו, לא מהווה כל בעיה, ומעברים בין מימדי מציאות שונים מתרחשים בצורה חלקה, מבלי ששוכני המימדים ייפגעו. לעומת זאת בספרות היפנית המעברים בין מימדי המציאות לרוב מסתיימים בסגירת המעבר (או הפורטל כפי שקראתי לזה) בין המימדים ובפרידה של שוכני המימדים.

כדי לסיים את הדיון אני רוצה לדבר היום על שני סיפורים הקשורים לשועלים: אחד הוא אגדה מפורסמת מאוד בפולקלור היפני והשני הוא סיפור סיני שנכתב על ידי סופר בשם פּוּ סוּנג-לינג בסוף המאה ה-17. השועל, או לעיתים קרובות יותר השועלה, היא אחת הדמויות השכיחות בפולקלור הסיני והיפני. ישנם סוגים רבים של שועלות ושועלים, אך המאפיין הבולט שלהם הוא היכולת שלהם/ן לשנות צורה ולהופיע בדמות בן/ת אנוש. אני לא אכנס לעומק לנושא של שועלים וסיווגם, אף על פי שזה נושא מעניין, פשוט משום שהפוסט הזה לעולם לא יסתיים. המעוניינים לקרוא קצת על שועלים ברחבי העולם, וביפן בפרט, יוכלו למצוא מידע רב והפניות למקורות שונים כאן וכאן. אני אביא כאן את שני הסיפורים רק בשביל להמחיש את הרעיון שהתחלתי לדבר עליו בפוסט הקודם והוא שהמעבר בין מימדי המציאות הרבה יותר טבעי וחלק בתפיסה הסינית (והקוריאנית) לעומת התפיסה היפנית. על סיבה משמעותית להבדל עדיין לא הצלחתי לחשוב, וכל דבר שאני יכולה להעלות על הדעת יהיה רק בגדר ניחוש לא מבוסס. אז מי מכם שיש לו השערות, אשמח מאוד לשמוע.

fox-in-the-reeds

Ohara Koson, שועל בין קני סוף, 1930 לערך

סיפורים על שועלות ששינו את צורתן לנשים יפיפיות והתחתנו עם בני תמותה רווחים מאוד בפולקלור היפני וכפי שהבנתי גם בפולקלור הסיני, ומאוד מעניין לראות גם כיצד אגדה ספציפית השתנתה לאורך התקופות, אבל אני אתייחס רק לסיפור הסכמטי. הסיפור היפני שאני אציג הוא אחד הידועים ביותר בפולקלור היפני והפך עם הזמן לנושא של הצגות בתיאטרון קָבוּקי ובוּנֽרָקוּ (תיאטרון בובות), כמו גם נושא ליצירות ספרותיות לאורך ההיסטוריה. הגיבורה קוּזוּנוֹהא בתחילת דרכה בפולקלור הוזכרה רק כאמו של אבה נו סֶיימֶי, מומחה לניחוש בסוף המאה ה-10 שהפך עם השנים לדמות אגדית. עם הזמן קוּזוּנוֹהא הפכה לגיבורה בפני עצמה וסיפורה הפך לנושא של מספר הצגות קבוקי ובונרקו. היא ובנה פופולריים מאוד ביפן עד היום ומופיעים בסרטים, במנגה, באָנִימֶה ומשחקי מחשב. כראוי לפולקלור קיימות גרסאות רבות, אך השלד של הסיפור הולך כך:  אציל בשם אָבֶה נו יאסוּנָה מציל שועלה ממלכודת של מציידים ונפצע בעצמו. השועלה מופיעה בפניו בדמות של אישה ומטפלת בפצעיו. אבה נו יאסונה מתאהב בשועלה והם עוברים לגור יחד. לאחר זמן מה נולד להם ילד, לו הם קורים דוֹג'י (שיהיה ידוע מאוחר יותר כאבה נו סיימי), שגדל להיות חכם ומוצלח במיוחד. המשפחה חיה באהבה והרמוניה עד שיום אחד הילד בן החמש רואה בטעות את דמותה האמיתית של אמו השועלה. בעקבות גילוי זה האם, למרות שברון הלב שהדבר גורם לה, נאלצת לעזוב. היא משאירה לילד שיר פרידה בו היא אומרת שאם ירצה אי פעם לפגוש אותה, עליו לסור ליער שימוֹדָה. אבה נו יאסונה שמוצא את השיר (או מצטט לשיחת אשתו ובנו) מנסה להשיב את אשתו, למרות שגילה את צורתה האמיתית, אך לשווא. לפי גרסת קבוקי מפורסמת Ashiya Dōman Ōuchi Kagami (המראה החֶצְרוֹנִית של אשיאמה דומאן), שם הסיפור מופיע במערכה הרביעית, השועלה מתגלה לראשונה בדמותה של ארוסתו של אבה נו יאסונה ונאלצת לעזוב כשהארוסה האמיתית והוריה מגיעים לביתו של יאסונה. אפשר לקרוא עיבוד של גרסא זו בספר המיתולוגיה היפנית שערך יעקב רז. בכל מקרה, בכל הגרסאות שאני מכירה, השועלה, כמו גיבורות לא אנושיות רבות אחרות בפולקלור היפני, נאלצת לבסוף לעזוב את בן זוגה בעקבות גילוי דמותה האמתית.

