עולם הספרות של יפן לא נח לרגע

שוב ושוב אנחנו עדים לכך שספרות היא לא משהו ערטילאי, אלא משהו שחורג הרבה מעבר לגבולות של כריכות הספרים. בעוד באקדמיה מדברים על "מות המחבר", המחברים המתים ממשיכים לעורר מהומות ולייצר חדשות. אצלנו בהרחבה סוקר המשפט סביב כתבי קפקא, שבתום 5 שנים של דיונים הוחלט להעבירם לספרייה הלאומית, וביפן ממשיכים להתחקות אחר קורותיהם של אנשים שהיוו השראה ליצירות ולאתר כתבים נשכחים שלא פורסמו בזמן חייהם של הסופרים.

מורי אוגאי, 1862-1922

ב-6 בנובמבר דיווח עיתון אסהי שנראה כי נמצאו מסמכים המעידים על כך שהאישה שבת דמותה מופיעה ביצירה המפורסמת של מורי אוגאי (森鷗外 Mori Ōgai)- "הרקדנית" (舞姫 Maihime) נפטרה ב-1953 בגיל 86. "הרקדנית" (ולא לבלבל בין הסיפור של מורי לבין אנימה שלא קשור אליו כלל) היה הסיפור הראשון שפרסם מורי, שהיה לא רק סופר חשוב, אלא גם מתרגם ובהכשרתו – רופא. בסיפור שהתפרסם ב-1890 ומתרחש בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19, סטודנט יפני למשפטים בשם אוטה טויוטארו (Ota Toyotaro) נשלח לברלין כדי ללמוד על מערכת המשפט באירופה (משהו שיפנים רבים עשו בסוף המאה ה-19, לאחר פתיחתה של יפן למערב). ערב אחד, בדרכו הביתה, פוגש טויוטארו בחורה בוכה. הבחורה, ששמה אליס, מספרת שהמצב הכלכלי של משפחתה רע עד כדי כך, שאין להם כסף לשלם עבור סידורי הלוויה של אביה, שאך זה נפטר. טויוטארו מרחם על הבחורה, מביא לה כסף כדי לעזור עם סידורי הלוויה, ומכאן מתפתח קשר רומנטי ביניהם. טויוטארו, שמאבד את מלגת הלימודים שלו, עובר לגור בביתה של אליס. ידידו של טויוטארו מנסה לסייע לו מבחינה כלכלית ומקצועית ומקשר בינו לבין דיפלומט רם מעלה, המחפש מתורגמן. הדיפלומט, שמתרשם מכישוריו של טויוטארו, מבקש ממנו לעזוב עמו ליפן. טויוטארו, שמרגיש שאם לא ינצל את ההזדמנות הוא עלול לאבד כל קשר למדינה שלו, מסכים להצעתו של הדיפלומט, אף על פי שאליס זה לא מכבר סיפרה לו שהיא בהיריון. טויוטארו, במצב נפשי קשה אחרי הפגישה, משוטט שעה ארוכה ברחובות, וכששב הביתה מיד נופל למשכב. כששבה אליו הכרתו הוא רואה את אליס מטפלת בו, אך במצב נפשי ופיזי מעורער. בסופו של דבר מסתבר לו שאותו חבר שהכיר לו את הדיפלומט דיבר עם אליס וסיפר לה על החלטתו של טויוטארו לעזוב ליפן וזו מרוב צער נשתבשה עליה דעתה. טויוטארו עוזב ליפן, כשהוא משאיר כסף לאליס ואמה, ולא שב לראותה עוד.

