פורטל אל עולם העל-טבעי

קשה להאמין איך הזמן רץ! למרות התקוות שלי, החודש אני פשוט לא מצליחה להגיע לכתיבת פוסט, אבל הנה, אני כאן, והיום פוסט חובק תרבויות – סין, קוריאה ויפן. אני קוראת עכשיו יצירה קוריאנית מהמאה ה-17 בשם A Nine Cloud Dream (חלום תשעת העננים) מאת קים מאנג'ונג (Kim Manjung), רומן שנכתב בסינית ומתרחש בסין במאה ה-9. היצירה נחשבת, לפי חוקרים אחדים, לרומן הקוריאני החשוב הראשון, אף על פי שאחרים מבקשים לחלוק על הגדרה זו בטענה כי היא דומה מדי למודלים הסיניים.[1]

גיבור הרומן הוא שאו-יו (Shao-yu או בתעתיק קוריאני So-yoo), תלמיד מוצלח מאוד של מורה טאואיסטי, שחוטא בכך שיופיין של שמונה פיות שפוגש על גדת הנהר מערער את שלוותו. המורה הכועס שולח את שאו-יו אל יָמָה, השופט בשאול, והוא מחליט שעל שאו-יו להיוולד מחדש בעולם בני האדם. הפיות גם הן נשלחות על ידי המלכה שלהן לשיפוטו של יָמָה וגם הן מצוות להיוולד מחדש בעולם בני האדם. בעולם בני האדם, הקרמה (שכפי שאתם רואים, לא בדיוק גורל, אלא משהו שמתחייב מהחיים הקודמים) מפגישה בין תשעת הדמויות. שאו-יו, הניחן בכל מעלה אפשרית, מטפס במהירות בסולם החברתי ובדרך פוגש שמונה יפיפיות שכולן הופכות לנשותיו וכולם חיים יחד עד שיסיימו לרצות את תקופת הקיום בעולם, אליה נשלחו.

virtuous women

כריכת הספר שאני קוראת, בו מופיע הרומן חלום תשעת העננים.
האיור הוא חלק ממסך רקום של עשרה פאנלים מהמאה ה-19 המתאר את הסיפור.

לא מדובר ברומן ריאליסטי, אלא ברומן המלא בפיות, רוחות רפאים והתרחשויות על טבעיות כמו היעלמויות פתאומיות, מסעות על כנפי הרוח וביקורים במחוזות קסומים כמו ממלכתו של מלך דרקון בתוך אגם, אבל הכל מוצג כחלק מהמציאות. כלומר, אין שום הבדל בין תיאור "המציאות" ל"לא מציאות", ואם מכירים קצת את התרבות הסינית והקוריאנית ואת התפיסות הטאואיסטיות והבודהיסטיות אין שום דבר מפתיע בכך. גם במערב מוכר היטב סיפורו של ג'ואנג דזה, המספר שחלם שהוא פרפר וכשהתעורר התקשה לומר אם הוא ג'ואנג דזה שחלם על פרפר או שהוא בעצם פרפר שחולם כעת שהוא ג'ואנג דזה. המציאות היא חלום והחלום הוא המציאות.

אני עדיין באמצע ומאוד נהנית ממפגשיו של שאו-יו עם הנשים היפיפיות שכולן – כמובן – מעוניינות להיות איתו ואוהבות אחת את השנייה כמו אחיות. יש אספקטים רבים ברומן הזה שמעניין לחשוב עליהם, גם על מקומו של הרומן בתרבות הקוריאנית מבחינה פוליטית, גם על המציאות החברתית שהוא משקף, אבל אני רוצה לדבר על התפיסה של על-טבעי בו, במיוחד מול התפיסה של על-טבעי ביפן.

תמיד אומרים כמה הטבע ביפן נחשב לקדוש וכמה הקדושה היא חלק מהמציאות בתפיסה היפנית – האלים שוכנים בתוך ההרים, בתוך עצים, בתוך אבנים גדולות. האלים הם לא טרנסצנדנטיים כמו בנצרות או יהדות, אלא נמצאים בכל מקום בעולם של בני האדם, רק אולי במימד אחר. אבל לאחרונה התחלתי לחשוב שבתפיסה היפנית העל-טבעי מופרד במידה רבה הרבה יותר מעולמם של בני האדם מאשר בתפיסה הסינית (או הקוריאנית, שהושפעה בשל נסיבות היסטוריות במידה רבה הרבה יותר מסין ולאורך זמן). אני הדיוט גמור בכל מה שקשור לתרבות הסינית והקוריאנית, כך שמדובר פה רק באיזושהי תחושת בטן יותר מאשר בדעה מבוססת היטב, אבל אולי תחושת הבטן תוביל אותי למקומות מעניינים, כפי שלפעמים קורה.

