רומן היסטורי – ביקורת מודרנית

קודם כל אני חייבת התנצלות על ההיעדרות הארוכה. לא נאה להיעדר כך ללא התראה מוקדמת, אבל האמת היא שלא ציפיתי בעצמי להיעדרות שכזאת. תקופת הכנסים באוניברסיטה, שבאחד מהם השתתפתי באופן פעיל כתלמידת מחקר, לא השאירה לי רגע פנוי. אז, סליחה עם מי שקורא את הבלוג הזה, ומבטיחה לא להיעדר יותר כך ללא הודעה מראש.

בינתיים, בשבוע שעבר, התפרסם גיליון הקיץ של Japanese Book News, רבעון מבית קרן יפן, הסוקר כותרים חדשים ומגמות בספרות היפנית. כמובן, עלון דק כמו Japanese Book News לא יכול להביא סקירה מעמיקה, אבל לי שמורה פינה חמה בלב לכתב עת זה, משום שדרכו הכרתי לראשונה את שונו יוריקו (Shōno Yoriko), סופרת מעניינת במיוחד ושנויה במחלוקת, שהפכה לכוכבת של תזת המאסטר (בתהליך) שלי. התזה שלי עוסקת בשימושים של מיתוס בספרות מודרנית, וגם הנושא של הפוסט היום קשור לשימושים של העבר בהווה.

מאמר המערכת של הגיליון הנוכחי של Japanese Book News מוקדש לסקירה של יצירות חדשות בתחום הרומן ההיסטורי. נוואטה קזואו (Nawata Kazuo), חוקר חשוב של הרומן ההיסטורי ביפן, מציע טענה שאני מאוד מאמינה בה: "אף על פי שהרומן ההיסטורי מעצם הגדרתו שואב את הנושאים שלו מהעבר, הרומנים עצמם בהכרח משקפים את נסיבות התקופה בה הם נכתבו". רבים אוהבים רומנים היסטוריים משום שהם לא רק מרתקים מבחינת העלילה, אלא יש בהם ערך מוסף – האפשרות ללמוד משהו על היסטוריה. בעוד שאין ספק כי רומנים היסטוריים יכולים להעשיר את הידע וההבנה שלנו לגבי אירועים עברו, אפשר ללמוד מן הרומנים האלה לא פחות על התקופה בה הם נכתבו. צריך רק לשאול מדוע דווקא לאירועים אלה בחר לחזור הכותב? מה רצה לומר דרך אירועים אלה? מה בגיבורים העתיקים נגע בליבו או הטריד מספיק כדי להשיב אותם לתחייה בעת המודרנית?

כאן אני חייבת להתוודות ולומר שאני לא חובבת גדולה של ז'אנר הרומן ההיסטורי היפני (ביפן נקרא jidai shōsetsu או rekishi shōsetsu), שבדרך כלל שואב את הנושאים שלו מתקופות של מלחמה וחוסר שקט, זאת משום שאיני אוהדת של תיאורי קרבות ורוח קרב של סמוראים. אבל ביפן הרומן ההיסטורי, בניגוד לישראל, תופס נתח שוק גדול מאוד. ספרים, סרטים וסדרות טלוויזיה המבוססים על אירועי טרום תקופת מייג'י (1868-1912) מאוד אהודים ביפן וגם זוכים למעריצים רבים במערב.

נוואטה, הסוקר ספרים בקטגוריה של הרומן ההיסטורי שראו אור במהלך שנת 2011, טוען כי בספרים אלה ניכרת המציאות היפנית שאחרי רעידת האדמה הגדולה בטוהוקו, ולצד רעיונות הקשורים לחלופיות, חוסר וודאות, איכות סביבה וערך חיי אדם, ניתן לקרוא בהם  גם תחושות של חוסר שביעות רצון מאופן התנהלות הממשלה נוכח האסון, ממדיניות החוץ של ממשלת יפן, במיוחד בנוגע לידידות התלותית שלה עם ארה"ב,  ומהמדיניות הכלכלית של הממשלה שאינה מצליחה להוציא את יפן מהמיתון המתמשך.

