אקוטגווה וטניזקי

אקוטגווה ריונוסקה

היום לפני 126 שנה נולד טניזקי ג'ונאיצ'ירו  (1886-1965) והיום לפני 85 שנים נפטר אקוטגווה ריונוסקה (1892-1927). לא יכולתי שלא לציין יום כזה בפוסט, אף על פי שלאחרונה הזמן הפנוי שלי הולך ומצטמצם, ונראה שהמצב יימשך לפחות עד סוף ספטמבר (כן, דווקא בקיץ). אבל אני בכל זאת מבטיחה להשתדל לכתוב משהו פעם בשבוע.

ובכן, בין שני הענקים הספרותיים האלה אני אוהבת יותר את אקוטגווה, המוכר בעיקר בזכות סרטו של אקירה קורוסאווה "רשומון", המבוסס על שני סיפוריו של אקוטגווה: "רשומון" ו"בחורש". למעשה, העלילה של  "רשומון" הסרט מבוססת יותר על "בחורש", ולוקחת את "רשומון" הסיפור רק בתור מסגרת סיפורית. אין ספק שגם הסרט וגם הסיפורים של אקוטגווה מעוררים מחשבה באשר לאופן בו אנו תופסים את המציאות ובאשר ליחסיותה של אמת, אבל החיבור שלי עם אקוטגווה נוצר דווקא בגלל היצירות האישיות (אפשר לומר, אוטוביוגרפיות) שלו, שכתב לקראת סוף חייו. יצירות אלה פחות מוכרות, ויש מבקרים הטוענים שהן החלשות יותר ושאף אולי לא ניתן לכנותן "ספרות", אבל האופן בו מצליח אוקטגאווה להעביר כאב ותחושה של חוסר השתייכות וחוסר התאמה לעולם מפעים אותי כל פעם מחדש כשאני קוראת את "גלגלי שיניים" (שתורגם כ-Cogwheels וגם כ- Spinning Gears) ו"חייו של אדם טיפש" (The Life of a Stupid Man). היכולת להעביר רגש ולגעת בנפש חשובים לי יותר מאשר התפעלות אסטטית גרידא מהווירטואוזיות של היוצר. בסופו של דבר אקוטגווה לא הצליח לעמוד בכאב העז ושם קץ לחייו ב-24 ביולי 1927.

טניזקי ג'ונאיצ'ירו

גם אקוטגווה וגם טניזקי נולדו בתקופת מייג'י, תקופת משבר גדולה מאוד בתרבות היפנית, בתקופה בה החשש מתרבות חדשה שהגיעה עם פתיחתה (המאולצת) של יפן למערב התחלף בהתלהבות מהתרבות הזאת. התהלבות זו בתורה התחלפה בחשש מפני הצפת יתר על ידי כל החפצים, התפיסות והאידואלוגיות הזרות וחרדה מפני שינויים דרסטיים מדי ואובדן של זהות יפנית. ביצירות של שניהם אפשר למצוא את ההתמודדות הזאת עם השינויים שעברו על יפן, אבל שני יוצרים אלה כל כך שונים אחד מהשני, שבהתחלה לא ידעתי כיצד להכילם בפוסט אחד. בסופו של דבר החלטתי להתייחס לשני סיפורים – אחד של טניזקי ואחד של אקוטגווה – העוסקים במלאכתו של אומן. הסיפור של טניזקי נקרא Shisei (קעקוע, תורגם לאנגלית כ-The Tattooer) והוא מספר על אומן קעקועים המוצא את הגוף הנשי המושלם לקעקע עליו את יצירת האומנות של חייו. הסיפור של אקוטגווה נקרא Jigokuhen (תמונת גיהנום, "Hell Screen"). למרות ההבדלים המשמעותיים בין היצירות, מבחינת המבנה, הנימה והמיקוד, הרגשתי שיש משהו משותף ביניהן – הפוטנציאל ההרסני הקיים באומנות הן עבור האומן הן עבור האובייקטים שלו.