סיפורי עם יפניים, כמו גם ספרות יפנית מוקדמת (וכשחושבים על זה גם העכשווית) מלאים בהתרחשויות על-טבעיות ובמפגשים של האדם עם רוחות ויצורים משונים ומחליפי צורה למיניהם. למעשה, בניגוד למה שמוכר לנו במערב, המיתולוגיה היפנית לא מתייחסת כלל לבריאת בני אדם. יש רק סצנה קצרה אחת שיכולה אולי לרמוז על מקורם של בני האדם, כשניניגי, נכדה של אלת השמש אמאטרסוּ, נשלח מהשמיים לארץ ופוגש בנסיכת הפריחה (kono-hana-sakuya hime) ומתאהב בה. אביה של הנערה, אל ההר, מעדיף קודם כל להשיא את בתו הבכורה, נסיכת הסלע (iwanaga hime), אך ניניגי מסרב ומתחתן עם נסיכת פריחת הסקורה. אל ההר הזועם מטיל עליהם קללה, האומרת שכל צאצאיהם יחיו חיים קצרים. יש הטוענים שאפשר למצוא בסצנה זו הסבר אטיולוגי למוות בעולם של בני אדם. אבל את הארץ בשלב זה אכלסו כבר אלים רבים שאינם צאצאים של ניניגי ובכל אופן, במיתולוגיה היפנית גם האלים אינם מוגנים מפני מוות. כך יוצא שאת יפן (ואת כל העולם) מאכלסים גם בני אדם וגם אלים וההבדל ביניהם לעיתים תכופות לא כל כך ברור.

konohana

Dōmoto Inshō 1891-1975
נסיכת הפריחה konohana sakuya hime

עם זאת, גם במיתולוגיה וגם בפולקלור, המפגש בין עולמות או מימדים שונים של הקיום בדרך כלל מסתיים בצורה טראגית, כשבסופו של דבר הגבול שלרגע נפרץ בין המימד של בני האדם למימד העל-טבעי נסגר שוב. זה נכון לטקסים שמאניים אליהם מזמינים אלוהות לזמן קצר, אך משלחים אותה בתום הטקס וזה נכון גם לפולקלור. אחד הסיפורים המפורסמים ביותר במיתולוגיה היפנית הוא סיפורם של איזנאגי ואיזנאמי, שני האלים הראשונים שהובחנו כזכר ונקבה, בהתאמה, שכן לפניהם היו מספר דורות של אלים חסרי צורה. איזנאגי ואיזנאמי מולידים את איי יפן (שזה למעשה העולם), את כל תופעות הטבע, את הסלעים, העצים והנהרות ואלפי אלים שונים. בלידתו של אל האש איזנאמי נכווית ומתה מפצעיה. לאחר שמבתר בזעם את אל האש (וכך מפזר הרי געש ברחבי יפן), יורד איזנאגי לשאול לבקר את אשתו היקרה. איזנאמי אומרת שכבר טעמה מהאוכל בשאול ולכן לא תוכל לשוב עמו לעולם החיים, אך בכל זאת תלך ותשאל מה אפשר לעשות, ומצווה על איזנאגי להמתין לה בסבלנות. הבחור כמובן לא מחכה, מתקדם אל תוך השאול ורואה את אשתו היקרה במצב של ריקבון מתקדם וגופה רוחש רימות. הוא מזועזע מהמראה ובורח משאול כשחבורת שדות רודפת אחריו. כשהוא יוצא הוא סותם את פתח הכניסה לשאול באבן גדולה כדי למנוע מעבר קל בין העולמות. כך, מפגש עם ישות שלא "מהעולם הזה" מסתיים בסגירת הפורטל בין שני מימדי הקיום.

izanagi izanami

איזנאגי סותם את הגולל על איזנאמי ומותירה בשאול (איור של Izumoi Aki)