טויוטארו ואליס בסרט מ-1989

הסיפור, כאמור, מבוסס על חייו של מורי, שנשלח לברלין מטעם הצבא היפני, שם עבד כקצין רפואה. בברלין הוא התאהב בבחורה, שבניגוד לאליס מהסיפור, נסעה אחריו ליפן, אך חזרה למדינתה חודש בלבד אחרי הגעתה. אין ספק שהיה מי שהסתכל בעין לא יפה על הקשר בין קצין רפואה לבין צעירה גרמניה ממעמד נמוך. במיוחד, ככל הנראה, הקשר לא מצא חן בעיני אמו של מורי, שבמהרה ארגנה לו כלה לפי טעמה. מורי התחתן עם האישה שאמו בחרה לו, אך הנישואים שרדו רק כשנה וחצי. נראה שהרגש כלפי אליס נותר עמוק בליבו של מורי, שחזר ושזר את דמותה בתוך יצירותיו, ש"הרקדנית" היא המפורשת ביותר ביניהן.

טויוטארו ואליס, גרסת האנימציה

סיפור האהבה הטראגי ב"הרקדנית" הביא רבים לעסוק בחייו הפרטיים של הסופר. רוקוסו איצ'יקה (六草いちか Rokusō Ichika), כותבת עצמאית, המתגוררת כבר שנים רבות בברלין, חיפשה שוב בארכיונים ציבוריים בברלין את תעודת הנישואים ואת תעודת הפטירה של Elise Weigert, הנחשבת לבת דמותה של אליס מהסיפור (חוקרים מצאו את השם בין רשימות של נוסעי אוניה שהגיעה ליפן בתקופה הרלוונטית). לפי המסמכים גילתה רוקוסו כי אליס התחתנה רק בשנת 1905, כשהיא בת 38. רוקוסו מעלה השערה כי אליס התחתנה לאחר ששמעה על נישואיו השניים של מורי (הוא התחתן שוב 12 שנים אחרי שהתגרש מאשתו הראשונה). 18 שנים מאוחר יותר בעלה נפטר ומאז היא חיה לבד. לפי תעודת הפטירה, היא נפטרה בבית אבות, בו התגוררה במשך שש השנים האחרונות לחייה.

וכך באמת מסתיים (?) סיפורה של הרקדנית.

מי שיודע יפנית, יכול לראות אנימציה של "הרקדנית" ביוטיוב כאן (לצערי, לא מצאתי גרסא עם כתוביות). את הסיפור עצמו ניתן למצוא באנתולוגיה של אוניברסיטת קולומביה:

Mori, Ogai, "The Dancing Girl". trans. Richard Borin, in The Columbia Anthology of Modern Japanese Literature: From Restoration to Occupation, 1868-1945 (vol. 1), ed. J. Thomas Rimer and Van C. Gessel (New York: Columbia University Press, 2005), p.10-25.

אווז הבר הוא הספר היחיד של מורי שתורגם לעברית מאנלית על ידי נעמה יפה ויצא בהוצאת אסטרולוג ב-2001. אני לא קראתי את התרגום, ואני קצת חשדנית כלפי תרגומים (הרבים, יש לומר) של ספרות יפנית שיצאו בהוצאת אסטרולוג, אבל, לפחות בינתיים, זה מה שיש בעברית, ואולי כדאי לתת לתרגום הזה הזדמנות.

* * *

אבה קובו (1924-1993)

לא רק איתור של גיבורי ספרים, אלא גם איתור של כתבים נשכחים מעסיק את אוהבי הספר ביפן. לפני זמן מה סיפרתי כאן על טקסט של קוובאטה יאסונרי שנמצא במרתפי המוזיאון הנקרא על שמו, וכעת התגלתה יצירה של גדולי הסוריאליסטים ויוצרי האוונגרד היפניים אבה קובו (安部公房 Abe Kōbō).