סיפורו של טניזקי מתרחש בתקופת אדו (1600-1868), המצטיירת ביצירה כחושנית ודקדנטית. גיבור הסיפור הוא סייקיצ'י (Seikichi), המשתמש בהכשרתו כאומן הדפסי עץ במלאכתו כאומן קעקועים, והשואב את שמחת חייו מגרימת כאב ללקוחות שלו. כישרונו של סייקיצ'י זיכה אותו במוניטין המאפשר לו לקבוע כל מחיר שירצה ולקבל רק לקוחות שהעור שלהם נראה לו כמצע מתאים לאומנותו, אך אושרו אינו מושלם. סייקיצ'י, המקעקע גברים, מעוניין למצוא את האישה המושלמת, שעל עורה יוכל לקעקע את יצירת האומנות של חייו. יום אחד הוא רואה בחטף כף רגל נשית המציצה מתחת לוילונות של אפיריון, והוא מיד יודע שמצא את האישה שלו, אך עקבותיה נעלמים. שנה מאוחר יותר האישה (נערה בת חמש עשרה או שש עשרה) מופיעה בכבודה ובעצמה על מפתן ביתו של סייקיצ'י. איך הוא יודע שזו היא? לפי כפות הרגליים, כמובן. הוא מראה לה מגילות עליהן מצוירות נשים יפיפיות ואכזריות הנהנות ממראה של גברים מתענים, והאישה לחרדתה מרגישה הזדהות איתן. סייקיצ'י מציע לעזור לה להשיל את חששותיה ולהפוך אותה לאותה פאם פאטל שהיא באמת, אך האישה חוששת ומבקשת לעזוב. הדבר לא עוצר את סייקיצ'י, והוא מסמם אותה ומבצע בה את זממו – מקעקע על גבה עכביש ענק. כשהאישה שבה להכרה, הטרנספורמציה מתרחשת והיא מכריזה על סייקיצ'י כעל הקורבן הראשון שלה. כשסייקיצ'י מתחנן בפניה להראות לו את הקעקוע שיצר עוד פעם אחת, היא משילה את הקימונו שלה, קרני השמש נופלים על הקעקוע והעכביש על גבה נאחז בלהבות.

הסיפור של אקוטגווה מבוסס על סיפור מהמאה השלוש עשרה ומתרחש בסוף תקופת היאן (794-1185). הוא עוסק ביושיהידה (Yoshihide), צייר ש"אין שני לו ביפן". הצייר שנוא על כולם בשל קמצנותו, יהירותו ואכזריותו, אך אולי יותר מכל בשל כיעורו, שנראה לכולם כמשקף את כל התכונות הנוראיות שהם מוצאים בו. היצירות שלו ידועות בריאליזם המטריד שלהן ובכוח ההרסני שלהן. למשל, מספרים, כי כל המשרתות שצייר בהזמנתו של הלורד המקומי חלו ונפטרו תוך שלוש שנים מאז צייר אותן. לצייר יש בת יחידה ואהובה שעליה הוא מנסה להגן מפני מחזרים בלתי רצויים, אך לא יכול לסרב כשלורד חשוב לוקח אותה להיות משרתת של הבת שלו. השמועות אומרות שהסיבה לכך שהלורד מעוניין בבתו של הצייר הוא התשוקה שלו אליה, אך המספר של הסיפור, שהוא אחד ממשרתי הלורד, טוען כי אין בשמועות אלה כל אמת. למרות טענותיו של המספר לגבי טוהר כוונותיו של הלורד כלפי הנערה, נראה שהנערה העדינה והיפיפיה סובלת מחיזורים בלתי רצויים (שלא לומר, הטרדה מינית) מצד מישהו באחוזה, ויש לומר שלמרות צייתנותה היא אינה נכנעת להם. בינתיים הלורד מזמין מיושיהידה ציור של גיהנום. יושיהידה פונה למלאכתו בלהט, אך המלאכה מתקדמת לאט. יושיהידה, שלא יכול לצייר את מה שעינייו לא ראו, מגייס את משרתיו להיות מודלים שלו: אחד מהם הוא כופת בשלשלאות, באחר הוא משסה ינשוף מפחיד. הוא לא בוחל בשום דבר למען יצירתו, אך הוא לא מצליח לצייר את הדימוי המרכזי של היצירה שלו – כרכרה העולה באש ואשת חצר יפיפיה בתוכה. הוא פונה ללורד בבקשה לשרוף מול עיניו כרכרה, ואם ניתן, גם שתהיה בתוכה בחורה. הלורד מבטיח שימלא את בקשתו ואכן הוא מספק את כרכרתו למען היצירה ובתוך הכרכרה העולה באש – בתו של יושיהידה. הצייר משלים את היצירה מעוררת יראת הכבוד ותולה את עצמו כבר באותו לילה.