דבר דומה מתרחש מאוחר יותר בין הואורי (Hoori) ונסיכה טויוטאמה (Toyotama). הואורי מתאהב בנסיכה טויוטאמה, בתו של מלך הים [2] ועובר לגור איתה בממלכה שמתחת למים. טויוטאמה נכנסת להיריון וכשמגיע זמנה ללדת מבקשת לצאת אל בקתה על החוף ומצווה על בעלה לא להציץ. שוב, הבעל מפר את הטאבו ומציץ ורואה בבקתה במקום אשתו יצור ימי מפחיד. הוא עצמו נחרד למראה עיניו, והיא כשמגלה מה קרה, חוזרת אל ממלכתו של אביה כשהיא משאירה את בעלה ואת הילד על החוף והמעבר בין הים ליבשה נסגר. כמובן, סיפור זה מזכיר, או אולי יש לומר, מהווה בסיס לסיפור על אוראשימה טארו עליו כתבתי כאן.

toyotama

Toyohara (Yōshū) Chikanobu 1838–1912
טויוטאמה יולדת את בנה בעודה הופכת לייצור ימי

וכאן אני רוצה לעשות השוואה לאחת הפאיזודות בחלום תשעת העננים הקוריאני. כמובן, אני משווה כאן יצירה ספרותית למיתולוגיה ופולקלור, אבל אני חושבת שבהקשר זה אין בעיה בהשוואה הזאת, משום שנראה כי הספר הקוריאני משקף יותר את התפיסות התרבותיות לגבי העל-טבעי מאשר את תפיסותיו האישיות של קים מנג'ונג.

בשלב מסוים שאו-יו, גיבור הספר, יוצא להלחם בפולשים הטיבטים ונקלע למצב בו כוחותיו מוקפים על ידי כוחות אויב, המים באגם לידו חונים כוחותיו אינם ראויים לשתייה וכוחם של החיילים הולך ותש. שאו-יו יושב באוהל שלו וחושב איך לצאת מהמצב אליו נקלע, כשמולו מופיעות שתי פיות קטנות, המודיעות כי נשלחו על ידי בתו הצעירה של המלך השולט באגם מסוים, שלאחרונה עברה לגור באגם לידו חונים כוחותיו של שאו-יו. שאו-יו עולה על סוס מיוחד שנשלח עבורו ובעזרתו מגיע אל הממלכה שמתחת למים. שם הוא פוגש בבת המלך היפיפייה שמספרת לו שבדיוק לאחד כמוהו היא חיכתה כל חייה, שכן נאמר לה שהיא הייתה פיה בחיים הקודמים ובחיים אלה נועדה להיות אשתו של אדם יוצא דופן, אך היא לא יכולה להתחתן איתו מיד משלוש סיבות: היא צריכה לספר על כך להוריה; היא לא יכולה "ללכלך את מיטתו" בריח הדגים ובקשקשים שלה, שכן היא עוד לא שינתה צורה; ובנוסף יש לה מחזר מטריד שלא מניח לה, אף על פי שאביה כבר סירב לו בעבר. שאו-יו פותר את כל שלושת הבעיות. הוא אומר לה שאין ספק שאביה לא היה מרשה לה להגיע לאגם הזה סתם כך, אלא וודאי התכוון שתפגוש אותו כאן. במחזר המטריד אין לו שום בעיה להילחם ולנצח אותו, ולגבי הצורה שלה הוא אומר לה כך: "היות ובמקור היית פיה ובעלת טבע רוחני, ובשום מקום לא נאמר שהקשר בין בני אדם לרוחות אסור, למה שאגעל מהקשקשים והסנפירים שלך?". כמובן, העלמה משתכנעת והם מיד הולכים יד ביד למיטה ובהמשך היא (כנראה, עוד לא הגעתי לשם, אבל הסוף כאן ידוע מראש) עוברת לגור איתו, לפי צו הקרמה.

לעומת הסיפור של טויוטאמה והואורי, בסיפור הקוריאני אין שום טאבו ואין זעזוע מהמצב "הלא אנושי" של האישה. אומנם שאו-יו בהתחלה תוהה איך יגיע אל הממלכה שמתחת למים, אך ברגע שהמשרתות של הנסיכה אומרות לו שיש סוס מיוחד שהוכן עבורו, הוא לא מהסס לרגע. העולם שמתואר בחלום תשעת העננים הוא עולם בו הפורטל בין עולם הרוחות, עולם המים, עולם הפיות לבין עולם בני האדם תמיד פתוח, ואף על פי שלא כולם זוכים לעבור בו, אלא אנשים ברמה רוחנית גבוהה, הוא לעולם אינו נסגר.