יצירת הפרוזה הראשונה של אבה 終りし道の標に  Owarishi michi no shirube ni  (לצד תמרור הכוונה  בקצה הדרך) התפרסמה ב-1948, ואילו יצירה חדשה זו נכתבה, כך לפי אסהי, בסתיו של 1946, ולפיכך זו היצירה השלישית המוקדמת ביותר של אבה, כשהיצירה המוקדמת ביותר הידועה היום היא מאביב 1945. נראה שאבה בן ה-22 כתב את היצירה שהתגלתה כשהוא על סיפון אוניה המביאה את האזרחים היפניים ממנצ'וריה לאחר תבוסתה של יפן במלחמת האוקיינוס השקט. אבה נולד בטוקיו, אך כבר באותה שנה משפחתו עברה למוקדן שבמנצ'וריה, שם עבד אביו הרופא במכללה הקיסרית הרפואית (מנצ'וריה, כידוע, הייתה תחת שליטתה של יפן באותה תקופה). ב-1940 אבה חזר לטוקיו ללמוד, אך ב-1944, כשהרגיש שיפן עומדת להפסיד במלחמה, שב למנצ'וריה כדי להצטרף לאביו. האב חיפש דרכים לחזור ליפן, אך מחלת הכולרה הכניעה אותו והוא נפטר בדצמבר 1945, וכך בנובמבר 1946 מצא את עצמו אבה בדרכו חזרה ליפן.

כתב היד של היצירה, הכולל 19 עמודים, נמצא בביתו של אחיו הצעיר של הסופר בסאפורו שבהוקאידו. גיבור היצירה, הנקראת 天使 Tenshi (מלאך), הוא אדם הבורח מבית חולים לחולי רוח ומשוטט ברחובות, כשהוא מדמה את עצמו ואת האחרים כמלאכים. נראה שכבר כאן אבה, שחווה את הכאוס של סוף המלחמה, מציג עולם בו המציאות והדמיון מתערבבים, ובו המציאות מצטיירת כיותר הזויה ואבסורדית מכל דבר שניתן לדמיין.

סצנה מתוך סרט "אישה בחולות", 1964, בבימוי טשיגהרה הירושי (Teshigahara Hiroshi)

לעברית תורגמה אחת היצירות המפורסמות ביותר של אבה, אישה בחולות. אגב, זה היה הספר הראשון של סופר יפני שקראתי מעודי. גיבור הספר, חוקר חרקים חובב, מגיע לכפר נידח לחפש אחר חרקים בחולות, וכשהוא מגלה שפספס את האוטובוס האחרון הביתה, אנשי הכפר מציעים לו ללון בכפר. הם מובילים אותו לאישה שביתה נמצא בתוך מחצבת חול. האישה עוסקת כל יום בהרחקת החול מביתה כדי שלא ייקבר תחתיו ולמעשה בכך מגנה על הכפר מפני סחף של החולות. הגיבור לן בביתה של האישה, אך למחרת בבוקר מגלה כי סולם חבלים שבאמצעותו ירד אל המחצבה נעלם וכי אין לו כל דרך לשוב הביתה. הייתי בערך בת 13 או 14 כשקראתי את הספר (מי משאיר ספרים כאלה על מדפים אליהם נערה צעירה ונוחה להתרשם יכולה להגיע?), ואני חייבת להודות שבאותה תקופה הוא זעזע אותי עד כדי כך, שהחלטתי שאין שום סיבה לקרוא סופרים יפניים. כמו שאתם רואים, זה עבר לי, ומאז קראתי את הספר הזה שוב, שהסתבר כלא פחות מטריד ממה שזכרתי, אך אני כבר הייתי הרבה יותר בוגרת והרבה יותר מוכנה. אז מי שאוהב סוריאליזם וחושב שהחיים הם אבסורד מוחלט (וגם מי שחושב שחיים הם מלאי משמעות) מוזמן לקרוא:

אבה, קובו. אישה בחולות. גוונים, 2006 (מיפנית: איריס אלגרישי).

מודעות פרסומת

2 תגובות ל-“עולם הספרות של יפן לא נח לרגע

  1. איזה מזל שעברה לך הסלידה מסופרים יפניים…תודה.

  2. פינגבק: חמישה סיפורים מיפן | יפן מונוגטארי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s