utagawa kuniyoshi fox

אוּטָגאווה קוּניוֹשי (1797-1862), הדפס מס' 43 "טסוּמאגוֹ" מתוך 69 תחנות בדרך קיסוֹקאידוֹ.
אבה נו יאסונה רואה את אשתו בדמות של שועלה

מפגשים בין שועלות לבין בני תמותה אפשר למצוא גם בפולקלור הסיני, וכאן אני אתן כדוגמא את הסיפור "יינֽג-נינֽג", המופיע ראשון בספר צעיף הפשתן, מבחר מתוך קובץ הסיפורים רשומות המוזר מבית הלהג (לֽיָאו-ג'אי ג'ה-אי) מאת פו סונג-לינג שתרגמה אמירה כץ. בחג הפנסים, המתקיים ביום ה-15 של הירח הראשון, יצא צעיר אחד עם דודנו לחגוג בחיק הטבע מחוץ לעיר. בחגיגות ראה נערה יפיפייה ששבתה את לבו. הוא הרים ענף מלבלב של שיזף שנשמט מידיה של הנערה, אך הנערה עצמה נעלמה והוא לא הספיק לשאול לשמה. הצעיר חזר לביתו ומרוב ערגה לאותה נערה חלה. הדודן, שעמו יצא לחגיגות, בניסיון לשפר את מצבו של הצעיר, אמר לו שיחפש אחר הנערה, אך משלא הצליח למצוא אותה החליט לשקר ואמר שהוא בירר והסתבר שזו דודנית שלהם. כשהצעיר ביקש מדודנו לשדך ביניהם, שכן נישואים בין דודנים מצד אם מותרים, הדודן הבטיח שיעשה כך, אך כמובן לא עשה דבר. הצעיר החליט לצאת לחפש את הנערה בעצמו, ולאחר זמן מה של נדודים אכן מצא אותה מתגוררת בישוב קטן בהרים עם אישה זקנה ומשרתת. הצעיר ביקש לקחת את הנערה עמו לביתו וקיבל את אישור הזקנה. כשהוא הביא את הנערה לביתו ואמר לאמו שהביא את הדודנית שלו, האם התפלאה מאוד, שכן היא זכרה שהייתה לה פעם אחות שנישאה לאדם אחד בשם צֶ'ן, אך זו נפטרה זמן קצר אחרי נישואיה. הדודן, לאחר בירור, סיפר שלאחר שאשתו הראשונה של צ'ן נפטרה, כישפה אותו שועלה ואף ילדה לו בת, אך בריאותו של צ'ן הלכה והידרדרה ולבסוף הוא נפטר. קרובי המשפחה החליטו שמדובר בכישוף של שועלה והביאו מגרש שדים. בעקבות זאת השועלה לקחה את הילדה שלה וברחה. הנערה לא אימתה את דבריו של הדודן ונשארה לגור בבית הצעיר ובסופו של דבר התחבבה על כולם. האם, על אף חשדה כי מדובר ברוח רפאים, הסכימה לנישואי בנה לנערה והם נישאו. לאחר תקופה מסוימת שהזוג חי יחד גילתה הנערה את האמת לבעלה. היא אכן הבת של אותה שועלה. כשאמה השועלה הייתה על ערש מותה, היא הפקידה אותה בידי רוח הרפאים של אשתו הראשונה של צ'ן, וזו אותה אישה זקנה שפגש הצעיר בישוב הקטן בהרים. הנערה ביקשה מבעלה להביא את אמה השועלה לקבורה ראויה, והבעל נעתר לה. הם מצאו את הגופה וקברו אותה בקבר המשפחתי של צ'ן. הזוג חי בעושר ואושר, נולד להם בן, והם המשיכו להגיע כל שנה לקברו של צ'ן והשועלה כדי לבצע את מצוות כיבוד האבות.

