ספרות מעוררת תיאבון

אחת הסופרות האהובות עלי ביותר ביפן היום היא קקוטה מיצויו (角田光代, Kakuta Mitsuyo). שני ספרים שלה כבר תורגמו לאנגלית (Woman on the Other Shore ו-The Eighth Day) וביפן הם היו כה פופולאריים שהפכו לסרטי קולנוע. היא סופרת מאוד פורייה ומוערכת גם על ידי הקהל הרחב וגם על ידי הממסד הספרותי.

אני בטוחה שייצא לי לכתוב עליה עוד בעתיד, אבל כרגע – טעימה קטנה מהכתיבה שלה. מאוקטובר 2008 ועד יוני 2011 קקוטה פרסמה באינטרנט סדרה חודשית של סיפורי אוכל קטנטנים. הסיפורים היו כל כך חמודים ומעוררי תיאבון שהחלטתי לנסות לתרגם אחד. אני מקווה שאמשיך ואתרגם נוספים, אבל כרגע – הסיפור הראשון שגיבורו הוא חציל.

נאסוּנין

לפני שהתבגרתי באמת התזונה שלי הייתה בלתי מאוזנת, מפני שבאופן כללי לא אהבתי ירקות. אבל חצילים אהבתי מאז שהייתי ילדה קטנה. אני חושבת שאולי זה משום שבדרך כלל החצילים הולכים בשילוב עם שמן לטיגון ועם בשר. המאכל שאמא שלי נהגה להכין מחצילים הוא חצילים בטיגון עמוק ממולאים בבשר. אל תוך חתך קטן שעשתה במרכז החציל היא הייתה מכניסה בצל מטוגן מעורבב עם בשר טחון, מפזרת פירורי לחם מעל ומטגנת הכל ביחד בשמן עמוק. בעיניי, כחובבת שמן ובשר, הייתה זו מנה מופלאה.

כשמדובר בחציל, טיגון עמוק הוא שיטת בישול מאוד נפוצה. חציל בטיגון עמוק הוא המרכיב העיקרי במאכלים כמו חציל ובשר טחון בטיגון עמוק, חציל ובשר מוקפצים ברוטב מיסו, פריטר טופו וירקות. יש גם דרכים להכין חציל ללא טיגון, אבל הוא טעים יותר כשהוא מטוגן. כנראה יש משהו בחיבור הזה בין שמן בישול לבין החציל. החצילים הם סגולים-שחורים, ואם להגיש אותם פשוט כך הם ייראו סתמיים, אך בתהליך של טיגון הם מתחילים לזהור בברק מפתה. ואז הם מקבלים מראה מזוגג שלא יאמן שירק יכול לקבל. אני אוכלת אותם וגם מקבלת מראה מזוגג.

אני אוהבת את החצילים אפויים בתנור, צלויים על האש, מבושלים, אבל אין ספק שמה שאני אוהב באמת זה כשמוסיפים את המילה "מטוגן" להכנת החצילים. אלא שכשאני זאת שמכינה אוכל, פעולות כמו הוצאה של סיר לטיגון עמוק במיוחד עבור החצילים והיפטרות מהשמן הרב הדרוש להכנה נראות לי מייגעות. אומנם אני אוהבת שמן אבל אני גם בטלנית לא קטנה, ולכן במקום הטיגון העמוק אני פשוט מוזגת הרבה שמן למחבת וסוגרת את המכסה.

הקיץ נקלעתי לבועת חצילים. מישהי שאני מכירה התחילה לחלוק איתי את החצילים מהבית שלה כאילו הייתה שירות שליחויות קבוע. החצילים היו באמת טעימים. ברגע שאלה שהיא הביאה היו נגמרים והתכוונתי ללכת לירקן לקנות חדשים, היא הביאה לי עוד חצילים. ממש בועת חצילים. כל הקיץ הכנתי חצילים בשקדנות.

חצילים עם בשר טחון בתוך תבשיל קארי יבש נראו מזוגגים גם בלי טיגון עמוק. גם גיוזה במילוי חצילים נראתה מזוגגת. בשני המקרים את החצילים קוצצים דק, מפזרים מעליהם מלח, ממתינים מעט ולבסוף מועכים אותם. כך אפשר לחסל כמות גדולה של חצילים. גיליתי שכשמכינים גיוזה במילוי חצילים, אם במקום בשר טחון קונים בשר צלעות חזיר וקוצצים אותו דק, יוצא יותר טעים.

גם סלט חצילים בסגנון נאנבאן [1] שהכנתי עם חצילים בטיגון עמוק מושרים במרינדה יצא טעים. מכינים משרה מציר דשי, רוטב סויה, מירין, כמות גדולה של חומץ ופלפל צ'ילי חריף מאוד, קוצצים ומוסיפים בצל וולשי, ג'ינג'ר ומלפפון. מטגנים במחבת חצילים ופלפלים ירוקים ממספר סוגים ומכניסים אותם למשרה. טעים לאכול את הירקות ברגע שטעמי המשרה נספגים, וגם אחרי קירור – הטעם נהדר.