שני הסיפורים משקפים את יצירתם של אקוטגווה וטניזקי באופן כללי. אקוטגווה משתמש בטכניקה בה השתמש ברבים מסיפוריו, כלומר לוקח סיפור עתיק ומעניק לו עומק פסיכולוגי מודרני. רבים מהסיפוריו, כמו "בחורש" ו"רשומון", מתרחשים בסוף תקופת היאן, המאופיינת בשקט ויציבות יחסית מבחינה פוליטית ובעיקר בפריחה התרבותית שלה, שהניבה את מעשה גנג'י של מורסקי שיקיבו ואת ספר הכרית של סיי שונגון. אך לקראת סוף תקופת היאן, הכוח הפוליטי עבר מהאצולה בבירה אל הפריפריה, מה שהוביל לדעיכת התרבות המפוארת של היאן (למעשה, התרבות הזאת השתמרה היטב עמוק אל תוך תקופת קמקורה, אך בתפיסה המקובלת סוף תקופת היאן משמעו סוף של תרבות היאן). ככל הנראה ראה אקוטגווה בדעיכה זו הקבלה כלשהי למצב של יפן בתקופתו או שמא ראה בתקופה של דעיכה רקע מתאים לחקירה של האופי האנושי.

בנוסף, כמו ביצירות אחרות שלו, בוחן אקוטגווה את נושא הסובייקטיביות של האמת. הסיפור מסופר על ידי מספר לא מהימן, תוך שהוא ממשיך לטעון למהימנות מוחלטת של דבריו ובו בזמן דואג להביא לידיעתנו גם את נקודות המבט האפשריות האחרות להתרחשויות. בדיוק כמו ב"בחורש" איננו יודעים עד הסוף מה בדיוק התרחש. אנחנו נוטים לחשוב שהמשרת פשוט מנסה להציג את אדונו באור חיובי, ולמעשה הלורד גם ניסה לאנוס וגם בסופו של דבר שרף את הנערה בשל סירובה להיענות לו, אך כיצד ניתן לדעת משהו באופן חד משמעי?

גם בסיפורו המוקדם של טניזקי, שנכתב ב-1910, ניתן כבר לראות את הנושאים שיעסיקו אותו בעתיד: תשוקה אובססיבית, נשים יפות וקטלניות, הכמיהה של הגבר אל אישה מינית וחזקה ובו בזמן פחד מאישה כזאת. ביצירות מאוחרות יותר שלו, הניתוח שלו של האובססיה והכמיהה הפך לביקורתי יותר וגם הנשים שלו קיבלו הזדמנות להיות פחות שבלוניות, אך כל המרכיבים נמצאים כבר בסיפור זה. מאוחר יותר, ב-Chijin no ai (אהבתו של טיפש, או כפי שידוע בתרגום לאנגלית, Naomi), הגיבור, בסוף שנות העשרים שלו, מנסה ליצור אישה מושלמת מנאומי, ילדה בת 15, בהתאם למה שהוא רואה כאידאל המערבי של אישה משוחררת, אך לנאומי יש רעיונות משלה על משמעות של מה זה אומר להיות אישה משוחררת. שלא כמו הגיבורה ב-"The Tattooer" היא לא התגשמות כל חלומותיו של היוצר שלה. ב-Kagi (המפתח, בתרגום נפלא של דורון ב. כהן) המשחק בין הגבר לאישה עוד יותר מורכב, אף על פי שהאישה ממשיכה להיות דמות דמונית המתעללת בגבר.