ying ning

"יינג-נינג", בול סיני מתוך סדרה של בולים עם איורים לסיפורי פו סונג-לינג

שני הסיפורים שונים מאוד באופיים, אך שניהם מדברים על מפגש עם העל-טבעי, במקרה זה מפגש עם אישה שועלה. האישה בסיפור הסיני  המסוים הזה היא לא בדיוק שועלה בעצמה, אלא היא בת של שועלה, אך היא גם לא אדם רגיל, ומתנהגת בצורה מעט משונה לאורך כל הסיפור (היא נוטה לצחוק ללא הרף, מטפסת על עצים ומסוגלת להיעלם בפתאומיות). בסיפור אחר באותו ספר "צ'ינג-פנג" מופיעה אישה-שועלה בדמותה השועלית וגם לאחר שהתגלתה כך נשארת, יחד עם משפחתה, לחיות עם הגיבור בסיום הסיפור. ההבדל בין הסיפורים הסיניים ליפניים הוא לא בכך שהיפנים מפקפקים בעל-טבעי או בכך שהגיבורים בסיפורים אלה אינם מעוניינים בקשר עם השועלות. גם במקרה הסיני וגם במקרה היפני לבני האדם אין לכאורה כל בעיה עם היות האישה שועלה. כמו הצעיר מהסיפור הסיני, אבה נו יאסונה לא מגרש את אשתו ולא מעוניין להיפרד ממנה לאחר הגילוי, ואף יוצא אחריה אל היער. אך בעוד שבסיפור הסיני הזוג יכול להמשיך את חיי המשפחה שלו באין מפריע גם לאחר הגילוי, בסיפור היפני הדבר נתפס כבלתי אפשרי. לא מהיעדר רצון, אלא מסיבה לא ברורה אך בלתי ניתנת לערעור כלשהי, כפי שאיננו יכולים להמשיך לחיות עם אדם יקר שנפטר, על אף היעדר רצון הצדדים להיפרד. אגב, לא כל הסיפורים הסיניים מסתיימים בסוף טוב. בסיפור אחר מאותו ספר "חלום על שועלה", השועלה לא נשארת עם הגיבור, אלא עוזבת, אך לא בעקבות התגלות זהותה אלא מסיבה אחרת. עצם היותה שועלה לא מהווה בעיה. הייתכן שהשועלות הסיניות והשועלות היפניות שונות במהותן? או שמא זו המציאות ששונה? או אולי אין בכלל מציאות. ואין שועלות.

נ.ב. הספר צעיף הפשתן, מבחר מסיפורי פו סונג-לינג שתרגמה אמירה כץ מאוד מומלץ. זו הצצה נהדרת ונדירה אל התרבות הסינית בעברית.