קיים גם חיבור מוזר בין חצילים לגבינה צהובה. לא משנה אם אתם מכינים חצילים עם עגבניות, חצילים עם קישוא ובייקון או חצילים עם בשר טחון, בין אם המאכל מטוגן ובין אם הוא מבושל, מספיק שתוסיפו גבינה צהובה מלמעלה ותקבלו מנה מנצחת.

באמת חייבים לומר שהמוצרים שהולכים טוב עם חצילים הם גם המוצרים האהובים עלי. בשר חזיר – יש! גבינה – יש! שמן בישול – יש! מאכלי חצילים יוצרים אצלי אשליה שיש אהבה הדדית בין בשר החזיר, הגבינה והשמן האהובים עלי לביני.

אף על פי שאכלתי את כל זה עדיין נשארו חצילים. ואז עלה בדעתי שאפשר להכין מרק מיסו עם חצילים. בבית שבו גדלתי החציל לא היה ירק שהשתמשו בו במרק מיסו. לא ידעתי איך מכינים את זה. מעולם לא הכנתי את זה. אבל בכל זאת ניסיתי להכין. ונחרדתי.

ברגע שהכנסתי את החצילים לתוך ציר דאשי, הנוזל שינה את צבעו לא לירוק או לסגול אלא לצבע משונה כלשהו.  זו הייתה משונות שדי זעזעה אותי. הצבע היה לא כמו של משהו אכיל, אלא כמו צבע שמקבלים כשטובלים מכחול בכלי לשטיפת מכחולי ציור. כשהמיסו התמוסס הצבע הפך לפחות חזק, אבל עדיין נשאר מוזר. מה זה הדבר הזה? חשבתי לעצמי. "מרק מיסו מקבל צבע מוזר כשמוסיפים לו חצילים", שפכתי את לבי בפני חברתי בפנים קודרות. "זה כי בחציל יש חומר שמתמוסס בתוך המרק! בשביל למנוע את זה משתמשים במלח אלום או מטגנים מעט את החצילים לפני שמכניסים אותם למרק", השכילה אותי חברתי בהבעת פנים זחוחה, כאילו תוהה מה פתאום בגילי המופלג אני באה ביציאה כזאת. תהיתי מה זה מלח אלום, אבל הרעיון של לראות שוב הבעה זחוחה הרגיז אותי כל כך שלא שאלתי. החלטתי ללכת על השיטה של טיגון.

טיגנתי את החצילים קלות בשמן שומשום, בתוך אותו סיר הכנתי את מרק המיסו ולאחר מכן החזרתי את החצילים. ובאמת זה לא קיבל את הצבע המוזר. בנוסף, הניחוח של שמן השומשום היה מופלא. חשבתי שיהיה נחמד להוסיף ג'ינג'ר, לבזוק שומשום או להוסיף פלפל שחור, אבל כל המצרכים האלה נגמרו אצלי, וכך פשוט אכלתי את מרק המיסו עם החצילים. היה מעולה.

דרך אגב, חיפשתי מאוחר יותר את "החומר המתמוסס" ונראה שהוא מכונה נאסונין. נאסונין של נאסו[2]. איזה שם מקסים! גורם לי לאהוב את החציל עוד יותר.

הערות

[1] שם כללי למאכלים שאינם נחשבים ליפניים מקוריים
[2] נאסו – חציל ביפנית. נאסונין – נוגד חמצון הנמצא בקליפתו של חציל וגורם לחציל להחליף צבע בעת בישול. הסיומת "נין" במילים רבות ביפנית מציינת "בן אדם", כך שאפשר לקרוא את המילה נאסונין כ"איש החציל".

את הסיפור הזה ביפנית ואת יתר הסיפורים ניתן למצוא כאן.

4 תגובות ל-“ספרות מעוררת תיאבון

  1. מקסים.היום גיליתי את הבלוג.אני פריקיתרצינית של ספרות יפאנית ורק לפני שבועיים חזרתי מיפן.גרה בפריס.אשמח לחלוק אתך.

    • תודה רבה! שמחה מאוד שנהנית מהבלוג, מקווה שתמשיכי לבקר כאן גם בעתיד. אני תמיד שמחה לשמוע מאנשים שאוהבים ספרות יפנית🙂 איזה כיף שאנחנו נמצאים בכל מקום בעולם!

  2. פינגבק: מקבץ חדשות | יפן מונוגטארי

  3. פינגבק: נבחרות ספרותיות | יפן מונוגטארי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s