בעוד היצירות של תחילת שנות האלפיים, שהביאו עמן את המיתון הכלכלי, עסקו בהתמודדותו של אדם מול קשיים כלכליים על רקע התפוררות והתפרקות של רשת הביטחון שבעבר הציעה משפחה וקהילה, היצירות מהשנים האחרונות יותר ויותר מפנות אצבע מאשימה אל השלטונות והמדיניות הכלכלית והפוליטית הנתפסת כבלתי יעילה, מושחתת והמשרתת את האינטרסים האישיים של הפוליטיקאים, ולא את האינטרסים של העם היפני. אני לא אסקור כאן את היצירות, משום שאף אחת מהן עדיין לא מתורגמת מיפנית וגם משום שאין טוב יותר מאשר לקרוא את הניתוח של נוואטה עצמו.

אך הייתי רוצה להוסיף הערה משלי. לדעתי, טמונה ברומנים האלה לא רק ביקורת אלא גם חיפוש אחר מנהיגות חדשה.  הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בהתפרצות של עניין בסקמוטו ריומה (Sakamoto Ryōma), אחד מהאישים שפעלו בסיום תקופת טוקוגאווה (1600- 1868), כשיפן,  שנמנעה מקשרים דיפלומטיים ומסחריים במשך כ-250 שנים, עמדה בפני שינויים רדיקליים – היפתחות למערב וכניסה לזירה הבינלאומית, התפתחויות פוליטיות עד כדי שינוי צורת שלטון והתפתחות טכנולוגית מסחררת.

סקמוטו ריומה, שהיה אחד מהסמוראים שהתנגדו להיפתחות של יפן למערב, שינה את דעתו לאחר פגישה (בכוונה להתנקש בחייו) עם פוליטיקאי בשם קאצו קאישו (Katsu Kaishu), והפך לאחת הדמויות המרכזיות שהובילו את יפן אל המודרניזציה ואל השינוי הפוליטי שהביא בסופו של דבר להפלת ממשלת השוגון ב-1868. כתבה נהדרת ומומלצת מאוד על פועלו של סקמוטו ריומה ניתן למצוא כאן, אבל מה שחשוב לענייננו הוא שהדמות הזאת, שהייתה יחסית שולית בספרות היפנית עד התקופה האחרונה, הפכה לפתע למוקד של התעניינות.

ספרים העוסקים בסקמוטו ריומה, מרץ 2010

בשנת 2009 יצאה סדרת דרמה של TBS, בה סקמוטו ריומה הוא אומנם לא הדמות הראשית, אך הוא דמות מרכזית וחשובה, ובשנת 2010 יצאה סדרת דרמה היסטורית בת 48 פרקים מבית NHK, בה ריומה הוא הכוכב הראשי והגיבור של העת החדשה. כשביקרתי ביפן ב-2010 כל חנויות הספרים היו מלאות בביוגרפיות של סקמוטו ריומה וברומנים היסטוריים, בהם ריומה הוא הגיבור. ההערצה לגיבור הגיעה למימדים כה גדולים שזכתה לכינוי "קדחת ריומה" (Ryōma fever) ולא יכולתי שלא לשאול את עצמי –  מדוע דווקא הוא? לא יכולתי שלא לחשוב שהאדם הזה שהיה מוכן לשנות את דעתו משנאת זרים עיוורת לרצון ללמוד ולקדם את יפן, שפעל למען שמירה על שלום בין פלגים המתנגדים לשלטונות הבקופו (השוגונאט) והביא לקידום ברית בין הפלגים שבסופו של דבר גרמה להפלת השלטון הישן ולשינויים מרחיקי לכת ביפן, הוא הדמות שיפן מחפשת היום.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s