7 תגובות ל-“שועלות יפניות ושועלות סיניות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    הי אירית, כרגיל כיף לקרוא.
    לפני מספר שנים פגשתי בירושלים בחור בשם קובאיאשי, שהיה אז תלמיד דוקטורט של גלית חזן רוקם (המחלקה לפולקלור בירושלים). הוא עסק בהשוואת סיפורים יפניים וסיניים מבחינת תפקיד האשה בהם, וכמוך גם הצביע על האופן השונה שבו סיפורים אלו נוטים להסתיים (חזרה לטבע ביפן, או התבייתות בסין. בהכללה). אולי מי מבין הקוראים פה יוכל לעזור לך למצוא את מחקרו.

  2. הוי כמה מעניין. מהמותן, באינטואיציה לא מוסמכת ולא מנוסחת עד הסוף (ואולי גם מושפעת מהחלום הראשון של קוראסווה – קרני שמש בגשם, קוראים לו נדמה לי – על חתונות של שועלים) זה קשור להתבגרות והתפכחות. כאילו הסיניים ממשיכים על אותו רצף של ילדות ואצל היפנים יש שבר שאין ממנו חזרה.

    • מרית, איזה כיף שבאת לקרוא על שועלים! ידעתי שתהיה לך תובנה מאירת עיניים. מעניין שהמפגש בין הילד לשועלים אצל קורוסאווה לא סוגר עבורו את המעבר אל המימד הפנטסטי. לא מיד, בכל אופן. האמא שולחת אותו להתנצל בפני השועלים, ואנחנו רואים אותו עומד בשדה מלא פרחים וקשת יפיפיה. השועלים אולי אינם, אבל באפיזודה הבאה הילד פוגש ברוח של עץ האפרסק ורוחות עצי האפרסק מתגלות ורוקדות בפניו. לוקח לגיבור זמן להיפרד סופית מהילדות ומהפנטסטי, אבל בסוף זה קורה. באפיזודה האחרונה בסרט הטבע יפיפיה, אך אין יותר רוחות מרקדות. מעניין שבסיפורים הסיניים ההתבגרות וההתפכחות האלה לא קורים. אולי הסינים לא רוצים להתבגר…

  3. פוסט מעניין מאוד, תודה! אסתכן בניחוש לגמרי לא מלומד שכן אין לי הרבה מושג בהיסטוריה, בתרבות ובאמנות של יפן סין וקוריאה, ולכן אני יכולה להציע רק ניחוש מטא: השועל הוא האחר, הזר. אולי החברה היפנית היתה פשוט קסנופובית והומוגנית יותר מהחברות הסינית והקוריאנית, אולי זה גם עניין של מבנה גיאוגרפי, סין וקוריאה היו פתוחות יותר לזרים מאשר איי יפן.

    • תודה סילקי! באמת החברה היפנית הייתה מבודדת יותר (תרבותית וגיאוגרפית) מהחברה הסינית והקוריאנית במשך רוב ההיסטוריה שלה ובוודאי הדבר השפיע על תפיסת העולם שלה, אבל נראה לי שחייבים להגדיר פה את החרדה/הפחד בצורה רחבה יותר מאשר "קסנופוביה". נראה לי, שכמו באגדות עם של עמים אחרים, מדובר בפחד קמאי יותר, בפחד מהמיסתורין, פחד מהלא נודע בעולמנו. הרי מדובר לא רק בשועלים, אלא גם בבעלי חיים פלאיים אחרים, ברוחות רפאים ויצורים כאלה ואחרים – כל אלה נציגים של העולם המסתורי הקיים לצדו או מעבר (תלוי בתפיסתו של מי) לעולמנו. יותר מזה, אין באגדות היפניות יחס שלילי אל היצורים האלה. הם לא תמיד מפחידים, לא תמיד בלתי רצויים על ידי האדם, אלא שבסופו של דבר חייבת להיות מחיצה בין העולמות, מה שקיים פחות באגדות הסיניות והקוריאניות שראיתי.

  4. פינגבק: "מעשה בשועל" / היאשי פומיקו | יפן מונוגטארי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s