באפיזודה נוספת, שאו-יו פוגש ביער אישה יפת תואר המזדהה כפיה. הם מתנים אהבים ואין כץ לתענוג שהם חווים יחד. יום למחרת, כשחוזר עם ידידו לאותו מקום ביער, מתגלה לו שלא הייתה זו פיה שפגש אמש, אלא רוחה של אישה שנפטרה בצעירותה. שאו-יו מוזג יין ליד קברה כמנחה וחוזר לביתו. בלילה רוח האישה באה אל חדרו ומתנצלת בפניו על כך שרימתה אותו בפגישתם הראשונה. היא אומרת שפחדה לספר לו את האמת משום שפחדה שייבהל, אבל היום הוא הגיע עם מנחת יין ושיר אל קברה והיא הייתה חייבת לבוא ולהודות לו על טוב לבו. רק חשש אחד בלבה: "כיצד אוכל לקרוב אליך שוב עם גופי הנרקב?", כך היא מסיימת את דבריה. על כך עונה לה שאו-יו ללא היסוס: "אנשים הפוחדים מרוחות הם טיפשים או פחדנים. כשאדם מת הוא הופך לרוח, ורוח אחרי שהיא נולדת מחדש הופכת לאדם, כך שאדם שפוחד מרוחות הוא כסיל. רוח הבורחת מבני אדם היא רוח אווילית. היות וביסודו של דבר הם אותו דבר עצמו, מדוע יש צורך שנבחין בין חיים למתים? זו דעתי וזו אהבתי. מדוע את עדיין מסרבת לי?"


בווידאו אפשר לשמוע (באנגלית) את תקציר העלילה
בהתבסס על מסך שצויר במאה ה-19 על פי הסיפור

כשקראתי את הקטע הזה מיד חשבתי על איזנאגי ואיזנאמי ועד כמה שההבדל בין התפיסות בולט. בסיפור המיתולוגי היפני יש הפרדה ברורה בין החיים למתים והגוף הנרקב של איזנאמי מוחשי ביותר לעומת גופה של העלמה בסיפור הקוריאני, שריקבונה ככל הנראה לא נראה לעין, אלא מדובר יותר בריקבון מטפורי. יותר מזה, בסופו של דבר מתברר שלא הייתה זו רוח אלא בחורה בשר ודם, אבל לענייננו אין זה משנה. החשוב הוא שהדבר אינו מפתיע את שאו-יו  ויותר מכך, שאין לו שום בעיה עם קשר בין בני תמותה לבין הרוחות. כמובן, גם בפולקלור היפני רוחות רפאים לעיתים קרובות מגיעות אל עולמם של בני האדם, בין אם על מנת לתקוף מישהו על עוול שנעשה להן ובין אם מתוך געגועים לאדם אהוב, אבל המפגש, גם כשאינו מבעית, כמו במקרה של איזנאגי ואיזנאמי, מסתיים בפרידה מתוך הבנה שהמימדים השונים צריכים לשמור על גבולותיהם.

הנה כתבתי כל כך הרבה ובכלל לא הגעתי לדבר על צעיף הפשתן, מבחר מתוך קובץ סיפורי על-טבעי רשומות המוזר מבית הלהג (Liáozhāi zhìyì), שנכתב (לפחות רובו) בסוף המאה ה-17 בסין על ידי פּוּ סוּנג-לינג. נראה שנצטרך להשאיר את זה לפוסט הבא.

הערות

[1] אני קוראת את התרגום של Richard Rutt מ-1974, אבל קיים גם תרגום חדש של James S. Gale מ-2003 ובתרגום זה היצירה נקראת The Cloud Dream of the Nine , ואפשר לקרוא אותה כאן. היצירה נכתבה במקור בסינית ותורגמה לקוריאנית סמוך לזמן כתיבתה. השם של היצירה נכתב בסימניות הסיניות 九雲夢 ובקוריאנית 구운몽.

[2] ריוּג'ין – דמות המגיעה מהפולקלור והמיתולוגיה הסיניים (ואם לחפור יותר עמוק, אז אפשר גם למצוא מקורות הודיים). אלוהות של מים, השוכנת לא רק בים, אלא גם באגמים ובנהרות. באנגלית בדרך כלל מתייחסים אליה כ-Dragon King.

כל מה שתרגמתי כאן מחלום תשעת העננים מבוסס על התרגום לאנגלית. הקוריאנית שלי נמצאת בשלב הראשוני ביותר.

תגובה אחת ל-“פורטל אל עולם העל-טבעי

  1. פינגבק: שועלות יפניות ושועלות סיניות | יפן מונוגטארי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s