וכאן אנחנו מגיעים למה שמשותף לשני הסיפורים שהצגתי קודם – היצירה והאישה. שני הסיפורים, כמובן, עוסקים באומנות וביצירה ככוח הרסני. בסיפור של אקוטגווה היצירה מכלה את הצייר, או כמו שאומר המספר: "זה היה גורלו האכזר לאבד את חייו בתמורה להשלמת המסך", ובסיפור של טניזקי סייקיצ'י מרגיש כיצד כוחות החיים עוזבים אותו במהלך עבודתו, ועם כל דקירה של המחט הוא חש כאילו נדקר בליבו. היצירה עבור אומן אמיתי היא אובססיה שאינה מניחה לו, שאינה מאפשרת לו לראות דבר מלבדה, שהוא מוכן לתת את חייו עבורה. אך מה מהווה השראה עבור האומנים? כמובן, האישה. הגוף של האישה, חסרת השם בשני הסיפורים, הוא ההשראה ליצירה והיצירה עצמה. בסיפור של אקוטגווה הבת הצייתנית והעדינה הופכת לקורבן במשחקי האגו של הלורד ושל ויושיהידה. הלורד, בין אם רוצה ללמד את יושיהידה לקח, כפי שטוען המספר ובין אם מתוך נקמה על חוסר היענות מצד הבחורה, שורף אותה מטעמיו שלו, והאב שבתחילה נראה מזועזע מהמראה, אינו מסוגל להשתלט על האובססיה ליצירה שלו – זאת הרי תמונת הגיהינום המושלמת, ואם הוא יחווה אותה במלואה יוכל ליצור את היצירה המושלמת. ואילו בסיפור של טניזקי האישה איננה אישה אלא פנטזיה סדו-מזוכיסטית – היא מאופקת ועדינה על פני השטח ושטן במהותה, אך היא זקוקה לגבר שישחרר את הכוחות השטניים האלה, המבעבעים בתוכה. בלי גבר היא לא תוכל לממש את הפוטנציאל שלה. למעשה גם בתו של יושיהידה וגם הנערה האלמונית מסיפור של טניזקי ממשות את הפוטנציאל שלהן רק בתור יצירות בוערות ומעוררות פלצות – האחת כאישה בין להבות בציור והשנייה כאישה בלהבות של קעקוע.

לקרוא עוד?

בעברית:

אקוטגווה, ריונוסקה. ראשומון. גוונים-עלים, 2002 (מיפנית: ציפי עברי)

טניזקי, ג'ונאיצ'ירו. המפתח. כתר, 2004 (מיפנית: דורון כהן)

טניזקי, ג'ונאיצ'ירו. יש המעדיפים סרפדים. מודן, 2009 (מיפנית: עינת קופר)

מבחר תרגומים באנגלית:

הסיפור "Screen Hell" לקוח מכאן, ויש גם הקדמה של הרוקי מורקמי:

Akutagawa, Ryunosuke. Rashomon and 17 Other Stories. Transalted by Jay Rubin. New York: Penguin Book, 2006.

Akutagawa, Ryunosuke. Mandarins: Stories by Ryunosuke Akutagawa. Translated by Charles De Wolf. New York: Archipelago Books, 2007.

הסיפור "The Tattooer" לקוח מכאן:

Tanizaki Junichiro. Seven Japanese Tales. Translated by Howard Hibbett. London: Vintage, 1963.

Tanizaki Junichiro. In Praise of Shadows. Translated by Edward Seidensticker and Thomas Harper. Leete's Island Books, 1977.

Tanizaki Junichiro. Quicksand. Translated by  Howard Hibbett. London: Vintage, 1995.

Tanizaki Junichiro. Naomi. Translated by Anthony Chambers. London: Vintage, 2001.

Tanizaki Junichiro. The Makioka Sisters. Translated by Anthony Chambers. London: Vintage, 1995.

9 תגובות ל-“אקוטגווה וטניזקי

  1. פינגבק: בשבח הצללים / טניזקי ג'ונאיצ'ירו | יפן מונוגטארי

  2. תודה על הסקירות, כתבת מרתק.

  3. פינגבק: חמישה סיפורים מיפן | יפן מונוגטארי

  4. פינגבק: נבחרות ספרותיות | יפן מונוגטארי

  5. פינגבק: חייו של אדם טיפש/אקוטגווה ריונוסקה (3-5) | יפן מונוגטארי

  6. פינגבק: חייו של אדם טיפש (9-13) | יפן מונוגטארי

  7. פינגבק: חייו של אדם טיפש (9 – 13) | יפן מונוגטארי

  8. פינגבק: בשבח הצללים / טניזקי ג'ונאיצ'ירו | יפן מונוגטארי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s